הפרשה, שזכתה אז לכינוי “העוקץ הרומני”, ממשיכה לייצר כותרות כשבע שנים לאחר שבאה לעולם. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה את תביעתו של עורך הדין אלון גורן נגד ראש העירייה לשעבר בני וקנין, ונגד רפאל טל ועו”ד רון הרבט בנושא החזר כספים על השקעות נדל”ן ברומניה.
על פי פסק הדין, בתאריך 18 במרץ 2008 נחתם בין הצדדים הסכם שותפות בדבר כמה השקעות נדל”ן ברומניה. הסכם זה נכתב ונחתם בכתב יד. לדברי גורן, ימים מספר לאחר מכן נחתם הסכם המכונה על ידו “ההסכם המשלים”, שגם הוא נכתב ונחתם בכתב יד. המקור של מסמכים אלה לא הוצג בבית המשפט, וכל צד מגלגל את האחריות להצגת המסמך המקורי על הצד השני.
“גם אני רוצה לעשות כסף”
במרכז תביעה זו עומדות העובדות הבאות: גורן שילם 850 אלף דולר תמורת השקעה במיזמים נדל”ניים ברומניה, כאשר לטענת הנתבעים הוא אמור היה לשלם סך של מיליון דולר תמורת 16% משווי שלוש החברות המדוברות. לדברי גורן, הנתבעים לא עמדו בחלקם בהסכם, ולכן עליהם להשיב לו את הכספים שהשקיע. לדבריו, שותפיו לא הקנו לו את זכויותיו בחברות שבבעלותן שלושת הפרויקטים, לא דאגו לרשום על שמו את הזכויות ולא מסרו לו שטרי העברת מניות תקפים. בנוסף, טוען גורן, שותפיו לא שילמו את ההלוואות שרבצו על הנכסים, ובכך גרמו לחילוטן על ידי הבנקים, וכן לא אפשרו לו לממש את זכותו ולמשוך את כספי השקעתו בכל עת.
בני וקנין. צילום: אילן אסייג
מנגד טענו הנתבעים כי גורן זכה לתמורה עבור השקעתו ונדרש לשלם 150 אלף דולר נוספים, מעבר ל-850 אלף שהעביר, כפי שמחייב ההסכם. לדבריהם, גורן קיבל לידיו כבר במעמד החתימה את שטרי העברת המניות בחברות וכי הם שיתפו עמו פעולה וחתמו על כל מסמך שדרש, ומאוחר יותר אף הסמיכו אותו לפעול בשם כל השותפים על מנת להשלים את הרישום. לדבריהם, “גורן נטל את המושכות לידיו, ניהל את הפרויקטים ביד רמה ואף ניהל בשם השותפים משאים ומתנים למכירת הזכויות בנכסים אלה”.
לטענתם, לאחר פרוץ המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 וקריסת ענף הנדל”ן ברומניה, ולאחר שהתחוור לגורן כי כספי השקעתו ירדו לטמיון (כמו גם השקעתם של שאר השותפים), החל להעלות טענות שונות.
בניגוד למשתמע מהצהרתו המוקדמת של עו”ד גורן, קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב חנה פלינר כי הגיעה למסקנה שלפיה גורן הוא זה שביקש להצטרף למיזם, לאחר שפנה לווקנין – זאת בניגוד לתצהיר המוקדם שהגיש גורן, ובו הצהיר כי הפנייה נעשתה אליו ולא להפך.
העדיפה את גרסתו של וקנין. השופטת חנה פלינר. צילום: אתר בתי המשפט
מנגד, האמינה השופטת לגרסתו של וקנין ולפיה גורן יזם את הפנייה אליו והביע את רצונו להיכנס לשותפות. התלהבות זו של גורן עולה בקנה אחד עם עדותו של וקנין ולפיה “הוא (גורן) שמע עליי וגם על רפי טל ורון הרבט, זה נודע לי בדיעבד. ואז הוא התחיל להתקשר… אני אפילו מצטט מילים משיחה, תשמע, כזה, אני זה, כולם עושים עסקים ברומניה, הרבה אשקלונים מספרים לי על ים כסף שעושים ברומניה, גם אני רוצה”, כך לדברי וקנין.
האשם – משבר הנדל"ן
השופטת פלינר התרשמה כי בניגוד לטענותיו של גורן, “איש מהשותפים לא הסתיר מגורן מידע, ההפך הוא הנכון, שותפים אלה הציגו בפני גורן את כל המידע שהיה ברשותם, ואיש לא מנע ממנו לעשות בדיקות עצמאיות מטעמו. התרשמתי שגורן היה מודע למצב הרישומי העדכני של הנכסים, של החברות ושל האחזקות בחברות אלו”.
השופטת כתבה כי היא הגיעה למסקנה שיש לבחון את ההסכם תוך התעלמות ממה שלדעתה נוסף לאחר החתימה עליו. לדברי השופטת, “מסקנתי הראשונה היא שאם בכלל, אזי התביעה יכולה להיות מופנית אך ורק כנגד עו”ד הרבט ששימש כנאמן, ולא נגד וקנין וטל, שבשלב הראשון כלל לא קיבלו כספים לידיהם ולא היו אמורים לבצע כלפי גורן כל פעולה נוספת… לכן מסקנתי היא שאין כלל התחייבות אישית של וקנין וטל לפעול למסירת שטרי העברת המניות לידי גורן… אם וככל שגורן טוען כי לא התמלא התנאי לשחרור הכספים מנאמנות, אזי בעל דברו הוא רון הרבט בלבד”.
עוד מתחה השופטת פלינר ביקורת על גורן וטענה: “אם כך הדבר, מדוע לא פעל גורן כבר אחרי כמה ימים לקבל לידיו שטרי העברת המניות?… בעניין זה תשובותיו של גורן לא הניחו את דעתי”.
השופטת מסכימה עם טענותיהם של וקנין וטל, ולפיהן בעקבות משבר הנדל”ן ברומניה החל גורן “לחפש אשמים להפסד בהשקעתו – וכך נולדה אותה גרסה”.
“גורן נטל את המושכות לידיו לאחר החתימה”
השופטת פלינר המשיכה וכתבה כי גם אם היא הייתה מקבלת את גירסתו של גורן “אזי הגעתי לכלל מסקנה שגורן ויתר הן במפורש, הן בכתב והן מכוח התנהגותו, על כל טענה שעמדה לו ככל שעמדה, כלפי השותפים, ובוודאי כלפי וקנין וטל שכלל לא היו מחויבים לבצע פעולות עבורו. עוד שוכנעתי כי גורן נטל את המושכות לידיו לאחר החתימה, ראה עצמו שותף לכל דבר ועניין, עד שסבר כי פועלו מצדיק את הגדלת חלקו בעוגה ל-25%”.
נטל את המושכות לידיו. עו"ד אלון גורן.
לדברי פלינר, גורן, שבחר להמשיך ולקיים את העסקה ואף טען בריש גלי שהוא הבעלים של הזכויות בחברות, ידע על המחדלים הרישומיים והוא אינו יכול להעלות טענות הסותרות חזיתית את מעשיו ובחירותיו. בנוסף קובעת השופטת כי הנתבעים לא התחייבו כלפי גורן כפי שהוא טען, וככל שיש התחייבות אישית שכזו, אזי גורן לא פעל תוך זמן סביר לביטול ההסכם. לאור ממצאים אלו קבעה השופטת: “אין צורך לבחון את יתר טענותיו של גורן”.
בהתייחסה לווקנין וטל קבעה השופטת כי עוד המשיכה השופטת וקבעה כי הם “עוררו את אמוני. אמנם הם ניסו לגמד את חלקם בשותפות ולהגדיל את חלקו של גורן ואחרים, עם זאת לא מצאתי סתירות מהותיות בעדויותיהם… גרסאותיהם ופרשנותם משתלבות עם השכל הישר, ההיגיון העסקי שבהשקעה, אירועי התקופה הרלוונטית. מדובר בארבעה שותפים שהשקעתם ירדה לטמיון”.
הפרסומים במקומונים – לשון הרע
סוגיה נוספת בפרשה זאת עוסקת בתביעת לשון הרע שהגיש וקנין נגד גורן בעקבות מספר פרסומים על אודות עניין זה. פרסומים שהופיעו במקומונים של אשקלון תחת הכותרת “העוקץ הרומני”. “לאחר ששקלתי את הדברים, סבורה אני כי הדברים מהווים לשון הרע ומזכים בפיצוי, אותו אני פוסקת לסכום גלובלי של 50 אלף שקל”, כתבה השופטת.
עוד קבעה השופטת פלינר כי התביעה של גורן נדחית על הסף וכי גורן ישלם לכל אחד מהנתבעים סכום של 75 אלף שקל כהוצאות משפט וכן ישיב לכל אחד מהנתבעים את הסכומים ששולמו על ידם לעדיהם ואת הוצאות התמלול של הפרוטוקולים.
התביעה שכנגד (וקנין נגד גורן) מתקבלת בחלקה – גורן ישלם לווקנין 50 אלף שקל כפיצוי וכן ישלם סך של 15 אלף שקל כהוצאות משפט בתביעה שכנגד.
עו”ד גורן: "מדובר בפסק דין הזוי"
עו"ד אלון גורן מגיב לפסק הדין ותוהה לאן נעלמו ארבעה מיליון שקלים שאותם השקיע ומודיע כי יערער על כך לבית המשפט העליון בקרוב: “מדובר בפסק דין שהינו הדבר המופרך וההזוי ביותר שניתן להעלות על הדעת! חוטא לאמת, תלוש ומנותק מעובדות היסוד. שמחתו של וקנין מוקדמת, שכן יוגש עליו ערעור לאלתר, שאין לי ספק בתוצאתו. מדובר במקרה בלתי נתפס של עיוות דין קיצוני, שהרי איש אינו חולק שאני שילמתי לקבוצת וקנין 850 אלף דולר, וכספי הועלם בידיהם. המסמכים בין הצדדים מבטאים הסכם נאמנות מובהק.
עו"ד אלון גורן
“עובדות היסוד שאין עליהן עוררין הן שהכספים שלי, כמעט ארבעה מיליון שקל הופקדו בידי הנתבעים בתור כספי נאמנות. נכתב בהסכם בינינו תנאי מפורש שאסור לעשות שימוש בכספי הנאמנות, אלא אם יירשמו על שמי הנכסים המדוברים. חרף זאת, בפועל כספיי נלקחו על ידי הנתבעים, מבלי שקיבלתי כל תמורה לכספיי, ושום נכס לא נרשם על שמי.
“פסק הדין לוקה בפגמים כה מהותיים היורדים לשורשו של עניין, תוך התעלמות מהדברים הקרדינאליים ביותר, המגובים ברורות בחומר הראיות והעובדות. בית המשפט התעלם מעובדת היסוד הפשוטה שהנתבעים לקחו ממני מיליוני שקלים, ונתנו לי אפס תמורה.
“אין לי ספק לגבי התוצאה כי פסק הדין יתהפך בערעור, שכן פסק הדין הזה תלוש מהעובדות בצורה דמיונית. שלושת הנתבעים הודו בעצמם שהמסמכים אותנטיים, וכי השתמשו בניגוד לחוק בכספים טרם נרשמו הנכסים על שמי, ובפועל לא רשמו אף נכס על שמי.
“גם בהתכתבות בין הצדדים, ואף בהליכים קודמים – מעולם לא כפרו בנכונות המסמכים, ולא טענו לאיזה 'שינוי' שנערך במסמכים שבין הצדדים. אי אפשר להמציא יש מאין משום מקום, טיעון של ‘שינוי’ במסמכים בלי בדל ראייה, על סמך אמירה בעלמא. זו טענה כבושה, שסותרת חזיתית את הנתונים והראיות כולל התנהלותם בעבר וכן הקלטותיהם!
"הוכח על ידי, לרבות על ידי מומחית לדין הזר שהעידה מטעמי, שאף אחד מהנכסים לא נרשמו על שמי, וכי כספיי נגזלו על ידי הנאמנים. שאר הסיפורים של בני וקנין הינם בגדר עלילות ודמיונות שווא בעלמא. אין לי בדל ספק שפסק הדין יתהפך במלואו, בערעור שיוגש בימים הקרובים לבית המשפט העליון”.
קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"
רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2K7kMOD
בני וקנין: הצדק יצא לאור
בני וקנין מסר בתגובה: “בשנים 2003-2008 הייתי יו”ר חברת פלאפון , יו”ר הרכבת הקלה, דירקטור בחברות עסקיות ואיש עסקים פרטי. אחד מעסקיי היה עסק נדל”ן ברומניה עם שלושה שותפים: רפי טל, רון הרבט ועו”ד אלון גורן.
יכול לחייך בדרך אל הבנק. בני וקנין. צילום: דוד לוי.
“מיד עם היבחרי לראשות העיר אשקלון וכניסתי לתפקיד בדצמבר 2008 הודעתי ליועץ המשפטי של העירייה ולמהנדס העיר ולבעלי תפקידים בעירייה שמאחר והייתי שותף עם עו"ד אלון גורן בעסקה כלכלית הנני מנוע מלעסוק בשום עניין הקשור לעו”ד אלון גורן. לגורן יש אדמות חקלאיות רבות באשקלון שרצה שינויי ייעוד לגביהן כולל תחנות דלק, והייתה לו גם בעיה עם העירייה בקשר לשטח ציבורי מאחורי ביתו הפרטי.
“מאחר והוא לא היה שבע רצון מהטיפול של העירייה בענייניו מסיבות חוקיות עו”ד גורן הגיש נגדי תביעה שקרית והוציא דיבתי רעה בכל העיתונים. אני עמדתי כחומה בצורה ולא נכנעתי לניסיונות הסחיטה של עו”ד אלון גורן. איים עליי בתלונות סרק למשטרה ובתביעת סרק זו שלפניכם. אני האמנתי במערכת המשפט בישראל והצדק יצא לאור ברוך השם”.
