הלוגו של הארגון
מי שמציץ בדף הפייסבוק של ארגון “פטרואה”, מגלה שם סרטונים שמזכירים יותר את הסדרה "פאודה" מאשר ארגון שעוסק בהגנה על זכויות בעלי חיים. הסרטונים של הארגון מציגים מרדפים ליליים, נסיעות סמויות בכפרים פלסטיניים, שימוש בציוד מעקב, והכול ערוך בצורה מקצועית וברקע נשמעת מוזיקת רקע שנלקחה מהוליווד. רק שעבור יורם ארז מאשקלון לא מדובר בסרט קולנוע אלא במציאות יום-יומית שהוא ומתנדבי הארגון חווים.
ארגון “פטרואה” (ראשי התיבות באנגלית PTROA – הגנה על זכויות בעלי החיים) הוא ארגון יוצא דופן שהקים ארז בשנת 2009. הארגון מוכר על ידי משרד המשפטים ופועל לשמירה על זכויותיהם של כלל בעלי החיים. בנוסף, הוא מוגדר כגוף הפועל לאיסוף ואיתור עבירות על חוק צער בעלי חיים שמבוצעות בידי אזרחים וגופים אחרים. הארגון מטפל בכל התופעות הקיימות בנושא, כגון קרבות כלבים, עבירות משק חי, ניסויים לא חוקיים בבעלי חיים, אטרקציות רכיבה, התעללות בבעלי חיים משוטטים, הזנחה קשה, המתה המונית ברעל, נטישת בעלי חיים, העבדה בפרך וכדומה. רוב פעילות הארגון מתבצעת באופן סמוי ובהתנדבות מוחלטת.
"קורבן של תופעות"
“כילד היו לי שני כלבים שאבי הביא, והם נדרסו מול עיניי”, מספר ארז היכן נולד הרעיון להקים את הארגון. “פעם אחת כי אבי טייל עם הכלב ללא רצועה, וכעסתי עליו על חוסר האחריות, ולא דיברנו תקופה. הדברים האלה נחרתו אצלי. לא יכולתי לקבל את זה, ולא היו לי כלים להתמודד עם התופעה. זה יצור חי ולא חפץ, וזה ישב אצלי כמה שנים עד שזה התבשל ופשוט קרה. נועדתי לעשות את זה, ואם אני לא אעשה את זה, אז אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומי. בגיל 30 בערך היה לי כלב נוסף, וכיום אני מגדל שלושה כלבים ויותר מ-10 חתולים. את כולם אספנו אני ומירי מהרחוב. הכול התחיל בלילה די ארוך בו שוטטתי באינטרנט ונתקלתי בסרטון מצמרר ביותר על בעלי חיים בסין, ואז גיליתי שאני לא יודע כלום על התחום, לא ידעתי מה קורה סביבי, וכך גם העולם. צפיתי בעוד סרטון, ונדהמתי כמה שאנחנו לא יודעים מה קורה מתחת לפני השטח. התחלתי לשרבט על הנייר כל מה שניתן לעשות לאור השילוב שלי לאהבת בעלי חיים עם הניסיון שלי. כשאנחנו רואים למשל כלב משוטט ברחוב, אנחנו לא מבינים שהוא קורבן של תופעות שאנחנו לא נותנים עליהן מספיק את הדעת, ובעלי החיים אינם יכולים להשמיע את קולם, לכן חשוב שהציבור ומקבלי ההחלטות יוכלו לקבל את התמונה המלאה”.
יורם ארז
איך פועל הארגון?
“אנחנו נדרשים להפעלת מנגנון שידע להתמודד עם התופעות בשטח, גוף שיוכל להעביר את המסר ולהגיע לכל מקום בו חל חוק צער בעלי חיים ומעבר. החוכמה היא לדעת להתמודד עם התופעות הקשות ולחשוף אותן, לחפור עמוק בקרקע ולעקור תופעות קשות מהשורש. אנחנו מבצעים תהליך סינון מדויק וקפדני כדי לאתר את האנשים המתאימים ביותר לביצוע המשימות. אנחנו למשל לא ממיינים ובוחרים את המתנדבים שלנו בארגון על פי אם הם אוכלים בשר או הם טבעונים”.
ואתה עצמך צמחוני?
“לפני שהתחלתי עם הארגון אכלתי בשר כמו כולם, וכשנחשפתי לנושא הפכתי להיות צמחוני, והיום אני טבעוני. אני לא אדם קיצוני בכלל אלא שקול, ולדעתי אנשים אוכלים בשר רק מחוסר ידע, ואני לא יכול להאשים אף אחד באמונות שלו. מישהו אמר לי, ‘מה אם אני מגדל עכשיו חווה, ואני משתמש בפרות למאכל כשהן מגיעות לגיל זקנה?’ אני מוכן לשקול את זה. מותר לאכול בשר, אבל בתעשייה יש המון עבירות על החוק בתנאי ההחזקה ושיטות השחיטה. זה נכון שהקדמה הביאה תוחלת חיים שעולה, אבל גם זיהום והרבה מחלות. כל האוכל הביא איתו מחלות, אבל הרפואה התפתחה. אפשר גם כל היום לאכול עגבניות ומזון אורגני ולמות בגיל 40”.
"אני רוצה ילדים"
ארז הגיע לאשקלון ממרכז הארץ בעקבות הזוגיות, ובמקור הוא מקריית גת ולמד בתיכון רוגוזין. את שירותו הצבאי עשה כקצין בגבעתי וסיים בדרגת רב סרן עם ניסיון עשיר בתחום לוחמת השטח והמודיעין. לאחר השחרור מהצבא חלומו היה ללמוד קולנוע. הוא נסע לשנת לימודים בארצות הברית, אך לבסוף למד עיצוב, “כי הבנתי שזה לא כמו בסרטים, תרתי משמע”, הוא מספר. כיום הוא מתפרנס מהפקת סרטים ועריכת וידיאו, ואת כל פעילות הארגון הענפה מנהל בהתנדבות מוחלטת.
יורם ארז. צילום: אורי קריספין
הוא היה נשוי למירי, קצינה באגף התנועה בעיר, שהייתה מבוגרת ממנו בחמש שנים. אלא שלאחר זוגיות של 12 שנה, שבה ניסו במאבקים עיקשים להביא גם ילדים לעולם ללא הצלחה, מירי חלתה בסרטן העור ולפני כחצי שנה היא נפטרה. הוא מספר כי לצד מאבקו לשמירת הזכויות של בעלי החיים הוא לחלוטין לא איבד גם את התקווה להיות אבא ביום מן הימים. “זה משהו שאני לא מוכן לוותר עליו, אין אופציה אחרת”, הוא מספר ומרגש בדבריו, “אני רוצה ילדים. זה אפילו מבחינתי סוג של צוואה להביא את העוברים של מירי לעולם דרך פונדקאות, ועל זוגיות אני לא חושב”.
בימים אלו ארגון "פטרואה" יוצא בקמפיין כלל ארצי, שמגישה אותו השחקנית והדוגמנית נטלי עטיה. הקמפיין עוסק בתופעת הסחר בבעלי החיים כדי שלציבור ולמחוקק תהיה תמונת מצב עדכנית. “נטפל בבתי גידול, למשל של מבחנות גורים וכלבים שנמכרים באלפי שקלים”, מספר ארז, “ובכל נושא ההרבעות של פיטבולים המיועדים לעריכת קרבות כלבים”.
יורם ארז. צילום: אורי קריספין
"בעלי החיים תורמים לנו"
"במשך השנים למדתי כי אין לנו ממש את היכולת להבין באמת מיהם אותם יצורים החיים בקרבנו”, כתב ארז באתר הארגון. “מעולם לא הצלחנו להבין מהם הצרכים שלהם. מרבית הקשר שלנו עם בעלי החיים מושתת על ניצול. לשמחתי במדינות רבות בעולם הבינו כבר כי בעלי החיים הינם יצורים בעלי רגשות וצרכים, ולשם שמירה על צרכים אלו נחקקים חוקי צער בעלי חיים, למרות שהחוק קיים כבר זמן רב והוא אף משתבח עם השנים, עדיין קיים פער רב בין דרישת המחוקק לבין הקיים בפועל.
לצערי, מה שהציבור רואה או שומע עליו בתחום עבירות חוק צער בעלי החיים הוא קצהו של קרחון. מתחת לפני השטח רוחשת פעילות ענפה, אם זה בתחום הסחר הלא חוקי, קרבות כלבים, המתה המונית של חתולים וכלבים משוטטים, התעללות בבעלי חיים מזדמנים, ניסויים לא חוקיים, הפעלת אטרקציות למיניהן, עבירות משק חי ועוד”.
אתם פעילים גם בכנסת?
“הרבה עמותות נכנסו לכנסת, אבל כנסת זה כמו חדר חם שמכניסים בו בלוק קרח. אני לא מאמין שאפשר להשפיע מתוך הכנסת. יש שם לחצים לא רלוונטיים, הכי טוב לפעול מבחוץ ואז להשפיע פנימה באמצעות לובי או באמצעות קשר עם חברי כנסת משפיעים, שיהיו הכוח שלנו והקול שלנו בכנסת או בממשלה. חשוב לנו לפעול מבחוץ ולהישאר נקיים וטהורים. אי אפשר גם להקים מפלגה על בסיס תומכי בעלי חיים, אם בכלל היא תצליח להיכנס לכנסת. אנחנו לא נלחמים ונאבקים, אלא שומרים בנחישות על הזכויות הבסיסיות והמוסריות של כל בעלי החיים. אני גם לא מאמין בזבנג וגמרנו ושזה למחרת יישכח. העבודה בארגון איטית אך יסודית. בנינו בארגון מנגנון שלם, שיטה, למדנו את השטח, למשל מי היעדים שלנו, מי זה הסוחר הטיפוסי, מי זה שמעורב בקרבות כלבים, מי המתעלל הסדרתי, ויש עוד חזיתות כמו לטפטף גם לציבור את הנושא בצורה יסודית. הציבור לא מתערב בחיי כלב כשווה ערך למשל לסטירה שאדם יקבל ברחוב”.
פטרואה בפעילות שטח
אולי כי הציבור טרוד בקשיי פרנסה, ביטחון או גידול ילדים?
“הכול זה באמת תירוצים, כי אין שום סיבה לא לאמץ בעל חיים, ודווקא אנשים שאין להם מצליחים לגדל כלב או חתול. גם מירי, דווקא בגלל המחלה, היא חיפשה לאמץ בעלי חיים כי הם עשו לה ממש טוב. זה לא בא האחד במקום השני. להפך, אם יותר משפחות היו מאמצות בעלי חיים, היה להן יותר קל להתקדם מבחינה אישית או כלכלית. צריך להבין עד כמה בעלי החיים תורמים לנו. בני אדם למשל יהיו פחות עצבניים, יהיו פחות תאונות דרכים”.
שיתפתם פעולה גם עם הרשות הפלסטינית בנושא. אולי זה יביא את השלום?
“עבדנו איתם תקופה, כי אין שם שום תשתית לנושא, אז כל הבעיות משם נשפכו אלינו. כל כלב שחילצנו שם הגיע לישראל, וזה היה מצב בלתי אפשרי. גילינו גיהינום בלתי נתפס שקיים שם. יכול להיות שהשלום דווקא יצמח מהמקום הזה. כמעט הגעתי דווקא למסקנה שהשלום לעולם לא יהיה, כי זכינו לעוינות מהגורמים שעבדנו איתם. פתאום השיח הפך לשיח פוליטי, ואף היה סיכון ביטחוני לאנשים שלנו. זה היה קצת רגיש, אבל יש לנו כבר קשרים עם אנשים אחרים שם, ולחלוטין אנחנו לא מוותרים על שיתוף הפעולה הזה. בין היתר מקיים הארגון שיתוף פעולה הדוק עם העמותה היחידה ברשות שפועלת למען בעלי חיים. העמותה מתחזקת בית מחסה המכיל כ-60 עד 70 כלבים, והוא נמצא כל העת בתפוסה מלאה”.
אפרופו כנסת וחוקיה, יש דיבור על חוק מסוים שמפר את שלוותו של ארז ועלול לפגוע בפעילות של הארגון, החוק שאמור לאסור הקלטה של אנשים ללא ידיעתם. “החוק הזה יוכל לסרס כל יכולת של כל גוף כזה או אחר להביא ראיות, גם אם זה במשפט אזרחי או פלילי, כי אין דרך אחרת להפליל, אלא עם ראיה. ואם עבריין סוחר בכלבים, למה לי לחכות שהוא ימשיך לסחור, ועוד קורבנות יגיעו לעולם? הקלטה או צילום אלו ראיות טובות, ואני לא חושב שהחוק הזה יעבור”.
