לפני כשנתיים החל הצעיר – אז חייל בשרות חובה, לעבוד בכדי להוסיף לעצמו עוד קצת הכנסה מעבר למשכורתו הצבאית הצנועה. אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. באחת המשמרות, שבועות ספורים לאחר תחילת עבודתו, הוא החליק מהקטנוע, שבר את ידו ונפגע בברכו.
אמבולנס של מד"א הוזעק למקום והשליח הכאוב פונה לטיפול בבית החולים ברזילי. הרופאים מיהרו לנתח אותו בכף ידו ורק לאחר שישה ימי אישפוז הוא שוחרר לביתו חבלו וחבוש. שלושה חודשים שהה בבית כשהוא יוצא מידי לבצע טיפולי פיזיותרפיה במסגרת הצבא.
לאחר המקרה הוא פנה לעו"ד איל כהן ממשרד עורכי הדין כהן קריסי – המתמחים בדיני נזיקין, שניהל במקביל שתי תביעות, האחת כנגד הביטוח הלאומי, והשנייה כנגד חברת הביטוח למיצוי זכויותיו של הצעיר.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה. נקבעו לצעיר 10% נכות צמיתה במוסד לביטוח לאומי והוא אף קיבל פיצוי חד פעמי מהמוסד.
מכיוון שהתאונה היתה גם תאונת דרכים ולאחר קביעת נכותו של הצעיר בביטוח הלאומי הגיש עו"ד כהן תביעה כנגד חברת הביטוח שביטחה את הקטנוע תוך שקביעת הביטוח לאומי מחייבת את חברת הביטוח.
במסגרת כתב התביעה טען עו"ד כהן בין היתר כי "התובע נאלץ לשהות בתקופה של אי כושר במשך 88 ימים בה הפסיד שכר ונזקק לעזרה צד ג' רבה", עוד נטען כי התאונה פגעה בשגרת חייו של הצעיר "עובר לתאונה היה התובע בריא ויכל לבצע כל פעילות יום – יומית פשוטה ללא כל מגבלה, יכולת אשר נפגעה עקב התאונה".
בעקבות התאונה – שהוכרה, כאמור, הן כתאונת דרכים והן כתאונת עבודה – פוצה הצעיר על ידי הביטוח הלאומי במענק חד פעמי על סך 30,530 שקלים, ודמי פגיעה על תקופת אובדן כושר העבודה בסך של 7,071 שקלים. בנוסף בהסכם פשרה מול חברת הביטוח פוצה הצעיר ב-165 אלף שקלים, ובסך הכל קיבל פיצוי בסך של כ- 201,260 בעקבות התאונה.