36 שנים שאיילת בוכניק עובדת כאחות בחדר המיון במרכז הרפואי ברזילי. כל סוגי האוכלוסיות, המינים והגוונים עברו דרכה. אבל מטופלת אחת גרמה למפנה היסטורי ביחס לקהילה אחת – קהילת הלהט”ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי-סקסואלים). במהלך משמרת במיון ברזילי טיפלה בוכניק בבחורה טרנסג’נדרית שהייתה זקוקה לטיפול מרופא פסיכיאטרי. בברזילי יודעים שאיילת מחוברת מאוד לקהילה ומרגישים בנוח לבוא ולהתייעץ איתה. לכן הרופא הפסיכיאטר פנה אליה ושאל בפתיחות: “את יודעת מה ההבדל בין טרנסג’נדר לבין דראג-קווין?” כמובן שאיילת הסבירה לרופא את ההבדל בין המונחים, אולם אותו שאלה פשוטה הפכה עבורה לנקודת מפנה משמעותית. הרגע המחולל הזה גרם לה להבין שגם בצוות הרפואי קיים חוסר ידע והבנה בסיסית בכל הנוגע לטיפול בקהילת הלהט”ב.
חשוב להבהיר: טרנסג’נדר הוא גבר הנולד בגוף של אישה או להפך. מבחינת מגדר הוא מרגיש שהוא לא מוצא את עצמו בגוף הנכון. מדובר בתהליך נפשי ממושך של לקיחת הורמונים ושינוי מראה חיצוני. חשוב גם להבהיר כי לא כולם עושים ניתוח לשינוי מין בהכרח.
“את לא מפחדת שהילד ייוולד הומו?”
מקרים דומים התרחשו גם בבתי חולים אחרים. כזה הוא המקרה של נער מתחת לגיל 18 שהגיע לבדו למיון בסורוקה לאחר שקיים יחסי מין לא מוגנים וביצע ניסיון אובדני. הנער ביקש בדיקת HIV ותרופות לטיפול מיידי, אולם משום שלא בא עם ההורים הוא לא קיבל את הטיפול הנדרש. העובדת הסוציאלית שעזרה לבחור לא ידעה לשאול: "האם מדובר בניסיון התאבדות על רקע נטייה מינית?" בוכניק מדגישה כי יש הוראת חוזר מנכ”ל ברורה של משרד הבריאות כן לתת לחברים מהקהילה את הטיפול המניעתי גם ללא ליווי מבוגר; כמו כן, היא מדייקת את פרטי המקרה, “אם הצוות היה מכיר את הנושא לעומק, היו עוזרים לו, אך הם לא ידעו כיצד לפעול”. במקרה אחר שקרה בבית חולים אחר הגיע זוג לסביות לחדר לידה. בעת הטיפול בהן זכו בנות הזוג להערות לא רלוונטיות. המיילדת פנתה בשאלה פולשנית וחסרת מודעות מוחלטת: “את לא מפחדת שהילד ייוולד הומו?”
כשרואים את כל המקרים הללו מתקבלת תמונה לא פשוטה בכל הנוגע לטיפול לקוי בקהילת הלהט”ב בבתי החולים בארץ. “גם בבתי הספר לרפואה ובמוסדות הבריאות לא מלמדים מספיק ולא נותנים לכך התייחסות ייחודית”. בוכניק אומרת כי הרגישה שיש פה בעיה עמוקה, והיא שאנחנו לא יודעים איך להתנהל מול קהילה שמוערכת כיום בכעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל. לכן היא בחרה להתנדב בעמותת “תהלה” – קבוצת תמיכה להורים לילדים מהקהילה, אשר לה סניפים בכ-20 ערים בארץ – וביקשה להשפיע על המודעות מסביבה.
איילת בוחניק. צילום: דוד אביעוז
בוכניק פנתה לאגודה הלהט”בית בתל אביב ונדהמה עוד יותר לגלות את חומרת המצב. “להפתעתי, רוב הקהילה לא מגיעה לקבל טיפול בגלל תחושה של אפליה כלפיהם. קיימים מקרים בהם אפילו יש שימוש באלימות מילולית, ולפי הדיווחים של מרכז 'ניר-כץ', יש סימנים להתעמרות בכל בתי החולים בארץ. מחוסר נעימות הם נמנעים מלהגיע, למרות שהם צריכים טיפול בדיוק כמו כולם”, היא אומרת.
יתרה מזאת, מבחינה רפואית, מסתמן כי אנשי הקהילה הגאה מופלים יותר מכל המיעוטים האחרים וסובלים יותר ממחלות ייחודיות. נתונים מדאיגים מראים כי בקרב כ-30 אחוז מקהילה הטרנסג’נדרית חוו ניסיונות אובדניים. כמו כן, התחלואה הלבבית בקהילה גבוהה יותר, מאחר שהם נמצאים פחות תחת מעקב רפואי. בקרב נשים, למשל, יש יותר סיכוי לחלות בסרטן השד. “מאחר שקשה להם להיחשף, והם מגיעים במצב פגיע ורגיש, צריך ליצור קבלה של הקהילה בבית חולים”.
איילת בוחניק. צילום: דוד אביעוז
“לפנות אליך בזכר או בנקבה?”
בוכניק חברה ליבגני סאס – שותף לדרך ואח בבית החולים רמב”ם – והשניים חשבו יחד מה אפשר לעשות בנושא. בנוסף, ד”ר רותי גופן וד”ר גל ואגנר, ממקימי החברה לרפואה הלהט"בית, פרגנו ותמכו בתהליך. בזכות האנשים הנכונים התוצאות מיהרו לבוא. לפני כחצי שנה, במאי 2017, הם יסדו את החברה הלהט”בית תחת ארגון הר”י (הסתדרות הרופאים בישראל), שבו פועל חלק מהצוות הרפואי, אחיות ואנשי סיעוד, שהם אנשים מתוך הקהילה.
בשיתוף עם האגודה, צוות "מעברים", "חושן", "תהלה", ומרכז “ניר-כץ” הוקמה תכנית, ולפיה בתי החולים ברזילי ורמב”ם יהפכו לפיילוט. במרכז “חושן” ייבנו תכנית מיוחדת להדרכות ייעודיות לצוותים הרפואיים, שתביא להתמקצעות כל הגורמים המטפלים. “זהו פרויקט פורץ דרך שלא קיים בארץ, ואפילו לא קיים לו תפקיד מקביל בעולם”, מספרת בוכניק. “הסתבר לי שהידע הרפואי לגבי הקהילה הוא רחב, צריך ללמוד ולהכיר אותו כי הוא בעל אפיונים ייחודיים. יש צורך שהצוותים הרפואיים ישנו את הדעות הקדומות ואת המונחים של מגדר ונטייה מינית”.
בוכניק הביאה את התכנית אל לימור שיימן, האחות הראשית בברזילי, ואל מנהל בית החולים ברזילי ד”ר חזי לוי וקיבלה מהם את ברכת הדרך וגיבוי מלא לצאת לדרך עם הפרויקט ולממש את החזון.
התפקיד, המוגדר כמתאם/ת הקהילה הלהט"בית, נוצר לפני כשבוע יש מאין. יש לציין כי בוכניק מבצעת אותו בהתנדבות מלאה. חשוב לה הקשר עם המחלקות השונות כדי לעזור ולפתור בעיות המתעוררות תוך כדי אשפוז. בשלב הזה עולות השאלות שצריכות להישאל בזמן פנייה ראשונית וטיפול נכון: “כיצד תרצה שאפנה אליך, בלשון זכר או נקבה?” או “באיזה מחלקה תרצה להתאשפז?” ועל ידי כך יכשירו את הרופאים ואת הצוות לטיפול יעיל בקהילה. לדבריה, מטרת תפקיד המתאם היא ליצור סביבה מיטבית הכוללת קידום והתאמת צרכים, יצירת סביבת טיפולים דיסקרטית ולהעביר תכנית הדרכה כדי להכיר את האפיונים הייחודיים לקהילה. “כל מי שיצטרך, אני פה בשביל לתת לו מענה”.
“חובתנו לטפל באדם באשר הוא אדם”
“הנהלת בית החולים גאה להיות בראש החנית לטיפול בקהילה הלהט”בית”, אומר ד”ר חזי לוי, מנכ”ל בית החולים ברזילי. “אנחנו נתמוך בכל מה שנדרש לאורך הטמעת התהליך. כל מי שעובד בבית החולים שייך לאתוס הערכי, שחובתנו לטפל באדם באשר הוא אדם. נהפוך לגשר בין הקהילה הלהט”בית ובין בית החולים. אני רוצה לתת שירות רפואי ברמה, וזו המחויבות שלנו ולא מותרות. אסור שהקהילה הלהט”בית תרגיש לא רצויה בבית החולים, וכך נעשה את השינוי. זה פרויקט פורץ דרך, עצם קבלתו ויישומו מהווה שופר ואבן דרך למרכזים רפואיים נוספים”.
איילת בוחניק. צילום: דוד אביעוז
בוכניק, תושבת אשקלון, בת 60, היא אחות מוסמכת במקצועה במשך 36 שנה במרכז הרפואי ברזילי. בעברה למדה בתנועה הקיבוצית ונשלחה מטעמה ללמוד את מקצוע הסיעוד. מאז התמסרה לתפקיד עד היום.
בוכניק נשואה ואימא לשלושה בנים ובת אחת. לפני שלוש שנים הבן שלה טל, בן 27, חשף בפני המשפחה את מגדרו המיני ו”יצא מהארון”. מאז אותו אירוע משמעותי בחייה בוכניק לומדת להכיר את האופי המיוחד של אנשים בקהילה הלהט”בית ומעידה על עצמה, “למדתי להיות קשובה יותר”.
לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד
לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון
החזון של בוכניק גדול עוד יותר, והשאיפה היא שהתפקיד שפיתחה יהיה זמין בכל בית חולים. היא מספרת כי “חושן” ממומנת על ידי משרד החינוך ומספקת הדרכות על מיניות ושינוי. “אני רוצה שנקבל תקציב ושמשרד הבריאות יממן את הפעילות של 'חושן' בבית החולים”.
בנוסף, ב-20.2 מתוכנן להתקיים יום הקהילה הלהט”בית בכנסת, ובוכניק צפויה להציג את הנושא בוועדת הבריאות כפרויקט חדשני. היא בוחרת לסיים במילים נרגשות: “יש לי תחושה של שליחות כלפי הקהילה הגאה”, ומאמינה כי המודעות לנושא החשוב תצבור תאוצה ובעתיד אף תוצג בכנסים רפואיים רשמיים.
