ביום חמישי שעבר התקיים בחוף דלילה בעיר אירוע הגאווה השני. כמו בשנה שעברה, גם הפעם היה זה אירוע מאופק, מחבק וצבעוני, שכלל מגוון פעילויות ומעגלי שיח, שיועדו לכל פלחי האוכלוסייה.
השנה היו באירוע הרבה יותר משתתפים, היו שם חברי הקהילה הלהט"בית, אך גם הרבה מאוד סטרייטים, נשים וגברים, מבוגרים וילדים. האירוע התקיים בסימן "אני גאה להיות אשקלוני.ת", ומי שיזם אותו הם חברי קהילת "גאווה באשקלון".
כן, מסתבר שיש אחת כזאת בעיר, ומי שעדיין לא מכיר – זה הזמן. מדובר בקבוצה גדולה של אנשים, חברי הקהילה הלהט"בית, אך גם כאלה שלא, ומה שמשותף לכולם שהם פועלים בהתנדבות מלאה לקידום הסובלנות בעיר כלפי כל האוכלוסיות.
אירוע גאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
לפני האירוע סירבו מארגניו להתראיין. עכשיו מוכנה אחת מחברות הקהילה, אור אבו, לשתף ולספר על ההחלטה להפיק אירוע גאווה בעיר: "שנה שעברה עשינו כתבות לפני, והן יצרו תגובות נגד, אז השנה מיקדנו את הפרסום שלנו ופנינו לקהל היעד שלנו בדרכים אחרות. למדנו להיות חכמים יותר כי הבנו שיש כאן תהליך עדין, ולכן ניהלנו אותו ברגישות מול כל הגופים, כדי לא להלהיט את הרוחות. אנחנו מבינים שיש כאן מורכבות, אבל אם נעשה את התהליך נכון ונתווך לאנשים, הם יבינו שאנשים הקהילה בעיר לא מאיימים על הזהות שלהם. גם אנשים מהקהילה עברו תהליך. הכי קל לעשות כתבות, לצאת בכותרות, להתלהם ולצעוק. הרבה יותר קשה להיות מאופק, חכם, לבחור את הצעדים שלך ולחשוב עוד עשרה צעדים קדימה, אל העתיד. זה מה שעשינו הפעם, וזה הצליח".
מה היה באירוע?
"באירוע לקחו חלק כ-500 איש, והוא היה תוצאה של שיתוף פעולה והמון חיבורים עם אנשים טובים בעיר, שנרתמו ורצו לקחת חלק. לאירועים מהסוג הזה יש קונוטציה של אנשים עירומים שרוקדים, אבל מי שהיה באירוע באשקלון הבין שזה בכלל לא הסיפור, לתפוס את זה ככה זה לפספס את כל המהות. היו לנו דוכני הסברה של עמותות מהקהילה הלהט"בית, שהוקמו כדי לאפשר לבני הנוער לקבל מידע. לקחו חלק ‘איגי’ ו’חושן’ ו’תהילה’, שזו קבוצה של הורים שהילדים שלהם יצאו מהארון. לקחו חלק גם ארגונים שמיועדים לקהילה הלהט"בית הדתית. השתתפו באירוע חמש קהילות צעירים שפועלות בעיר ועושות עבודה נהדרת. גם מרכז הצעירים של עיריית אשקלון היה איתנו לאורך כל הדרך והקים דוכן באירוע. היו מעגלי שיח שהוקמו במטרה ליצור שיח פתוח של סובלנות וקבלה. בעלי העסקים המקומיים תמכו מאוד וליוו אותנו לאורך כל הדרך, הרגישו סולידריות ורצו לחזק את הקהילה. קיבלנו סיוע גם מהאגודה למען הלהט"ב, והמנכ"ל אוהד חיזקי הגיע לנאום. הגיעו גם שלושה חברי כנסת מהקהילה עידן רול, איתן גינזבורג ויוראי להב, שהביעו תמיכה, הסתובבו בין הדוכנים ומאוד התרשמו מאיך שהאירוע נראה. בזה היה אירוע באמת מיוחד, מאוד מכובד, מכיל ומחבק. אותי, ברמה האישית, הוא מאוד ריגש".
אור אבו וח"כ עידן רול. צילום: חן מכלוף
מה ריגש אותך?
"זה אירוע שהופק כולו על ידי אשקלונים, וחשוב להדגיש את זה. לפעמים יש איזושהי תחושה שאנשים מהמרכז באים ומנווטים אותנו, אבל זה לא נכון. זה היה אירוע מאוד מקומי. ריגש אותי שהיו המון אנשים ששמחו לשתף פעולה ולהביע סולידריות. כולם לקחו חלק כי הם מאמינים בערכים של שקהילת 'גאווה באשקלון' מייצגת, שהם גישה חיובית ופלורליסטית. המסר הוא שיש מספיק מקום בעיר לכל הקהילות, ויש כאן מגוון של קהילות. זה איזון מאוד יפה שמכבד את כולם ומאפשר לנו להתקיים מבלי לדרוך אחד על השני".
זאת גם הסיבה שזה היה אירוע גאווה ולא מצעד?
"כן. עשינו אירוע סטטי ולא צעדנו ברחובות כי המטרה שלנו היא לא להתריס, לעבור ברחובות ולתקוע אצבע בעין לחרדים – אנחנו לא מאמינים בזה. אני אישית לא רואה במצעד משהו מתריס, אבל יש לו קונוטציה כזאת, ולכן הבנו את המקום הזה והחלטנו לכבד. הרעיון היה לעשות אירוע שקודם כול מכבד אותנו, אני לא מרגישה שהעובדה שלא צעדנו פוגעת בנו או מבטלת אותנו. האירוע הזה נועד לחבר ממקום חיובי, ולכן גם בחרנו מקום מאוד ספציפי – חוף הים. אנחנו מאמינים שהים הוא חלק מהנרטיב האשקלוני. רצינו מקום פתוח ועם אווירה שמייחדת את העיר".
מעגלי שיח באירוע הגאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
אז לא הרגשתם שזו סוג של פשרה או אפילו כניעה?
"ממש ממש לא. מה שמתאים לתל אביב לא מתאים לאשקלון ולהפך. לאשקלון יש את האופי שלה, ואני אומרת את זה ממקום חיובי. יש לנו מרקם אוכלוסייה מאוד מסוים והתרבות האשקלונית המהממת שלנו. לא עשיתי מחקר, אבל הקהילה הלהט"בית שמתגוררת בעיר היא ברובה משפחות צעירות שמגדלות כאן ילדים. הנוער ברובו עוד בארון, והצעירים לרוב מרגישים תחילה יותר נוח בתל אביב, אז הם עוזבים. רק בשלב שבו מקימים משפחה מרגישים שאשקלון זה בית וחוזרים. וכן רצינו לעשות משהו שמותאם לאופי האשקלוני, לסיפור שהעיר שלנו מספרת, שהוא משפחתיות, ים ומסורת, ויש איזון ואפשר לשלב. המטרה שלנו היא לייצר שיח חברתי-חינוכי-ערכי כדי שנבין ונקבל את השונה כדי שנער שנמצא בארון ולומד בבית ספר לא ירגיש חריג ואבוד ויחשוב על לשים קץ לחייו כי הוא לא רואה בעיר עוד אנשים כמוהו, כדי שנחיה בחברה מקבלת, מחבקת ומכילה, עבור כולנו".
הרגשת שיש הבדל בין האירוע הראשון שהיה שנה שעברה לאירוע הנוכחי?
"בהחלט רואים שיש כאן תהליך חיובי. יש כאן קהילה שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר ולומדים לקבל אותה, להכיל ולתמוך. אנשים רואים את הצד החיובי שבלחיות בסביבה עם אנשים שונים ולקבל את כולם, מבלי לחשוב שזה מאיים או פוגע. בסוף כולנו רוצים לחיות בחברה מקבלת ובסולידריות, בחברה שמכילה את השונה. זה היה המסר שלנו".
אירוע גאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
היו גם תגובות פחות אוהדות?
"כל האנשים שפנינו אליהם כדי לקחת חלק, כולם נרתמו בשמחה. יחד עם זאת, מלכתחילה ידענו לפנות לעסקים שיש להם יותר חיבור. זה לגמרי לא מובן מאליו שמסעדות שלקחו חלק הגישו בירה על תחתיות עם דגל הגאווה. הם אנשים אמיצים, שנשארו נאמנים לערכים שלהם ולא חששו שזה יפגע בקהל הלקוחות שלהם, בעיניי זה מדהים".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
ואיך הגיב הציבור רחב?
"אני לא אגיד שלא היו תגובות שליליות, אבל השנה היו ברשתות החברתיות הרבה פחות תגובות אלימות באופן משמעותי. אנשים לומדים שזה לא לגיטימי להיות הומופוב, כמו שזה לא לגיטימי להיות גזען או שוביניסט. אנשים לומדים לעדן את עצמם ולהיות פוליטקלי קורקט. באירוע עצמו, אגב, לא היה שום אירוע חריג, והכול עבר בצורה טובה ואוהבת".
"אני שייכת לעולם החברתי"
אבו (29) נשואה 3.5 שנים לעמיחי, וכן, זאת לא טעות, היא לגמרי סטרייטית שפועלת בהתנדבות מלאה למען קהילה הלהט"בית בעיר. "כן. יש כאן תפנית בעלילה", היא צוחקת, "אני אור אבו, סטרייטית, שבאה מבית שמכבד מסורת וממשפחה שיש בה אנשים דתיים, ואני הובלתי את אירוע הגאווה בעיר. החיים הם לא שחור או לבן, יש כאן איזון. העובדה שאני מזוהה עם הקהילה הלהט"בית לא אומרת ששרפתי את כל הערכים שלי. אפשר גם וגם".
אור אבו ובן זוגה עמיחי בוסקילה. צילום: חן מכלוף
היא נולדה וגדלה באשקלון, ביסודי למדה בבית הספר אילנות ולאחר מכן המשיכה לרונסון. בני הזוג גרים בשכונת ברנע בעיר, את רוב ילדותה העבירה אבו בשכונת אשכולי פז.
"אני מאוד אוהבת את העיר הזאת", היא אומרת. היא מעידה על עצמה שהעשייה החברתית הייתה חלק ממנה מאז שהיא זוכרת את עצמה: "אני חושבת שהכול התחיל כשנבחרתי להיות יו"ר מועצת תלמידים בכיתה ו’. בתור נערה הייתי מדריכה בצופים ובצבא הייתי בחיל חינוך והייתי מפקדת מחלקה של חיילים עם פרופיל נפשי. בהמשך הדרכתי צעירים בפריפריה לקראת הכנה לצה"ל. הבנתי שאני שייכת לעולם החברתי, שכשיש דברים שבוערים בי, אני לא מסוגלת להישאר אדישה כשיש חוסר צדק כלפי אוכלוסיות מוחלשות או אי שוויון".
זה גם מה שגרם לך לפעול למען הקהילה?
החיבור שלי לקהילה התחיל דרך המשפחה שלי. אני מעדיפה לא לפרט על זה, כדי לשמור על הפרטיות של הנפשות הפועלות. אבל אני יכולה להגיד שזה חיבור אישי וקרוב מאוד, שהתחיל כבר לפני מספר שנים ופתח אותי לעולם של חברי הקהילה. מעבר לזה יש לי הרבה חברים תושבי העיר וחברי הקהילה, משם אני פועלת".
אירוע גאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
"יש לי חזון לאשקלון"
אבו בוגרת תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בתכנית "צוערים לשלטון המקומי" ועובדת בעיריית קריית מלאכי: "הרעיון הוא לחזק את הרשויות המקומיות בפריפריה. אני עוסקת בלהגדיל הכנסות לעיר ולייצר כסף, שמתורגם בסופו של דבר לכך שחיי התושבים בעיר יהיו טובים יותר". בנוסף, היא אקטיביסטית שפועלת בכמה זירות, פעילה בתחום הנשים, התרבות ובעלי החיים. "עמיחי הוא מאלף כלבים, ויש לנו שני כלבים בבית, אז הקמנו קהילה של אוהבי חיות באשקלון, ואנחנו עושים הרבה דברים גם עבורם".
איזה חוט מקשר יש בין הפעילויות הללו?
"כל הדברים האלה נכנסים תחת מטרייה אחת – הרצון שלי להשפיע על המציאות שאנחנו חיים בה ולייצר את המציאות שבה אני רוצה לחיות. אז לפעמים זה נשמע הרבה ולא קשור, אבל בשורה התחתונה הכול עונה על השאלה: לאילו חיים אני רוצה להתעורר בבוקר? אני כמובן לא עושה שום דבר מאלה לבד, תמיד עם עוד אנשים טובים, שפועלים בהתנדבות ואהבה".
איילת בוכניק עם חה"כ יוראי להב הרצנו ואיתן גינצבורג. צילום: חן מכלוף
את מרגישה שאשקלון עוברת שינוי?
"מאוד. יש כאן סצנה של צעירים שאוהבים את העיר ורוצים להשפיע. בנושא של הלהט"ב, אנשים נפתחים לאט לאט ולומדים להסתכל על דברים אחרת. זה עוד לא מושלם, זה תהליך שדורש סבלנות, אבל אנחנו נגיע גם לשם. זהירות ועדינות זה המפתח לשינוי. גם בתחומים של נשים, תרבות, צעירים, תעסוקה יש שינוי, אבל יש גם עוד דרך ארוכה לעשות. יש הרבה עבודה כדי להגיע לוויז’ן שיש לי עבור העיר שלי".
מה את רואה בחזון הזה?
"בשורה התחתונה, אני מדמיינת את העיר כעיר שאנשים בוחרים לגור בה, ולא מגיעים לפה מחוסר ברירה או כורח המציאות. זו צריכה להיות עיר שמספקת לתושבים שלה סיבות טובות לגור פה. עיר פלורליסטית, שמקדמת נשים, מקבלת את כל האוכלוסיות ומבינה שצעירים הם העתיד שלה. יש לעיר הזאת סיפור ואופי, במובן הכי שורשי ויפה שיכול להיות. חשוב לשמר את הכול יחד עם המבט קדימה ולא לשכוח אף אחד בדרך".
