אם לשפוט לפי הביקורות והתגובות שהוא מקבל ברחוב, כוכב הרשת סמיון גרפמן הולך להיות חבר כנסת בקדנציה הקרובה. ולא, הוא לא מתרגש מהסקרים ובטח שלא מביקורות שרואות בו גימיק בלבד. “בשטח אני מרגיש תמיכה חזקה מאוד”, הוא אומר, “אני מאמין שזה יבוא לידי ביטוי גם בקלפי. נעבור את אחוז החסימה ואפילו נגרוף עוד מנדט אחד או שניים”.
לפני כמה חודשים הוא הקים את המפלגה שלו בט”ח (ביטחון חברתי) וגם בהליך הזה נתקל בבירוקרטיה מתישה, שעליה הוא מלין בסרטונים שהוא מעלה לרשת: “גם כאן המערכת בנויה בצורה לקויה, כמעט בלתי אפשרי להקים מפלגה. עברתי גיהינום בשלושת החודשים האחרונים, התישו אותי. רק לפני שבועיים קיבלתי אות, סתם אות שנשארה שם אחרונה ומוזנחת, אז הביאו אותה לסמיון. רק לפני כמה ימים אישרו לפתוח חשבון בנק, רגע לפני הבחירות. המערכת היא בירוקרטית ביסוד שלה, והכול נעשה כדי להקשות. העניין הוא שהאנשים שהם חלק מהמערכת הזאת לא מבינים מה לא בסדר. אז דברים לא משתנים, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לשנות”.
וזה מה שגרם לך ללכת לפוליטיקה?
“כן, גם זה, אבל לא רק. בשנים האחרונות אני מסתובב עם גיא לרר ומערכת ‘הצינור’ בכל מיני מקומות בארץ, פוגש אנשים ומנסה לסייע להם במגוון תחומים. שמתי לב שהבעיות שמעלה האזרח הקטן כל הזמן חוזרות על עצמן. אף אחד לא מדבר על איראן או חמאס, אלא בעיות פשוטות של היומיום. האזרחים עומדים מול מערכות ממשלתיות אטומות שלא נותנות שירות ראוי והולם. אז זה נחמד לעזור להם אחד-אחד, אבל זה בלתי אפשרי להגיע לכולם. אז החלטתי לרוץ לכנסת, להגיע למקום שממנו נחוקק חוקים ונחולל את השינוי”.
“מהבית של אימא בעתיקות רואים את עזה”
גרפמן, כאמור, הפך להיות סוג של גדעון רייכר משודרג, שעושה עבודה עם מבטא כבד וטלפון סלולרי. אנשים רבים פונים אליו עם בעיות כדי שיציף אותן או יפתור אותן. יש המון תלונות חוזרות ונשנות על התנהלות הביטוח הלאומי, שקודם כול מסתכל על האזרח כמו על גנב ורמאי. בן אדם שנזקק צריך להוכיח שנים שהוא לא מנסה לעבוד על אף אחד, רק כדי לקבל את מה שבאמת מגיע לו. על משרד הפנים אני אפילו לא מדבר, מזלזלים באנשים ופוגעים בהם. עכשיו זה גם נוגע בי באופן אישי, וזה מטריף”.
כיצד זה נוגע בך?
“אני נמצא במערכת יחסים עם בחורה שההורים שלה, אחותה ואחיה קיבלו כאן אזרחות לפני 20 שנה. יש לה בת בגיל 16, שגם היא אזרחית המדינה. אבל עד היום משרד הפנים לא מאפשר לקבל אזרחות. זאת רק דוגמה אישית. יש אינספור דוגמאות כאלה של אנשים ששירתו בצבא, משלמים מיסים ויולדים כאן ילדים, אבל הם לא אזרחים במדינה הזאת. אני לא מבין איך הם לא לוקחים מכל בנזין ומציתים את המשרדים?! ואני מדבר ברצינות”.
סמיון גרפמן בצילומים של עוד סרטון
ומה עם העניין הביטחוני, פחות מטריד אותך?
“גם זה מטריד. אימא שלי גרה בשכונת עתיקות, בקצה של השכונה. החלונות והמרפסת שלה צופים על עזה, אפשר לראות אותה כמו את כף היד. אז משם רואים גם את כל השיגורים והיירוטים וכל מה שקורה. היא מעדכנת אותי כל הזמן, אבל הפכה את זה כבר לסוג של צחוק. אני חושב שהמצב הזה עצוב. בושה למדינה שלנו שלא מתייחסת לזה ומתעוררת רק כשפוגעים במרכז. ראש הממשלה הבטיח שיביא שקט לדרום, אבל זה לא קורה”.
“אני מאוד אוהב את אשקלון”
גרפמן הוא כיום תושב בת ים. אימו היא זו, שכאמור, מתגוררת באשקלון, והוא העביר כאן ימים ארוכים, בעיקר בתקופה שבה חי במוסקבה, עד לפני שלוש שנים. “משנת 2010 ועד 2016 גרתי במוסקבה. הייתי מגיע לארץ כל חודשיים ונשאר אצל אימא שלי”, הוא מספר, “אני מאוד אוהב את אשקלון, היא הפכה להיות עיר ענקית ומדהימה. כיף לראות את הטיילת החדשה ואת המבלים הרבים שגודשים אותה. אם נדאג שתהיה בכל הארץ תחבורה ציבורית 24/7, נהפוך כאן את הכלכלה למשגשגת”.
בחירות 2019 – טורי דעה:
- תם עידן הפחד | ברק חדריאן
- על הפוליטיקאי המוש-חת והפוליטיקאי המוש-מץ | עינב קורן
- פיני ביטון ממליץ: תתרחקו מהמסכים עד הבחירות
- יפה טבג'ה מאמינה רק לכחלון
הוא פרץ לחיינו לגמרי במקרה לפני שלוש שנים. בזמן שהותו במוסקבה עשה סרטון קצר ובו מוסר השכל מצחיק ושלח לחבריו בווטסאפ. “אחרי יומיים אימא שלי התקשרה ושאלה אם הכול בסדר. אמרתי לה שכן, שאני באמצע משהו ואחזור אליה. כשחזרתי הייתי בשוק, התברר שהסרטון הפך לוויראלי, הופץ על ידי ישראלים רבים שחיים ברחבי העולם והפך למשהו מאוד מדובר”.
גרפמן הופתע מהבאזז שיצר הסרטון המקרי שלו, אבל לא חשב אפילו לרגע שמשם יתחיל פרק חדש לחלוטין בחייו. “כשחזרתי לארץ הייתי צריך ללכת לבנק. הגעתי והיה תור מטורף ולא הגיוני, התחרפנתי. עשיתי עוד סרטון והעליתי לרשת”. גם הסרטון הזה הפך במהירות האור לוויראלי, וגרפמן התחיל להבין שיש לו ביד משהו חדש ובעל כוח רב.
“השאר כבר היסטוריה, כמו שנהוג לומר. זיהיתי את הפוטנציאל והבנתי שכשאני מעלה סוגיה מסוימת, אז קודם כול, אנשים מאוד מזדהים כי זה קורה גם להם, ושנית, הם מבינים דרכי שזה לא בסדר, שזה לא אמור להיות ככה ושאסור לנו לשבת בשקט ולקבל את הדברים האלה. צריך להשמיע את הקול, ויש מה לעשות”.
,בשטח אני מרגיש תמיכה חזקה". גרפמן ומעריצים. צילום: יח"צ
בתחילת הדרך היו גם תגובות פחות אוהדות?
“בוודאי. היו הרבה מאוד אנשים שאמרו לי לעזוב את זה, שאלו למה אני צריך את זה. היה להם ברור שתוך זמן קצר כבר ישכחו ממני ויעברו לכוכב התורן הבא, אבל אני עדיין כאן. לא נתתי לאף אחד להוריד אותי, המשכתי בדרך שלי כי האמנתי בה. זה מה שאני אומר היום גם לצעירים, אסור להתייאש. תמיד יהיו אנשים שיישבו בבית, לא יעשו כלום, אבל ידאגו ‘לרדת’ על אלה שכן מנסים לשנות ולהשפיע”.
והיום איזה תגובות אתה מקבל?
“אך ורק תגובות חיוביות ומילים טובות. אני הולך ברחוב וכלם אומרים שלום, זורקים מחמאות, לוחצים ידיים, מחקים אותי. זה כיף גדול, מאוד נעים ומחמם את הלב”.
גם קצת מעיק לפעמים?
“לא, ממש לא. אני נהנה מזה מאוד. כשאני טס לחו”ל, אז ביום הראשון תמיד יש לי מין תחושת הקלה כזאת, עכשיו אני יכול לגרד באף בלי שאף אחד יסתכל עליי או יבחן מה אני עושה. אבל כבר יום למחרת אני מרגיש שמשהו חסר לי. התרגלתי לתשומת הלב החיובית הזאת”.
נדמה שכולם מכירים אותך, החל מילדים ועד לקשישים. איך הצלחת להגיע לכולם?
“כי אני פונה לכל אחד מהמגזרים הללו בשפה שלהם. הילדים מכירים אותי מהסרטונים שאני מעלה, יחד עם כוכבי רשת אחרים. אלה סרטונים עם הומור, אבל גם כאלה שמעבירים מסרים חשובים מאוד של בריונות ברשת. מעבר לזה, אני עושה גם דברים רציניים, מסייע לאנשים שפונים אליי ובעיקר לקשישים. אנשים שרואים אותי מזהים אמת, ולכן הגיל בכלל לא משנה”.
"נעבור את אחוז החסימה". גרפמן ופעילים. צילום: יח"צ
“כשאהיה ח”כ אעשה דברים גדולים”
אחד הדברים הבולטים, אם לא זה שהקנה לגרפמן את הייחודיות שלו, זה המבטא הרוסי המאוד בולט אצלו. לא רק שהוא לא מתבייש בו, הוא גם מרגיש שהוא החזיר את הגאווה לבעלי המבטא הזה.
“אני מקבל הרבה מאוד פניות של ילדים ובני נוער שאומרים לי תודה. שמספרים ששנים הם מנסים להסתיר את המבטא, לעבוד עליו, והכול רק כדי שלא יצחקו עליהם. פתאום אני הגעתי, ותוך שנתיים וחצי זה הפך להיות להיט. אני מדבר בגאווה עם המבטא שלי, וככה החזרתי גם להם את הביטחון העצמי. אני אחד כזה שלוקח את הצדדים החלשים והופך אותם להיות הכוח שלי. מחקים את המבטא שלי ואני גאה בזה”.
סמיון בעוד סרטון טיפוסי ועצבני:
אפרופו חיקויים, מה דעתך על החיקוי שלך ב”ארץ נהדרת”?
“הם אלופים, פשוט אלופים. יש שם גם סוג של ביקורת, אבל היא נעשית בהומור, וזה חמוד לאללה. השחקן שעושה אותי פשוט גאון, אפילו אני לפעמים לא בטוח אם זה לא אני שיושב שם”.
נראה שאם יש לך כבר חיקוי ב”ארץ נהדרת” – זהו, הגעת לטופ.
“כבר שנה וחצי אומרים לי שהגעתי לטופ. זה קורה בכל שלב או משהו חדש שאני עושה, אומרים לי: ‘זהו, אתה כבר לא יכול לרענן ולהפתיע’, ואני מוכיח שכן. אין טופ, אין גבולות, וגם השמיים הם לא הגבול. הגבולות האלה הם רק בראש שלנו, בחיים האמיתיים הם אינם. מבחינתי עכשיו הטופ יהיה כשאני אהיה חבר כנסת או אפילו שר בממשלת ישראל ואעשה דברים גדולים”.
