במשך שנים ארוכות פוקד משה פישר, תושב אשקלון ויו”ר מועצת השכונות בעיר, פעמיים בשנה שני קברים בבית העלמין הצבאי ברעננה. הראשון הוא של חברו הקרוב שירי בנימין ז”ל והשני של גיסו יהודה אינדיג ז”ל, שניהם נפלו במלחמת יום הכיפורים. שניהם גם קבורים באותה השורה, במרחק שני קברים בלבד המפרידים ביניהם. כשאינדיג נהרג, פישר כלל לא היה נשוי, ולכן לא ידע שבחלוף השנים הגורל יזמן לו צירוף מקרים שכזה.
“בתקופת מלחמת יום כיפור הייתי אחראי על טנק החילוץ ומחלץ כל טנק שנפגע לשטח בטוח, משם היו מעבירים אותם למרכזי השיקום. לקראת סוף המלחמה נפל חברי שירי בנימין ימים ספורים לפני סוף המלחמה בקרב בסיני”, מספר פישר. “לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהגיע יום הזיכרון לחללי צה”ל, הייתי נוסע לרעננה לפקוד את קבר חברי, וכך זה נמשך מספר שנים, הייתי נציג היחידה”.
בחלוף שנים מספר הכיר פישר את מי שתהיה אשתו ונודע לו שגם אחיה נהרג במלחמת יום הכיפורים. הוא נהג כיומיים לפני סיומה של המלחמה בקרב ברמת הגולן. כשהגיע יום הזיכרון, שאותו ציינו בני הזוג ביחד, הם עלו לבית העלמין ברעננה, ופישר גילה כי השניים קבורים כמעט זה לצד זה.
חלפו מאז שנים רבות, אך עד היום כשהוא נזכר ברגע הגילוי דמעות מציפות את עיניו. “הגעתי עם אשתי על מנת לעלות לקבר של אח שלה, ופתאום הבחינה בי אשתו של החבר שלי ואמרה לי, ‘משה, בוא, הטקס עומד להתחיל’. התקרבתי לקבר של חברי ואמרתי לה חנוק מבכי, ‘מעכשיו יש לנו מכנה משותף’. היא כמובן לא הבינה על מה מדובר, אז סיפרתי לה שהתחתנתי ושגיסי קבור ממש בסמוך לחברי. במשך שנים פקדתי רק את קברו של בנימין מבלי לדעת שאחיה של אשתי לעתיד קבור ממש על ידו. מאז אני פוקד באופן קבוע, פעמיים בשנה, את שני הקברים”.