מאז ומתמיד תעסוקה הייתה אחד הדברים המשמעותיים בחייו של האדם. אדם שיש לו תעסוקה יציבה מרגיש יציבות בחיים. מהפכת הקורונה טרפה את הקלפים בחייהם של רבים, אך קיימות אוכלוסיות נרחבות שסובלות מחוסר יציבות תעסוקתית מזה שנים רבות.
בין האוכלוסיות הללו נמנות גם אוכלוסיית הבוגרים עם הצרכים המיוחדים. אוכלוסייה זו סובלת מקושי במציאת תעסוקה המתאימה לכישוריה, וכן מספר מצומצם של מקומות תעסוקה אשר מפגינים סובלנות ומוכנים לשלב אנשים עם מוגבלויות שונות במקום העבודה שלהם.
בחיפוש אחר בוגר עם צרכים מיוחדים המשולב במעגל העבודה הגענו אל יותם שמילוביץ.
יותם בן 32 על הרצף האוטיסטי. למד וחונך באשקלון במסגרות שונות, בחינוך הרגיל והמיוחד. יותם שחה מגיל צעיר בנבחרת ישראל, השתתף בתחרויות ארציות ובינלאומיות, ביניהן שתי מכביות והגיע להישגים מרשימים.
יותם בתחרות ריצה בה השתתף
יותם שמילוביץ רץ. צילום מהאלבום הפרטי
הוא אף התגייס לצה"ל – שנתיים כמתנדב ושלוש שנים שירות מן המניין. לאחר שחרורו החל לעבוד במפעל "קרלסברג" מזה כ-6 שנים. יותם גולש בים ומתאמן בקבוצת ריצה DAN4RUN בהדרכתו של המאמן דן ישראלי. במסגרת הריצה, הוא רץ למרחקים ארוכים 21 ק"מ (חצי מרתון) ומשתתף בתחרויות ארציות.
"תהליך לא קצר"
יותם הינו אחד מנושאי הדגל של אוכלוסיית הצרכים המיוחדים, אשר בדרכו מוכיח בכל פעם מחדש כי ניתן להשיג הישגים משמעותיים, על אף המגבלות הקיימות.
יותם עם הרמטכ"ל דאז, בני גנץ. צילום מהאלבום המשפחתי
חייל מצטיין. יותם שמילוביץ מקבל את תעודת ההערכה. צילום מהאלבום הפרטי
ישראל, אביו של יותם ציין כי החשש הגדול שלו ושל אשתו היה לגבי ההתבגרות של יותם. הם שאלו עצמם מה יהיה? האם ימצא תעסוקה? האם יזכה לזוגיות?
"אחד השלבים המורכבים היה במעבר בין השחרור למציאת מקום העבודה. בנקודה זו חווינו משבר", אומר ישראל, "דאגנו שימשיך כמתנדב בצבא עד למציאת מסגרת תעסוקתית מתאימה. התהליך לא היה קצר, כ-6 חודשים עד שנקלט".
ישראל, האם היו חששות מתהליך קליטתו של יותם במפעל?
"לא היו חששות בקליטתו במפעל. הוא הגיע מוכן ומחושל למסגרת שמאוד דומה לצה"ל – הצבא ומקום העבודה מאוד דומים: מפקד בצבא נקרא מנהל במפעל, החייל בצבא הוא העובד, הפקודות הן נהלים, ומשמעת היא משמעת".
עוד מהתקופה בה שחה יותם בנבחרת ישראל מלווה אותו בהתנדבות אישה מדהימה בשם ורדה נקש. ורדה היא אשת חינוך לשעבר בחינוך המיוחד אשר ליוותה את יותם אחת לשבוע במפעל.
יותם בעבודתו במחסן במפעל קרלסברג. צילום: ישראל שמילוביץ
ישראל הוסיף וציין כי "העסקתו במפעל היא תרומה גדולה של המפעל לחברה בישראל ומסמלת יותר מכל את הערבות ההדדית והלכידות החברתית שהן עוצמתנו האמיתית. העזרה והאהבה של עובדי המפעל, הצוות במחסן הלוגיסטי בניהולו של מוטי עזריה, וכל הסובבים אותו שעושים ככל יכולתם לעזור ולהעניק לו תחושה טובה ונעימה. המסירות הזו של כל הנוגעים בדבר ראויה להערכתנו הרבה".
ישראל סבור כי שילוב במעגל העבודה צריכה להיות ברירת המחדל האופטימלית, כי עד גיל 21 המדינה דואגת למסגרות עבור אוכלוסיית הצרכים המיוחדים, אך מעבר לגיל זה מתחילה הבעיה. "השילוב גורם לשני הצדדים לשינוי. החיבור של הסביבה עם האוכלוסייה הזו שלרוב לא יצא להם להכיר, גורמת להם להשתנות חווינו זאת בשרות הצבאי, בקרלסברג, ובקבוצת הריצה. השילוב חייב להיות מבוקר, עם הדרכה של שני הצדדים, ומלווה במקום העבודה".
המודעות לשילוב עובדים עם מוגבלויות בחברה בשנים האחרונות עלתה, חוקק חוק שלא מיושם במלואו, ובנוסף לא נעשה מספיק מצד המעסיקים וגם מצד הרשויות כדי לקדם את התחום הזה. כשהשילוב מצליח זה גורם הן למשולב והן למשפחות אורח חיים בריא, נעים, ורגוע יותר.
כדי להמשיך את העשייה המשמעותית כמו זו שנעשית עם יותם, חשוב לעודד מעסיקים לשלב כמה שיותר עובדים עם מוגבלויות.
"זה יוצר קירוב לבבות אמיתי"
כשרצינו להבין כיצד השילוב פועל בשטח, הגענו אל מפעל "קרלסברג" הממוקם באזור התעשייה הדרומי בעיר, שם פגשנו את מוטי עזריה. עזריה, מנהלו הישיר של יותם, הוא גם אבא של שניר, נער עם צרכים מיוחדים, ופעיל חברתי בתחום הצרכים המיוחדים בעיר
עזריה סיפר כי כשביקשו שנקבל את יותם לעבודה היו מצד אחד חששות רבים, אך מנגד תחושת השליחות והרצון להעניק ליותם מסגרת שתקבל אותו, תכיל אותו ואף תעצים אותו הן שהכריעו את הכף.
יותם עובד במחסן במפעל והעובדים שם קיבלו אותו כבר מהיום הראשון כאחד מהחבר'ה.
יותם ועמיתיו לעבודה במפעל קרלסברג. צילום: ישראל שמילוביץ
"כאשר הוטל עלי האתגר של שילובו של יותם בעבודה במחסן, חשבתי ללא הפסקה היכן אוכל למקסם את יכולותיו", מספר עזריה, "אחת מהמשימות שלנו היא הזמנת בגדי עבודה לעובדים, שליחתם לכביסה, ולאחר חזרתם עלינו לסדר לכל עובד את בגדיו בתאו. החלטנו שזו תהיה משימתו של יותם, ואכן יותם לא אכזב. למד את מקום התאים, אופן הסידור, הכרת העובדים במפעל ומספרי העובד שלהם, ובהתאם לכך מסדר את הבגדים".
עזריה מספר כי יותם לוקח חלק בכל הפעילות השוטפת של המחסנאים. "כאשר יותם נעדר, אנו מרגישים שחסר עובד במחסן. לאורך 4 השנים של יותם בחברה, אנו רואים את עקומת הלמידה החיובית שלו. חשוב לציין כי ללא הנכונות האדירה של הנהלת החברה לשלב את יותם אצלנו, זה לא היה קורה, והשילוב הזה לא היה מצליח כפי שהוא כיום. אני חושב שההעסקה של יותם הופכת אותנו לאנשים טובים יותר, וחושפת אותנו לאוכלוסיות נוספות בחברה, דבר אשר יוצר קירוב לבבות אמיתי".
עזריה משתף: "יש לי חלום להכניס יותר עובדים עם צרכים מיוחדים לעבודה במפעל. השילוב של אוכלוסיות מיוחדות בעבודות שונות בקהילה גורם לחברה להבין שגם אוכלוסיות מיוחדות יכולות לתרום לחברה, והחברה יכולה להיתרם מהם. ובנימה אישית, לדעתי כל אדם יכול לתרום לחברה בה אנו חיים, ואל לנו לשפוט על פי מראה או המגבלה של האדם".
עזריה מקווה שלאחר שיותר אנשים יחשפו לשילוב של יותם, "יותר חברות במשק לא יחששו וישלבו עובדים עם צרכים מיוחדים, דבר אשר יאפשר להם להתפרנס בכבוד ויגרום להם להרגיש שווים בין שווים, תחושה אשר מהווה ניצחון עבורם".
שיעור חשוב לחברה
ביקשנו לשמוע קולות נוספים במפעל שיספרו לנו מעט על השילוב של יותם, וכיצד מהלך זה נראה בעיניהם.
"כשהגעתי למפעל והכרתי את יותם הדבר הראשון שבלט הוא הרצון המשותף של יותם והמשפחה להביא לשילוב שלו במפעל", סיפרה עינת קרוב, מנהלת משאבי אנוש בקרלסברג אשקלון, "ומנגד, ולא פחות חשוב הוא הרצון של הצוות ומנהל המחסן להטמיע, לשלב ולקבל את יותם. למצוא את נקודות החוזקה שלו ולטפח אותן. לתת ליותם תחושות שייכות, הצלחה ושיתוף. לעזור לו, להטיל עליו אחריות תואמת יכולות, וכן לתת לו להרגיש משמעותי.
יותם בעבודתו במחסן במפעל קרלסברג. צילום: ישראל שמילוביץ
"מעבר לעבודה המדהימה של המשפחה, של ורדה שליוותה את יותם ושל יותם בעצמו, הנחישות, הסבלנות והמאמץ של צוות המחסן ובראשם מוטי כמוביל של תהליך כל חשוב ברמה האישית, החברתית ובטח הארגונית גרם לי לחוש תחושת גאווה. להבין שרק מתוך פתיחות אמיתית, עבודה מהלב ורצון אמיתי לשילוב ניתן לגרום לתהליך כזה להצליח. ומעבר ליופי שבשילוב של בעלי מוגבלויות בתעשייה, להיות חברה שחורטת על דגלה ומיישמת את שילוב השונה מראה כי זה אפשרי. יותם הוא חלק בלתי נפרד מנוף המפעל".
עודד אברהם, מנהל צוות במחסן הוסיף: "יותם השתלב בצורה מושלמת במפעל אהוב על כולם מצחיק ממושמע לומד ומבצע את המשימות שמטילים עלו באהבה ומקצועיות".
אלמוג כהן, מחסנאי במחסן הטכני חושף בפנינו כי ההתחלה לא הייתה פשוטה כי לחלק מהעובדים לא הייתה הזדמנות בחייהם להתחכך עם אדם בעל מוגבלות, וכמובן שלא התנסו בקיום יחסי עבודה כאלו. לדבריו, היו חששות רבים, "לא ידענו כיצד נצליח לתפעל את יותם, חששנו שנאמר לו משהו שיתפרש בצורה לא נכונה".
אלא שבמהרה התבהרה התמונה, והחששות התפוגגו. במחסן גילו אדם חכם, בעל זיכרון יוצא דופן שהוכיח לכולם כי ניתן לנצל את היתרונות שלו לטובת החברה. ליותם נכונות רבה לעשייה מתמדת, סיוע לסביבה, השתלבות מקצועית וחברתית.
בקרלסברג ציינו שהשילוב של יותם תרם לא רק ליותם, אלא העביר את העובדים בחברה שיעור חשוב בקבלת השונה והתעלמות מדעות קדומות. כך החברה הרוויחה עובד מצוין וחבר נאמן.
הפעיל הגדול
רצינו להכיר קצת יותר את עולם התעסוקה לאנשים עם מוגבלויות אז פנינו לאורן הלמן. הלמן, סמנכ"ל רגולציה ותקשורת בחברת החשמל הוא אחד הפעילים הידועים בארץ למען שילוב עובדים מוגבלויות. הוא הקים את דף הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה", הנשענים על פעילות התנדבותית בלבד, ללא תקציבים בכלל.
הלמן מספר ש"בסיכוי שווה" פורסמו אלפי סיפורים של מחפשי עבודה עם מוגבלות במטרה לשלבם בשוק העבודה. ובמקביל – מאות הצעות עבודה שמיועדות רק לאנשים עם מוגבלות בחברות מהגדולות במשק.
אורן הלמן. צילום: אוליבייה פיטוסי
בנוסף, פורסמו סיפורי הצלחה של עובדים עם מוגבלות שמצליחים בעבודתם, סיפורים אישיים של מחפשי עבודה והכל ממקום של כבוד וגאווה. בערך 400 אנשים עם מוגבלות התחילו לעבוד בזכות "סיכוי שווה".
לדבריו של הלמן, את דפי הפייסבוק והלינקדין מפעילים כ-30 מתנדבים, מתוכם 20 אנשים עם מוגבלות והשאר הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואנשים שאכפת להם. יש בדף הפייסבוק יותר מ-82 אלף חברים ובדף הלינקדין כ-20 אלף חברים. בסך הכל כמאה אלף חברים בסיכוי שווה בלינקדין ובפייסבוק.
עיקר החשיפה, מסביר הלמן, מגיעה מהזירה התקשורתית: "פרסמנו עשרות רבות של מאמרי דעה והתראיינו מאות פעמים בכלי התקשורת השונים על שילוב של אנשים עם מוגבלות בעבודה, העוולות שגורם חוק לרון והדיסריגארד הנמוך, אי-הגיוס של אנשים עם מוגבלות לצה"ל, אפלייה בקבלה לעבודה, נגישות ועוד".
חוק לרון, הוא החוק נועד לעודד יציאת עובדים עם מוגבלות לעבודה, כך שיוכלו לקבל שכר מבלי שהקצבה שלהם תיפגע. הדיסריגארד הוא סכום השכר שיכול אותו עובד עם מוגבלות להשתכר מבלי שתיפגע קבלת הקבצה שלו.
הלמן אומר כי הם ניהלו קמפיין להעלאה משמעותית של הדיסריגארד – מכיוון שהוא היה נמוך במסגרת "חוק לרון" וקבע למעשה שאנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים כסף – החל מסכום נמוך ביותר. המאבק הצליח להעלות את הדיסריגארד ל-5,300 ש"ח. "גולת הכותרת של פעילותנו היא החוק ההיסטורי, שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים, שנכנס לתוקף ב- 1.1.2017", אומר הלמן.
מש"ב רוח באשקלון
ומה קורה באשקלון? באשקלון יש את עמותת המש"ב, שפועלים בה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים במטרה לקדם את הנושאים שקשורים לאוכלוסייה זו בכלל הגילאים. המטרה המרכזית שלנו היום היא לתת מענה לבעיות שונות שעולות, כדוגמת טיפול בנושא הפנאי של האוכלוסייה, פתיחת חוגים שונים לאורך כל השבוע. כל זאת נעשה בעזרת חבר המועצה וסגן ראש העירייה, יורם גניש ומלי ברלינסקי מאגף תנו"ס.
יורם גניש. צילום: פבל
"הקושי המרכזי שעולה בימים אלו הוא להגיע אל משפחות עם צרכים מיוחדים שהתרגלו למצב בו הן שרויות, וכמעט ואין עימן קשר. הציפייה שלנו מהקהילה היא שתהיה ערבות הדדית, ובמידה ויש משפחה כזו שזקוקה לעזרה או תמיכה, יפנו אותה אלינו", אומרים במש"ב ומזמינים את המשפחות ליצור עמם קשר.
המש"ב באשקלון
