בת-חן דנדקר: "אני רק מבקשת לחיות"

השבועות האחרונים עוברים על בת חן דנדקר (35) בקושי רב, היא סובלת מכאבי עזים בכל חלקי גופה, אינה מצליחה לתפקד ומתקשה לדבר. למרות זאת, היא אוספת את עצמה בכל יום מחדש, מתרוממת מהמיטה ומבלה כמה שיותר עם שלושת ילדיה (בני 5, 12.5 ו-15). "הכי קל לשכב כל היום במיטה ולרחם על עצמך, אבל אני פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמי. אני מנצלת כל רגע עם הילדים שלי, כל עוד אני כאן ויש להם אמא. בכל רגע אני כבר יכולה לא להיות כאן יותר וחשוב לי שיספיקו לקבל ממני עוד קצת, לנשום אותם עוד רגע, להריח אותם ולהקשיב להם" היא אומרת.

"חצי שנה אני סובלת ולאף אחד אין תשובות"

החיים של משפחת דנדקר התהפכו בחודש אוקטובר 2015, אז החלה אם המשפחה להרגיש לא טוב. אף אחד לא שיער שחצי שנה מאוחר יותר תגיע האבחנה הסופית: סרטן ריאות גרורתי לכבד, לעצמות לחוליות ולמוח, שלב 4. "זה התחיל בשיעול טורדני שלא פסק, ליחה וכאבים חזקים בצלעות. אלה כנראה כבר היו השלבים שבהם המחלה התחילה להתפשט, אז עוד לא ידענו שהיא שם", מספרת דנדקר.

בת חן דנדקר ומשפחתה

תחילה סברו שמדובר באלרגיה, אחר כך בדלקת ריאות עקשנית במיוחד, כזאת שלא מגיבה לטיפול ומסרבת להרפות. אחרי אינספור אשפוזים בבית החולים ובדיקות עלתה האפשרות שמדובר בחור בריאה. ככה זה נמשך חודשים ארוכים, כשכל אותו הזמן הכאבים שלה רק גברו והיא כבר התקשתה לתפקד. "זה היה נורא, הייתי מאושפזת ללא הפסקה והסבל שלי רק גבר, שום תנוחה לא עזרה ופשוט שכבתי ובכיתי", היא מספרת. גם את נקודת השבירה שלה ושל בעלה אלון היא זוכרת היטב. "היה לבן שלי יום הולדת והוא ביקש לנסוע לחרמון. בשארית כוחותיי הצטרפתי לטיול ושם קרסתי, אני לא יכולה אפילו לתאר במילים את הכאבים שתקפו אותי, התרסקתי. זה היה השלב שבו אלון החליט לדפוק על שולחנות ואמר שאנחנו לא יוצאים מבית החולים עם תשובות. לא יכול להיות שחצי שנה אני סובלת ככה ולאף אחד אין תשובות לתת לנו".

סרטן מבית טוב

מיד לאחר אותו אירוע עברה דנדקר לבית החולים 'בילינסון' ורק שם לקחו דגימות מהריאות והכבד ואלה נשלחו לביופסיה. "התחלנו בירור במחלקת ריאות בבית החולים, הביופסיה של הריאות לא צלחה אבל זאת בכבד הראתה שיש סרטן. משם הכל כבר התגלגל במהירות והתברר שהמקור הוא בריאות, בכבד אלה גרורות ויש גם בחוליות ובמוח", משחזרת דנדקר את רגעי הבשורה המרה. "למען האמת, כבר היה לי ברור שמשהו מאוד לא טוב קורה לי, כי הכאבים היו עזים ורק הלכו וגברו. רק שלא גילו את זה בזמן ובינתיים אני התעניתי והסרטן הלך והתפשט, אני מניחה שאם היינו יודעים בזמן הכל היה נראה אחרת".

דנדקר, שמעולם לא עישנה ולא שתתה משקאות אלכוהוליים, תהתה בנוגע לסוג הסרטן שפקד אותה. "הרופא אמר שזה 'סרטן מבית טוב', ככה הוא כינה אותה. דווקא המוטציה הזאת אופיינית לנשים שלא מעשנות ולא שותות ומנהלות אורח חיים בריא, ילדות טובות". היא החלה לעבור טיפולי כימותרפיה קשים ומתישים, אך אלה לא צלחו והמחלה רק הלכה והתפשטה. "זכיתי במוטציה מורכבת יותר, שאינה מגיבה לתרופות ביולוגיות וקשה מאוד להתמודד איתה. זה גם שלב מאוד מתקדם, הגרורות נמצאות כמעט בכל מקום ולא הייתה את האופציה לנתח", היא מסבירה.

בת-חן ובעלה אלון

כמוצא אחרון הציעו לה הרופאים טיפול בכדורים, מדובר בשילוב של שני סוגים כשכל אחד מהם אמור לטפל בבעיה אחרת וביחד הם נותנים את האפקט. כאן נכנסו בת חן ואלון לבעיה אחרת, עלות התרופות היא גבוהה מאוד והם מתקשים לממן את הטיפול. "אנחנו זקוקים לעזרה, לפחות לשלבים הראשונים של הטיפול. מדובר בשלושה חודשים של נסיון, כשבסופם במידה והגוף יגיב ותהיה הטבה, משרד הבריאות יממן את המשך הטיפול. התרופה הראשונה עולה 25 אלף שקלים לשבוע, כלומר: 100 אלף שקלים בחודש. השנייה, שנקראת 'טגריסו' עולה 30 אלף לחודש. מדובר בסכום של 130 אלף שקלים לחודש של טיפול, שאין לנו מאיפה להביא ולכן אנחנו פונים לעזרה. אנחנו תמיד עוזרים לכולם ויש לנו גמ"ח בעיר, מאוד קשה לי להיות בצד שמבקש, אבל אני מבינה שאין ברירה אחרת, אני נלחמת על החיים שלי. חשוב לציין שכל הכסף הולך לצורכי רפואה בלבד ואם אני לא אקבל אותו הוא יעבור הלאה, לחולים אחרים", אומרת דנדקר.

"תחיו את היום כאילו לא יהיה מחר"

בחודש אוגוסט הקרוב יחגוג בנה אמצעי, יום הולדת 13 והמחשבות על כך שלא תהיה בחגיגות בר המצווה אינן נותנות לה מנוח. "אני מאוד מפחדת לא להיות פה, אפילו מפחדת להתחיל ולתכנן את האירוע כי מה יקרה אם הם יאלצו לחגוג אותו בלעדיי. הילדים שואלים שאלות, הגדולים מבינים והקטנה רק אומרת 'אמא תבריאי כבר' ולי נשבר הלב. אני מבטיחה להם שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי שזה יקרה, אבל יש דברים שלא תלויים בנו. לצערי, אני לא יכולה להבטיח להם יותר מזה".

בשלב זה מחכה דנדקר לגיוס הכספים ולאישור הסופי לטיפול מבית החולים 'בילינסון'. "למרות שאנחנו מממנים את הטיפול אני צריכה את האישור הזה וגם הם צריכים לדעת שגייסנו את הכסף ושאפשר להתחיל בתהליך. הייתה לי בת דודה שחלתה במקביל אליי והיא נפטרה תוך זמן קצר, ברגע אחד. אני חושבת עליה המון ומתגעגעת ואני כמובן לא יכולה שלא לחשוב על הסוף הזה. אני מפחדת לעזוב אותם לבד, לא רוצה שהילדים שלי יגדלו בלי אמא. בעלי יתום ואני הדבר היחיד שיש לו בעולם הזה, איך אני יכולה להשאיר אותם לבד".

המון מחשבות מתרוצצות בראשה בתקופה האחרונה, בימי האשפוז הארוכים היא הגיעה לתובנות חדשות על החיים ולמדה להסתכל על הכל קצת אחרת. "החיים התהפכו מהקצה אל הקצה ופתאום אני מבינה כמה אנחנו מתעסקים בטפל ובמרוץ החיים הזה שוכחים את הדברים החשובים באמת. אני רוצה לצעוק לכל מי שרק יכול לשמוע, תחיו את היום כאילו לא יהיה מחר. לא לחכות לאירועים מיוחדים, כל יום שאנחנו נושמים הוא אירוע מיוחד ומקסים. אני בוחרת להעריך כל רגע וכל שניה, כל נשימה וכל חוויה. להעריך את הסובבים המדהימים שלצידי, שנותנים לי כוח ורצון לא לוותר ולהילחם. בורא עולם בחר בי לניסיון הזה כי הוא סומך עליי שאני חזקה. ואני לא מבקשת הרבה, אני רק מבקשת לחיות".

לתרומות:

את התרומות ניתן להעביר לקרן מיוחדת שהוקמה לצורך כך בעמותת "חברים לרפואה" בדרכים הבאות: כל התרומות מוכרות לצורכי מס לפי סעיף 46.
העברה בנקאית בארץ:
ע"ש חברים לרפואה עבור דנדקר בת חן
בנק פועלים, סניף 681 דיזינגוף, ח"ן 604883
העברה בנקאית בחו"ל
IBAN: IL73-0126-8100-0000-0604-883
Name of the account: HAVERIM LEREFUA
SWIFT code: POALILIT
שליחת צ'ק:
שליחת צ'ק ע"ש "חברים עבור דנדקר בת חן" לכתובת משרדי "חברים לרפואה"
ת.ד. 6782 רמת-גן 52167.
באמצעות כרטיס אשראי:
בטלפון: 03-5777666 או ישירות באתר "חברים לרפואה".