את ציפי גולן אין צורך להציג. בשנים הארוכות שבהן עבדה במערכת החינוך באשקלון היא הפכה לדמות מוכרת ומוערכת מאוד בתחום, ואם תרצו, כמו שנהוג לומר, שמה כבר מזמן הולך לפניה. בין היתר היא הקימה את בית הספר נאות אשקלון וניהלה אותו ולאחר מכן ניהלה את בית הספר אמנויות במשך 12 שנה ופרשה עוד לפני שהגיעה לגיל פנסיה. "אני נוהגת לומר ש'ילדתי' את בית ספר נאות", היא צוחקת, "התחלתי לנהל אותו כשהיו בו 120 תלמידים ופרשתי מהניהול כשבית הספר מנה קרוב ל-1,000. לאחר מכן עברתי לאמנויות, בין בתי הספר היחידים בארץ, בטח בדרום, שהוא מכיתה א' עד י"ב".
ציפי גולן
אז למה בחרת לפרוש לפני הזמן?
"סיימתי מחזור של 12 שנים. נכנסתי לבית הספר וקלטתי תלמידים בכיתה א', נשארתי איתם עד שסיימו י"ב וזהו. הרגשתי שאני לא אוכל לקבל עוד מחזור ולסיים איתו, בעיקר בגלל הגיל. ראיתי את היופי בללוות מחזור מתחילתו ועד סופו, לראות אותם מתפתחים ועוברים שלבים, תהליכים ואת כל מה שאתה מאמין בו כמנהל ואיש חינוך. ידעתי שלא אוכל להשלים מחזור נוסף, והמחשבה על כך שאצטרך להיפרד מהילדים באמצע הייתה לי קשה, אז פרשתי בשיא".
היה לך קשה לקבל את ההחלטה?
"הפרידה לא הייתה קשה כי הייתי מאוד-מאוד שלמה עם ההחלטה, שנעשתה מתוך הרצון הברור שלי לפרוש בשיא. השיא בשבילי היה שבית הספר הגיע ל-100% בבחינות הבגרות, חטיבת הביניים הייתה בין 10 בתי הספר הראשונים בארץ מבחינת הישגים, לא רק לימודיים גם חברתיים. היה אחוז מאוד גבוה של תעודות בגרות חברתיות, שזה לא פחות חשוב לתפיסתי. ברמה האישית הרגשתי בריאה וחזקה מספיק כדי להמשיך לעסוק בחינוך ובמה שאני מאמינה בו. והראיה לכך היא שאני עושה את הדברים היום מתוך שלמות, חוסר שחיקה וממקום נעים ומלא. לדעתי, כל מנהל צריך לדעת לפרוש כשהוא עוד בריא ונותרה בו סבלנות ללמוד ולהתקדם הלאה".
הטיול לתאילנד התקצר
גולן פרשה לפני שלוש שנים אחרי שנים ארוכות שבהן ניהלה לגמרי לבדה את בית הספר והייתה לרשותה רק מזכירה אחת. לאחרונה נעשה שינוי בתחום הזה, וכיום יש לבית הספר שני מנהלים, אחד אחראי על תלמידי היסודי והשני על חטיבת הביניים והתיכון. "אלה היו שנים עמוסות שבהן עבדתי 24/7, ללא שבתות וללא חגים. תמיד יש אירועים או מופעים שצריך לדאוג להם, אז עושים את זה בשעות הערב וגם בלילות. כמנהלת, את אחראית לא רק להישגים של התלמידים, אלא גם לשלומם. כשמנהל מוציא טיול, הוא לא ישן בלילה ומתפלל שכולם יחזרו בריאים ושלמים וגם ייהנו מהתכנים. זה רק לא לעשות וי וגמרנו. וזאת רק דוגמה קטנה. זו עבודה מאוד-מאוד אינטנסיבית, ככה אני בחרתי לעשות אותה".
כיום היא מדריכה ומעצימה הורים, מאמנת ילדים ובני נוער, מדריכה ומלווה צוותים חינוכיים בבתי הספר ובגנים. אל התחום החדש-ישן הזה היא נכנסה לגמרי בטבעיות ואפילו מהר ממה שתכננה. "בהתחלה חשבנו, בן זוגי חיים ואני, לטוס חצי שנה לתאילנד כדי להתאוורר ולהתנתק קצת מכל האינטנסיביות הזאת. בחרנו דווקא בתאילנד, כי אני מאוד אוהבת ים ואת האקלים שם", היא מספרת. אבל מהר מאוד התחילה גולן לקבל הצעות להשתתף בכל מיני פרויקטים שקשורים לחינוך. הטיול לתאילנד התקצר מחצי שנה לחודש, וגולן חזרה מיד לתוך עשייה בפול טיים ג'וב, אולי אפילו אינטנסיבית יותר ממה שתכננה.
הכיוון היה לך ברור מיד?
"היום הורות זה המקצוע היחיד שלא מלמדים באף מקום ולא צריכים לקבל בו תעודה. אז היה לי מאוד ברור שמה שאני רוצה זה לקחת את הידע והניסיון הרב שיש לי בתחום החינוך, עם ילדים והורים, ולתת שם את המרב".
סבב הרצאות בארה"ב
אל העיסוק החדש שלה היא מביאה הרבה מאוד מעצמה, מניסיון רב השנים והידע שצברה, מדיניות הדלת הפתוחה והקשר הישיר והחם ששמרה עם הילדים ועם ההורים. "כל זה עוזר לי היום כשאני נתקלת במקרים כאלה ואחרים בשטח, בקליניקת הייעוץ שלי". אך גולן לא הסתפקה רק בזה, היא עשתה בנוסף מגוון קורסים ותמיד ממשיכה ללמוד עוד ועוד תחומים ולהתפתח. "למדתי טיפול רגשי, טיפול חברתי, העצמת הורים ואימון ילדים ובני נוער, CBT וגם הגשמתי חלום ישן ולמדתי פיענוח של ציורי ילדים במשך שנתיים. הנושא הזה סקרן אותי תמיד, לא האמנתי שיש כל כך הרבה אפשרויות בנושא הזה לעזור לילדים כבר בגיל הגן. זה ריתק אותי ולמדתי בשקידה רבה. אני לא עוסקת בזה היום כי זה היה לצורך סיפוק אישי, אבל זה בהחלט מסייע לי, ואני משתמשת בזה בעת הצורך".
ציפי גולן
במקביל מרצה גולן גם בחו"ל, ובחודש אוקטובר הקרוב היא צפויה לנחות בארצות הברית, וזו לא הפעם הראשונה. הביקור הפעם צפוי להימשך 10 ימים, ובהם תשע הרצאות. "הוזמנתי לארצות הברית כי הורגש שם הצורך של ההורים הישראלים שחיים שם לשמוע הרצאות בעברית. האנגלית שלי אמנם טובה מאוד, אבל קל להם יותר להתייעץ בעברית. הביקור הזה תוכנן להתקיים עוד קודם, אבל לא עמדתי בעומס, אז דחיתי לאוקטובר. זה אכן עמוס ואינטנסיבי, אבל זה עומס טוב ואני נהנית".
ואם כל זה לא מספיק, אז השנה מתחילה גולן קדנציה שלישית כחברה בוועדת ערר מיוחדת שהקים משרד החינוך. בוועדה חברים שלושה אנשים מתחומים שונים המובילים בתחומם, משפט, כלכלה וחינוך. גולן, כמובן, אמונה על החינוך. את המינוי קיבלה מידי שר החינוך נפתלי בנט, שבחר דווקא בה מתוך הרבה מאוד מועמדים. "התפקיד של הוועדה הוא לבחון בקשות שמוגשות למשרד החינוך על ידי בתי ספר ועמותות להקמת בתי ספר מיוחדים ומסגרות חינוכיות כאלה ואחרות ונדחות. אנחנו, כוועדת ערר, בוחנים שוב את הבקשה מכל ההיבטים, כשכל אחד מהחברים תורם בתחום הידע שלו. בסוף התהליך יש לנו את הסמכות להחליט בניגוד להחלטת מנכ"ל משרד החינוך. אני נותנת מהניסיון והידע הפדגוגי שלי, אך יחד עם זאת גם לומדת הרבה, מכירה הרבה אנשים חדשים ומעניינים ונמצאת במקום מרכזי של קבלת החלטות".
"להגביל צריכת מסכים"
זמן קצר אחרי שהחלה בעיסוקה הנוכחי, בעקבות כתבה שפורסמה עליה, כמעט דבק בגולן הכינוי "סופר נני של הדרום". אם תשאלו אותה, היא דווקא מברכת על כך שהכינוי לא תפס, משום שמלכתחילה לא ממש התחברה אליו. "ניסו לקרוא לי 'סופר נני של הדרום'", היא מאשרת, "אבל לא התלהבתי מהתואר. אני לא מחפשת תארים ובטח שלא מגבילה את הפעילות שלי לדרום. מבחינתי, מה שהיה מיוחד בתכנית הזאת הוא שלראשונה נכנסה המצלמה לבתים ותיעדה את התהליך, זה עורר הרבה מאוד מודעות".
זה עורר גם את ההבנה שלרוב הבעיה היא לא בילד, אלא בגישה של ההורים כלפיו.
"נכון. ההורה הוא המטפל הכי טוב של הילד שלו, אבל הוא צריך לדעת איך לעשות את זה נכון. כשבא אליי הורה ואומר לי, 'קחי את הילד, תסדרי אותו', אני מסבירה לו שזה לא הפתרון. אם הורה לא שותף לקושי של הילד שלו, לא יעזור כלום, וזה מגיל 5 ועד 18 ואפילו יותר".
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי
זה בעצם ההבדל בין ההורים של היום להורים של פעם?
"זאת נקודה חשובה, כי היום כשאנחנו אומרים 'פעם', אנחנו לא הולכים 30 שנה אחורה, זה 10 או אפילו חמש שנים. מגיעים אליי הורים צעירים, בשנות ה-20 לחייהם, שלא תמיד יכולים להביא אל המשפחה שלהם את ההורות שהם הכירו מהבית שלהם בתור ילדים. זאת מכיוון שההתקדמות של הילדים של היום היא מאוד מהירה, התכנים שההורים הצעירים מכירים כבר לא רלוונטיים. ככה ההורים מוצאים את עצמם ללא תשובות ולא מוצאים דרך להגיע לילדים בצורה הטובה והנכונה ביותר. הורים רוצים להיות חברים של הילדים שלהם. הם לא צריכים חברים, הם מחפשים הורים. להיות גם חבר זה יכול להיות מאוד נחמד, אבל צריך לדייק את זה כי הילדים מתבלבלים. ילדים רוצים סמכות הורית ברורה".
איך היא באה לידי ביטוי?
"קודם כול הורים חייבים להיות מתואמים ביניהם, בלי חילוקי דעות, לפחות לא ליד הילדים. שנית, צריך להחליט באופן ברור מה הגבולות של הבית בכל מיני היבטים, החל משעות שינה ועד לצריכת מסכים. הורים צריכים להיות ברורים ומדויקים, אבל לא כועסים. הרבה פעמים הילדים לא מקשיבים ולמה? כי ההורים לא יודעים איך לומר את מה שהם רוצים. האיך פה הוא מאוד חשוב, כי כשדברים נאמרים בצורה לא נכונה, זה יוצר ריב גדול יותר".
"80% לא זקוקים לריטלין"
מהניסיון הרב שלה גולן יודעת להגיד היום בוודאות שהמשפט 'אין ילד רע, יש ילד שרע לו' הוא לא סתם סיסמה ריקה מתוכן. כמובן שאין גם הורים שאינם טובים או כאלה שרוצים לעולל רע לילד שלהם, לדבריה, יש פשוט הורים לא מודרכים. "התפקיד הכי קשה היום זה להיות הורה. אם הורים יבואו להתייעץ, יסכימו לשתף פעולה ולחשוף, הם יקבלו את הכלים. יש היום את חוק ההכלה, שנותן לבתי הספר כספים על מנת לערוך מפגשים עם הורים, ובהם הם מקבלים כלים פרקטיים ומיידיים כיצד להפוך את הבית לבית שקט ורגוע. הורים לומדים איך לתת לילדים שלהם את העוגן שהם זקוקים לו. כמובן שדברים צריכים להיעשות בהדרגתיות, כדי שהדברים יוטמעו בבית. שינוי לא יבוא ביום אחד. חשוב לדעת שתמיד אפשר לחנך, אף פעם לא מאוחר מדי. מגיעים אליי אפילו צעירים בני 20 פלוס בשביל עצמם, כאלה שרוצים לקבל העצמה אישית וללמוד איך לראות את הדברים".
לדברי גולן, אחד הקשיים המרכזיים שאיתם מתמודדים ההורים והילדים הוא קושי רגשי-חברתי, שהרבה פעמים גם מושפע מאוד מהמצב הביטחוני שבו אנו חיים. "אצלנו בדרום גם המצב הביטחוני מהווה פרמטר משמעותי מאוד שמשפיע על המצב הרגשי של הילדים. לאחרונה ליוויתי 10 גנים בעוטף עזה במטרה לתת כלים לצוותי החינוך וההורים. מה שחשוב הוא לזהות את הבעיה בזמן ולטפל, זאת לא בושה ולא צריכים לחכות לקטסטרופה שתבוא".
נקודה נוספת וחשובה לא פחות שאליה מתייחסת גולן היא הטווח שבין המסגרת החינוכית לבית: "לא צריך להביא את הבעיות של הגן או בית הספר הביתה. זה יוצר מתחים נוספים והם מיותרים. צריך לעשות מאמץ כדי שבית הספר יפתור את הבעיות שלו אצלו ולא יעביר הלאה להורים. זאת אומרת שאם לדוגמה הילד רב עם ילד אחר בבית הספר, והמורה דיווח על כך, ההורה לא צריך להעניש אותו בבית".
אבל בפועל זה מה שקורה הרי את חושבת שמערכת החינוך באשקלון מספקת את המענה הזה שאת מדברת עליו?
"אין לי קשר גדול היום למערכת החינוך באשקלון, במקריות מוחלטת אני נותנת תמיכה וייעוץ דווקא בערים אחרות. אבל אני יכולה לדבר על המערכת בכללותה ולהגיד שגם היא צריכה לקבל כלים ולהעביר אותם הלאה להורים. המערכת צריכה לבוא ממקום של אהבה, הכלה וקבלה ולא רק להעביר תכנים. הילדים חשופים היום להרבה מאוד תוכן במסכים, תוכן שמועבר בצורה הרבה יותר מעניינת, ועם זה אי אפשר להתחרות. התפקיד של המנהל ושל הצוות הוא לתת להם כלים ותכנים מאתגרים בשפה מכבדת ובסבלנות. זה לא נעשה מספיק, המון ילדים היום מתויגים מהר מאוד ונשלחים לקבל טיפול תרופתי".
ציפי גולן
לדעתך יש אבחון יתר בכל הנושא של קשב וריכוז?
"אני חושבת שממהרים היום לאבחן ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. נכון, הילדים של היום הרבה פחות רגועים מפעם, אבל הנתונים מראים שרק 20% אכן סובלים מבעיות נוירולוגיות שדורשות טיפול תרופתי ו-80% מתמודדים עם קשיים רגשיים".
אז מה את חושבת על טיפול תרופתי?
"ה-20% שעליהם דיברתי אכן מאוד זקוקים לזה. לגבי השאר אני מאוד לא בעד. בבעיות רגשיות הטיפול התרופתי לא מטפל, הוא רק מרדים, הופך את הילדים לאפתיים ולא מסייע לקושי הרגשי. עם סבלנות, הכלה וטיפל אלטרנטיבי ניתן לטפל מצוין בקשיים רגשיים. ריטלין זה סם, נקודה. המערכת צריכה שיהיה לה את הסבלנות להכיל את הילדים ולהדריך את ההורים. אגב, זה לא שאני גיבורה גדולה היום, גם כשהייתי מנהלת בית ספר אמרתי את זה".
ריטלין זה סם? אילוסטרציה: אלירם משה
למה יש היום כל כך הרבה ילדים שמתמודדים עם קשיים רגשיים?
"יש לכך הרבה סיבות שקשורות לאורח החיים שלנו היום. הילדים יותר כעוסים, פחות ממושמעים ומתקשים לשבת, וגם זה מתחיל מהדרכת הורים. אם הורים יקבלו את הכלים בשלבים המוקדמים, הכול יראה אחרת. אם בבית יהיו נהלים ברורים, הילדים יהיו פחות מבולבלים. חשוב גם לשתף את הילדים, להסביר להם. ילד צריך לדעת מה רוצים ממנו ולמה הוא אמור לצפות. בנוסף, שני דברים שחשובים ביותר, בכל גיל, הם שינה ואוכל בריא. שניהם חסרים היום מאוד, מהחוסר הזה מתחיל אי-שקט וחוסר סבלנות. הורים היום עסוקים יותר מפעם, מתמודדים עם קריירה ועובדים עד שעות מאוחרות. זה פוגע בילדים".
איזה טיפ זהב תוכלי לתת לסיום?
"יש הרבה מאוד. למשל אני מאוד מאמינה במחמאות, חשוב שהורה ימצא בכל יום לפחות דבר אחד שהוא יחמיא עליו לילד שלו. בנוסף, אני תמיד ממליצה שבסוף כל יום כל אחד מבני הבית יגיד לפחות שלוש תודות למישהו או על משהו. הילדים היום מקבלים הכול ולכן לוקחים הכול כמובן מאליו, ככה אנחנו מכניסים את הדברים לפרופורציות. אפשר גם שכל אחד יגיד שלושה דברים טובים שקרו לו היום, כולל ההורים, ככה הופכים מחשבה שלילית לחיובית, והפלא ופלא הקיטורים מפסיקים. יש עוד הרבה טיפים, אבל השורה התחתונה היא להבין שלא נולדים עם זה. אומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו, אני אומרת שהוא צריך שניים, אימא ואבא".
