“כִּי אֲנִי הוּא אָדָם
הַמְּחֻפָּשׂ לְחַיָּל,
כָּפוּת בִּכְתֹנֶת מְשֻׁגָּעִים.
אָז בְּכִי לִי יַלְדָּה
עַל רִגְעֵי הַבְּדִידוּת.
וּבְכִי לִי עַל הַצִּפִּיוֹת, עַל הַשָּׁנִים.
וּבְכִי עָל שְׁנֵי לְבָבוֹת אוֹהֲבִים וּרְחוֹקִים”.
את השיר כתב סרן נמרוד גאון ז”ל. נמרוד, שגדל באשקלון, התנדב לשריון והגיע לתפקיד סגן מפקד פלוגה. הוא נפל במלחמת יום הכיפורים על גדות תעלת סואץ בגיל 22. לאחר מותו משפחתו שלחה את השיר לזמר הנערץ עליו – שלמה ארצי. 45 שנה עברו מאז, והשיר הפך לסמל לשיר אהבה בין חייל לבת זוגתו: “אוהבים ורחוקים”.
ברק חדריאן
23,645 חללים נפלו במערכות ישראל. אם יש משהו מוזר ששמעתי מתיירים מחו”ל, זה שהם רואים חיילים בכל מקום. הם לא רגילים בארצות שלהם שחייל מסתובב עם נשק בקניון, עולה איתו לאוטובוס, וחיילים הם חלק אינטגרלי מהמציאות הישראלית. מבחינתם, מלחמות לא קורות קרוב לבית שלהם. החיילים בארצות הברית נשלחים למזרח התיכון או מצויים באיזה בסיס מרוחק, ולעולם לא יראו לובש מדים מסתובב ככה סתם.
זוהי המציאות הישראלית. אין אחד שלא הכיר חייל שנפל. החייל שאני רוצה לספר עליו הוא לירן בנאי ז”ל. לפני עשר שנים הג’יפ של לירן עלה על מטען ליד גדר המערכת סמוך לכיסופים. הוא נפצע אנושות ונלחם על חייו וכעבור שלושה ימים הלך לעולמו.
לירן בנאי ז"ל
למדנו יחד בבית הספר אורט אפרידר. לירן, עם חיוכו הכובש, חי את החיים, נהנה מכל רגע, יצא למסיבות, אהב להתלבש בסטייל ולהמציא תסרוקות חדשות בשיער ולשמוע מוזיקה. אני זוכר את השירים החדשים ב-MTV ששרנו יחד אחד אצל השני. לירן היה מורה דרך להוריו החירשים, גיא וגילה, ולאחיו ימית ותמיר. מעולם לא דרש יותר מדי ותמיד היה שם בשבילם, אהב לעזור ולתרום והיה לי חבר בתיכון, שבוודאי הייתי פוגש אותו בהמשך החיים.
עם הישמע הצפירה המבשרת על תחילתו של יום הזיכרון ומפלחת את הלבבות נעמוד ביראת כבוד, נזכור את יפי הבלורית והתואר, את הלוחמים והלוחמות, שנפלו על הגנת המולדת וכדי שאנו נוכל לחיות את החיים, לנוח בשבתות ולחגוג את החיים בביטחון. חיילי צה”ל נמצאים שם ביבשה, באוויר ובים להגן מכל משמר 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה כדי שמדינת ישראל תעמוד איתנה מול כל איום.
בדברים שנשא ראש הממשלה אריאל שרון ז״ל אמר: ״מי שחווה זאת, מי שהיה שם בקו התופת, תחת ברד הכדורים והפגזים; מי שנשא בזרועותיו פצוע אנוש, אח לנשק, וחש את חום דמו הניגר, את נשימתו האחרונה; מי שראה וידע מקרוב את מחירה הנורא מכול של המלחמה הארורה – יידור לעד את הנדר לעשות כל אשר יוכל כדי למנוע מן הדור הבא – הילדים של היום, חיילי המחר – את מחיר המלחמה. כדי להאיר את עתידה של ישראל באופק של ביטחון ושל שלום״.
זהו תפקידה של ההנהגה במדינה. לא רק לשגר איומים לכל מבקשי רעתנו, אלא להפוך כל אבן ולמצוא כל דרך כדי למנוע את מחיר המלחמה.
בערב יום העצמאות, כשדגל מגן הדוד ופסי הכחול והלבן ישוב אל ראש התורן, ניישיר מבט אל הדגל בכבוד לזכרם של הנופלים בכבוד על זה שבזכותם אנו חוגגים למדינת ישראל 70 שנות עצמאות ועל כך שבזכותם היא עומדת בטוחה וקיימת, נודה להם על המתנה הנפלאה: מדינת ישראל, על הישגיה, מאמציה, אנשיה, לוחמיה ובוניה.
זה המקום שלנו, אין שני לו באף מקום בעולם בגלל רגעים כאלה, שבהם אנו מאוחדים, זוכרים ומכבדים. מאחל שנדע ימים טובים בתפילה ובציפייה.
“עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן״.
