עו"ד איתי סהר, מוכר לרבים בעיר כחבר בלהקת "הפיל הכחול", כיום הוא מזוהה יותר עם הפאב המצליח בחוף דלילה "הג'ק". היום הודיע סהר כי יתמודד בבחירות המקומיות באוקטובר 2018 על תפקיד ראש עיריית אשקלון. "מזה שנים שיש לנו ביקורת על אופן קבלת ההחלטות בעירייה. יחד עם כל תושבי העיר נפגענו מהשחיתות הקשה שהתגלתה בעיריית אשקלון, אנחנו משלמים יום-יום את מחיר כישלון העירייה בטיפול בתשתיות, בבעיית הפקקים והחניה, בזיהום האוויר וכישלונה הכולל של העירייה בטיפול בעסקים ובתעסוקה. אם הסכם הגג יבוצע וייבנו 30 אלף יחידות דיור חדשות מבלי שנערוך שינוי גישה ייסודי – הבעיות רק יחריפו", אומר סהר.
הכרזתו של סהר מצטרפת להכרזות נוספות על התמודדות לראשות העירייה מצד עו"ד אבי עייש ומצד איש השב"כ לשעבר, ויקטור בן עמי.
בהודעה שנמסרה מטעם סהר הוא מתח ביקורת על ראש העירייה בפועל תומר גלאם על רקע אי חקיקת חוק עזר כנגד סגירת מרכולים בשבת, "לצערי תומר נמנע מלחוקק חוק עזר עירוני שימנע את יישום 'חוק המרכולים' באשקלון ובכך יגן על מרכולים ועסקים נוספים מקריסה ויגן על חירותם וזכותם של התושבים לבלות את סוף השבוע כרצונם. ראשי ערים ברשויות אחרות חוקקו חוקים כאלה להגנת זכויות תושביהם, עיריית אשקלון פשוט הזניחה את חובתה זו", אומר סהר, "זה לא סוד שאני מאוד מחבב ומכבד את תומר גלאם, הוא בחור מצוין, שנינו גדלנו פה והעיר חשובה לו כמו לי, אבל חובתו להכיר את הגוונים השונים בקהילה ועליו להגן על זכויות כל התושבים ולהתוות חזון, ולצערי הוא אינו עושה זאת. פוליטית – הוא גם לא יכול לעשות זאת".
בהודעה מותח סהר ביקורת גם על פוליטיקאים שיש להם הנהגה רוחנית, ברמז עבה כלפי הרב יצחק ברדא, מנהיגה הרוחני של מפלגתו של גלאם: "יסוד היסודות בתפיסת העולם שלי ובחיי שאוב מעולם ההגות היהודית. השימוש הפוליטי הזול, המפלג והמרחיק שעושים פוליטיקאים בתכנים הללו לא מקובל עלי. פוליטיקה היא עולם שכולו חול, ערבוב של פוליטיקה עם הנהגה רוחנית-דתית לא עובד וגורם נזק לכל הצדדים. אנו רואים דמויות שהעמידו הדרכה רוחנית, עצה ונחמה לציבור גדול והרחיקו מעליהם רבים בשל מעורבות מוגזמת בעולם הפוליטי. בכל הכבוד, זה לא ייצוג נכון, זה עוול לאותן קהילות שמבקשות הנהגה רוחנית".
הוא אף מותח ביקורת על התנהלות העירייה כלפי העסקים בעיר: "עיריית אשקלון לא ידעה ועדיין אינה יודעת לטפל ביזמות, בעסקים ובתעסוקה. להיפך – עיריית אשקלון כיום היא רשות שמדכאת עסקים ויזמות. מי ששואל את עצמו מדוע אין עבודה בעיר – זו הסיבה. חוסר הניסיון של מקבלי ההחלטות ביזמות פרטית וחוסר ההבנה בעסקים בכלל ובעסקים באשקלון בפרט. ההתנהלות סביב סגירת עסקים בשבת נובעת מאותן סיבות. בכוונתי לשנות מהיסוד את היחסים בין עיריית אשקלון ליזמים. נהפוך את אשקלון לעיר שמעודדת ומגבה יזמות ויודעת לרתום את הרוח היזמית לקידום מטרות עירוניות, בדיוק כפי שעשינו בחוף דלילה. זאת ניתן לעשות רק על בסיס היכרות יסודית עם זירת העסקים וניסיון בהקמה וניהול עסקים באשקלון".
סהר, בן 38, נשוי ואב לשניים, נולד, גדל והתגורר מרבית חייו באשקלון ומתגורר בה גם כיום. הוא דור שלישי למשפחת ארביב המקומית, שעלתה לאשקלון מלוב בשנות ה-50 ושוכנה בשכונת מגדל. את ילדותו חילק בין עתיקות למונטיפיורי. סהר הוא יזם עסקי – ממקימי ובעלי פאב "הג'ק" במבנה "האוניה" בחוף דלילה, בית הקפה נלסון הסמוך לקניון חוצות, מועדון הקרוספיט ובית הספר לגלישה "דה בוקס" במתחם הקוסמוס ועוד – עסקים שסהר ושותפיו בנו במו ידיהם. סהר ושותפיו ב"ג'ק" אחראים לאחת מיוזמות ההתחדשות העירונית החשובות באשקלון, כאשר יזמו וביצעו את מבצע השיקום המצליח של מבנה האוניה וחוף דלילה ואפשרו את הפיכתו ממתחם פשיעה ועזובה למתחם הבילוי, הפנאי וחיי הלילה המוביל בעיר.
לפני שפנה ליזמות סיים בהצטיינות תואר במשפטים, עבד כעורך-דין והתמחה בליטיגציה מסחרית, תחילה במשרד אהרונסון-שר-אבולעפיה ושות' בתל-אביב ולאחר מכן במשרד עצמאי משלו. במסגרת זאת ייצג גופים גדולים, ביניהם גם רשויות מקומיות שונות, בסכסוכים כספיים וחוקיים גדולים ומורכבים. סהר הוא גם מוזיקאי, ושימש כגיטריסט והמפיק המוזיקלי של להקת הרוק האשקלונית "הפיל הכחול". סהר שירת כלוחם וכמפקד צוות מבצעי ביחידת מגלן, השתתף והוביל בפעולות מבצעיות ברצועת הביטחון בלבנון ובשטחים באינתיפאדה השנייה השתחרר כמפקד צוות, קיבל אות מצטיין אלוף ונטל חלק כלוחם במילואים במלחמת לבנון השנייה, במבצע עמוד ענן ועוד.
"מה ששותפיי ואני עשינו בחוף דלילה אפשר וצריך לעשות בכל תחום בעיר ובכל ושכונה באשקלון", אומר סהר, "אשקלון היא עיר נפלאה שמושכת הגירה של צעירים, אבל אינה מנוהלת טוב. אני מגיע עם תכנית עבודה מפורטת הנוגעת לכל תחומי אחריות הרשות ומתכוון לעבוד עבור העיר שלי ועבור תושביה, לממש את הפוטנציאל העצום שלה, ולדאוג שלא תהפוך לעיר לינה כושלת שתושביה עובדים בגוש דן, תקועים בפקקים ואינם מבינים למה בעצם הם כאן".
