ביום הכיפורים האחרון עלה מורי ישראל פדאלי וקרא את תפילת “כל נדרי” בבית הכנסת התימני 'שבות יעקב' שבאפרידר. הוא לא ידע כי תהיה זו תפילת "כל נדרי" האחרונה שיאמר בבית הכנסת.
בתאריך 29 באוקטובר יצא פדאלי לדרכו ורכב על אופניו. למרות גילו המתקדם, 89, שמר המורי הזקן על כושר. כשהגיע פדאלי לצומת הרחובות אלי כהן-קיבוץ גלויות, אירעה תאונה: נהגת רכב פרטי פגעה בו, והוא הוטח אל הקרקע. “מאז התאונה הייתה תקופה של אור, והוא ניסה להשתקם, אבל זה היה חזק ממנו, והפגיעה הייתה קשה”, מספרת אחת מנכדותיו. השבוע ביום שני הוא הלך עולמו והובא למנוחות.
מורי ישראל פדאלי היה אחת הדמויות המוכרות בעיר אשקלון בכלל ובקהילה התימנית בפרט. הוא עלה לישראל מתימן עם אביו ואחיו לאחר שהתייתם מאמו. כאן בארץ הוא התחתן ועבד בחברת יובל-גד במשך שנים רבות והיה מבוני הארץ.
את כינויו קיבל לאור פועלו כמורי, אשר במשך עשרות שנים לימד ילדים בני קהילה התימנית, את הקריאה בתורה בהגייה התימנית העתיקה, זו שנשתמרה במשך שנים רבות ועברה במסורת מדור לדור.
לאחר שקודמיו הלכו לעולמם, נותר פדאלי כמעט היחיד בעיר שעדיין שמר על המסורת וכזה שהורים רבים נהגו להביא אליו את ילדיהם עוד מגיל צעיר במיוחד כדי שילמדם את ההגייה התימנית המסורתית.
“לעולם לא אשכח את מורי ישראל”, אמר השבוע אחד מתלמידיו. “הוא היה תמיד מלמד בנועם הליכות, במסירות גדולה ובאהבה וענווה. לעולם לא אשכח את הימים הרבים שבילינו במחיצתו, גם בבית הכנסת וגם בחצר ביתו. מורי ישראל השתייך לדור הולך ונעלם של אנשים שעושים לטובת הכלל מבלי להתעכב על צרכים חומריים ואישיים. מעולם הוא לא דגל בשיטת המקל אלא בשיטת הסוכרייה. הוא ידע לפרגן ולתמוך. תמיד נזכור אותו כאותו האיש שהיה תמיד שם כשהיינו צריכים אותו”.
“סבא היה עושה מעשי חסד, במתן בסתר, דברים שלא נדע לעולם”, מוסיפה נכדתו. “הוא היה אדם צנוע ומלא בטוב. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד בדיוק לפני שנתיים מעמותת 'אעלה בתמר' על תרומתו לקהילה ועל מעשי החסד הידועים וכאלה שלא ייוודעו לעולם ועל כך שהוא עשה כל שבידו לשמר את המסורת התימנית היקרה ללבו”.
נכדתו מספרת כי לפני התאונה היה פדאלי “אדם בריא וספורטאי שרכב על אופניים ודאג וסעד את סבתא שלי. הוא היה אישיות מדהימה, אוהב את הבריות ומשמח לב של כל בן אנוש. זרם האנשים שהגיע לנחם לא מפסיק לרגע, גם ראש העיר הגיע היום. זה מדהים כמה הוא הצליח לגעת בכל אחד ואחת מהאנשים שאפילו לא הכרנו. הגיעו לפה הרבה תלמידם שהוא לימד אותם ועמד בחופה שלהם. הייתה לו יכולת ליצור קשרים עם ילדים בדרך מאוד מיוחדת”.
הנכדה מספרת כי לא רק ברמה הציבורית, אלא גם ברמה האישית, הוא היה איש מיוחד, “הוא היה סבא-אבא בשבילי. הוא היה כמו אבא וחבר שלי, הייתי מתייעצת איתו בכל נושא, אם לרכוש משהו, אם לקיים אירוע כזה או אחר, מרמה של התייעצות כלכלית עד רמה רוחנית. זו אבידה מאוד גדולה למשפחה שלנו. הוא הגיע לכל אחד מהנכדים והנינים הקטנים שלו”.
פדאלי הותיר אחריו רעיה, חמישה ילדים, 17 נכדים, 22 נינים, “ועוד הרבה ילדים ואנשים שלימד והצליח לגעת בכל אחד מהם”, אומרת הנכדה.