משפטו של ראש העירייה לשעבר איתמר שמעוני נמשך בקצב. בשלב הזה עולים הנאשמים ומציגים את גרסתם להאשמות נגדם. הפעם היה זה תורו של איש העסקים יואל דוידי, הנאשם במתן שוחד לאיתמר שמעוני באמצעות אחיו עופר.
מדובר בחקירתו הראשית, שבה הוא נחקר על ידי הסנגורית שלו עו”ד נוית נגב.
יואל דוידי עם הסנגורית עו"ד נוית נגב בבית המשפט
תחילה דוידי התבקש להציג את עצמו וסיפר: “אני בן 53, נשוי פלוס ארבעה, אשתי מורה לחינוך מיוחד, הבת הגדולה רופאה בהתמחות באיכילוב, הבת השנייה מורה לאנגלית עם תואר שני, הבן לומד משפטים. הבת השתחררה ומתחילה ללמוד רפואה.
“אני גדלתי במשפחה מאוד תומכת, בן רביעי, בן זקונים. ההורים הם פועלים שכירים, מאוד תומכים ומחזקים. בגיל 12 יצאתי לחלק עיתונים וכעבור שנתיים הסוכן חלה ושאל אם אני רוצה להחליף אותו. זאת הייתה פעם ראשונה שנסעתי לתל אביב למערכות עיתונים ‘דבר’, ‘על המשמר’. הייתי סוכן של העיתונים האלה. ילדים מהכיתה חילקו אצלי עיתונים. אחר כך הייתי קצין קישור בדרגת סמל ראשון. כשהייתי בצבא אחי יוסי עבד איתי ואחרי השחרור פיתחתי את זה עם העיתונים ‘מעריב’ ‘ידיעות’ ‘הארץ’ ‘ישראל היום’, הפצה בכל אזור הדרום. היו לי 100 עובדים. לנדל”ן נכנסתי לפני 20 שנה, רכשתי נכסים מניבים והתחלתי לקנות חנויות ודירות רק באשקלון כי אני אוהב את העיר".
הלוגו הידוע של קבוצת דוידי
דוידי התייחס גם לסיכונים שנוטל על עצמו יזם כמוהו, אך ציין שכגדול הסיכונים – כך גדול הסיכוי להרוויח. עוד הוא סיפר על עצמו, “אני מקבל החלטות מהירות, ובגלל זה אין לי שותפים. אני קם בבוקר ומחליט. אני מקבל החלטות לבד. אני יודע לקחת דף ועט ולעשות את החשבון, ואני בדרך כלל צודק, על בסיס אינטואיציות וניסיון”.
הוא התייחס גם לסיפור הקמתה של רשת “סופר האחים” בעיר: “לפני 21 שנה הייתי מפיץ עיתונים בחנויות וזיהיתי חנות בשדרות ירושלים. סופר קטן שהוא מקום עם פוטנציאל מאוד גדול, ומיד הצעתי לקנות וקניתי אותו. אחים שלי, יוסי והרצל, גם עבדו בעיתונים. קנינו אותה והיינו שותפים והחלטנו שכל אחד ייתן כמה שעות. ראיתי שאני לא יכול, אז יוסי החליף אותי. אחרי חמש שנים קנינו עוד סופר ואז שכרנו עוד סופר לתקופה ארוכה. אחרי זה אני והרצל מכרנו את החלק שלנו ליוסי”.
אחד המרכולים של סופר דוידי
עו”ד נגב: “עסקים נוספים?”
דוידי: “זיכיון של חנות נעליים ושל ניו פארם, היום Be, והבן שלי ואני גם עם זיכיון של חנות צעצועים עידן 2000 במתחם שלי”.
עו”ד נגב: “ובעבר?”
דוידי: “בעבר הייתי הבעלים של שלושה סניפים של קפה ג’ו באשדוד ואשקלון משנת 2008 עד 2012. היינו שותפים שווים, אהבתי את התחום והיינו שותפים חצי חצי והפרדנו את השותפות. קניתי את חלקו ואחרי זה מכרתי אותם”.
על התנהלותו העסקית אמר דוידי, “היא מאוד מיושנת, אני איש של מילה יותר, של לחיצת יד. איש שאם אני לוחץ יד ואחרי זה יציעו לי יותר כסף, אני לא אמכור. כך מכירים אותי באשקלון. זה השם שלי ואני שומר עליו. אני עובד עם עורכי דין, והם יודעים שאני פחות פורמלי ויותר איש של לחיצת יד”. הוא גם העיד על עצמו כמי שלא קורא מסמכים.
“זה אישום מופרך”
כזכור, אחד האישומים נגדו הוא ששילם לעופר שמעוני, אחיו של ראש העירייה דאז, דמי תיווך שבעצם היו כספי שוחד. הוא פירט על היכרותו עם עופר שמעוני וסיפר כי הכיר אותו בשנת 2010, ומאז הפכו לחברים, ושכבר באותה התקופה הוא הציע לו עסקת תיווך. “ישבנו יום אחד בבית קפה והוא הציע לי עסקה של חנות ברחוב אלי כהן של האחים סבג. ראיתי את החנות וחשבתי שהיא מתאימה לסופר ורכשתי אותה עם האחים שלי. עופר תיווך, והוא קיבל כסף. לא זוכר כמה. הוא קיבל במזומן”.
יואל דוידי, חיים סופר ועופר שמעוני בפגישה שנערכה שבועיים לפני המעצרים
לדבריו, לאחר בחירות 2013, שבהן נבחר איתמר שמעוני לראשות העירייה, הוא ראה את עופר במשרדו של המתווך ללו שמעוני וכי לאחר מכן עופר פתח משרד עצמאי, ויואל עצמו היה מגיע לשבת ולשתות אצלו קפה ולשוחח איתו. הוא סיפר כי עופר הציע לו עסקאות באותה התקופה, והוא ראה שעופר עובד כמתווך.
עו”ד נגב: “עלתה טענה שההעסקה של עופר היא רק בגלל שהוא אחיו של ראש העיר וששילמת לו עסקאות שהוא לא ביצע”.
דוידי: “לא העסקתי את עופר. הוא נתן לי שירותי תיווך, הוא לא עובד שלי. אין קשר להיותו אח של ראש העיר. הוא נתן לי עסקאות עוד לפני שאחיו היה ראש העיר וגם אחרי. זה לא שייך לאחיו. אם הוא מביא לי עסקה, אם היא טובה לי, עשיתי; ואם לא, אז לא עשיתי. זה אישום מופרך. כל שקל שעופר קיבל זה בגלל עבודה שהוא עשה, לא משנה אם זו עבודה גדולה או קטנה”.
יואל דוידי ועופר שמעוני
בעדותו של עופר שמעוני הוא טען כי דוידי לא שילם לו בעין יפה. על כך הגיב דוידי, “לגבי הטענה של עופר שלא שילמתי, אני שילמתי כמו שצריך ובצורה הוגנת”.
דוידי סיפר על העסקאות שהוא ביצע במרינה מול לשכירות ורכישת זיכיון של פאב הפטריקס וקפה לנדוור. הוא סיפר כי התחום לא עניין אותו עד שעופר שמעוני הציע לו את העסקאות הללו. בסופו של דבר, לאחר שהוא ביצע את העסקאות ושילם לעופר את דמי התיווך, בוטלו העסקאות, אך התשלום נשאר אצל עופר. “בינואר היו המעצרים, ואני חטפתי פגיעה רצינית וביטלתי את שתי העסקאות. ביקשתי שיחזירו לי את כספי, ועדיין לא החזירו לי את כספי, ואני מתכוון לתבוע. העסקים האלה, כפי שהאמנתי, הם מצליחים מאוד”.
באותו עניין:
עופר שמעוני: "עשיתי בשביל דוידי יותר ממה שהוא עשה בשבילי"
מקדמה של 150 אלף שקל
בהמשך חקירתו הנגדית נשאל דוידי והשיב על עסקאות שביצע ועליהן קיבל עופר דמי תיווך, כאשר לטענת התביעה, אלו כספי שוחד. אחת העסקאות הבולטות היא עסקת מרכז יעדים. מדובר בנכס ברחוב הפנינים שבעבר פעל בו מפעל בשם יעדים, ודוידי מתכנן להקים בו מרכז מסחרי. “בתקופה הזו עופר היה איתי בקשר. “לפני שחתמתי עופר ביקש בלעדיות לפרויקט, ואמרתי לו שזאת תהיה בעיה בשבילו כי בקומת הקרקע אני רוצה שוכרים טובים, טריפל A, לשטחים גדולים, והצעתי לו למכור את הקומה השנייה, ששם זה משרדים קטנים. אז הוא הציע את דרור אלמלם מרימקס, ואני הסכמתי. אבל לא דיברתי עם דרור. עופר דיבר איתו”.
דרור אלמלם מתכונן לתחילת מתן עדותו
השופטת: “למה לא דיברת עם דרור?”
דוידי: “לא מצאתי לנכון בזמן הזה. ראיתי שאני מרוויח גם את עופר וגם את דרור”.
השופטת: אם עופר נעדר כישורים למכור ללקוחות טריפל A, אתה מציע לו בלעדיות על כל העסקה?”
דוידי: “מהצד שלי ראיתי יתרונות לבלעדיות. כי תמיד הייתי צריך להראות משרדים לאנשים. היתרון הוא שבבלעדיות יש מישהו שמסתובב ועושה הכול במקומי, והחיסרון הוא שאם מישהו בא אליי לקנות, אז אני צריך לשלם”.
השופטת: “אם לא היו לך פרויקטים של בלעדיות, ובניסיון היחיד שלך זה לא הוכיח את עצמו, אז למה החלטת פה כן בבלעדיות?”
דוידי: “כי זה פרויקט שיותר קשה למכור כי הוא באזור התעשייה”.
השופטת: “מעבר להיכרות של עופר עם אנשים, מאיזה סיבות חשבת שנכון לתת לעופר בלעדיות?”
דוידי: “מההיכרות עם עופר והניסיון שלו”.
השופטת: “עופר עשה לך רק חמישה-שישה לקוחות. איזה ניסיון?”
דוידי: “ההיכרות של עופר עם המון אנשים זה יתרון”.
השלט של מרכז יעדים עם מספר הטלפון ושמו של עופר שמעוני. צילום: אלירם משה
עו”ד נגב: “מה קורה בהמשך?”
דוידי: “אחרי שחתמתי עם יעדים, בשלב מסוים עופר פנה אליי ואמר לי אם אני יכול לתת לו מקדמה של 150 אלף על חשבון יעדים”.
השופטת: “תתאר את השיחה”.
דוידי: “יואל, אני יכול לקבל מקדמה על 150 אלף שקל על יעדים?”
השופטת: “נפלת מהכיסא?”
דוידי: “לא. ידעתי שתוך חודש-חודשיים יתחיל השיווק, והכסף הזה יחזור אליי”.
השופטת: “ביררת איתו למה הוא צריך את הכסף?”
דוידי: “לא שאלתי למה הוא צריך את הכסף. בהבנתי זה נועד לכסות חובות. לא שאלתי”.
עו”ד נגב: “תתייחס לאלמנט של החברות ביחסים שלכם?”
דוידי: “זה קשור. עופר לא זר לי. מכיר אותו הרבה זמן”.
השופטת: “אז למה לא נתת לו מעצמך?”
דוידי: “אם היה מבקש, הלוואה הייתי נותן לו. אני מאמין שהעדיף שזה יהיה מקדמה”.
השופטת: “אם היית אומר שהוא ביקש הלוואה, ולא היית שואל, זה היה ברור. אבל כשזה משהו עסקי, ואתה לא שואל, זה תמוה בעיניי. אתה עומד פה שעות, אני מתרשמת ממך שאתה פועל לפי אינטואיציות שקולות ולא מופרכות. אתה נשמע חושב על דברים, ופה זה נשמע שונה ממה שאני חושבת עליך, ואני צריכה לקבוע אם אני מאמינה לך. אתה צריך לספק לי את זה. כרגע אני בתמיהה על ההתנהלות שלך”.
דוידי: “ככה אני. אם מישהו רוצה הקדמה – אני מקדים, אם מישהו רוצה הלוואה – אני נותן. אני עשיתי חשבון שאם הוא צריך לקבל 800-600 אלף שקל שכר טרחה, וזה מקדמה של 20%-25%".
השופטת לימור מרגולין-יחידי. צילום: עופר וקנין
השופטת: “זה סכום גדול לכל אדם גם אם הוא אמיד”.
דוידי: “אני נותן מקדמות לכל בעל מקצוע שיבקש. אני כבר פניתי לאדריכל שיכין לי תשריטים וחשבתי שתוך חודש-חודשיים יתחיל השיווק”.
השופטת: “במרכז אביאל מישהו קיבל מקדמה?”
דוידי: “לא. אם מישהו היה מבקש מקדמות, היה מקבל”.
השופטת: “בהיסטוריה שלך נתת מקדמה למישהו לפני שהוא שיווק?”
דוידי: “כן. אלפונסו קיבל מקדמה כמה חודשים לפני שהוא סגר עסקה. הוא ביקש וקיבל לפני החתימה”.
עו”ד נגב: “עד כמה רגיל ושגרתי הסכם של בלעדיות ביעדים ועד כמה המקדמה?”
דוידי: “אני לא הולך לאנשים ומציע להם מקדמות. אם עופר לא היה מבקש, הוא לא היה מקבל”.
“התוכן לא מתאים למציאות”
בעקבות המקדמה הוצאה חשבונית, ועליה נכתב “עבור מציאת שוכרי AAA” וכן נכתב “תשלום 1 מתוך 2”. דוידי התקשה להסביר מדוע הכיתוב הזה מופיע: “זו הפקידה כתבה את זה ולא ברור לי למה”.
השופטת: “למה לא מצוין שזו מקדמה? זה נראה תשלום עבור ביצוע עסקת יעדים. מאיפה התוכן הזה שלא מתאים למציאות שאתה מתאר?”
דוידי: “אני מניח שאמרתי למזכירה שזה עבור עסקת יעדים. לא זוכר מה אמרתי”.
דוידי סיפר כי לאחר שהעביר את הכסף לעופר הוא ביקש מעורך דינו יפתח בן יעקב לנסח לו הסכם תיווך בנוגע ליעדים. דוידי הסביר כי הוא ניסח את ההסכם כולו וכתב את התנאים המסחריים מבלי לנהל על כך משא ומתן עם עופר ודרור.
השופטת תהתה כיצד נערך הסכם כזה ללא מעורבות של צד ב’, ודוידי הסביר: “אני מכיר את השוק הזה, אלה תנאים הוגנים וסבירים, ולא ראיתי שום בעיה”.
אלא שההסכם עצמו הוכן ונכתב רק כעבור כחצי שנה, בחודש נובמבר. דוידי חתם על ההסכם, אך המועד שצוין בראשו הוא דווקא חודש מאי, סמוך להעברת הכסף. כמו כן, לא צוין בו כי הועברו כבר כספים בגובה 150 אלף שקל, אלא רק צוין סעיף שבו נכתב שהוצאות הפרסום יהיו בגובה 150 אלף שקל.
דוידי לא ידע להסביר את הניסוח של הסעיף הזה, “הסעיף הזה הוא שגוי, הסעיף הזה הוא לא נכון. אני לא אמרתי ליפתח לנסח סעיף כזה. אני קראתי את החוזה, ולא הייתה לי הערה על הסעיף הזה. אם ראיתי ולא הערתי הערה, אז זה לא הפריע לי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
“חששתי ופחדתי”
אלא שבחקירתו במשטרה טען דוידי כי ההסכם הוא נכון ואותנטי וכי הכספים המדוברים נועדו באמת לפרסום. בבית המשפט הוא הצטער על כך, “אני בחקירה נצמדתי להסכם והגנתי עליו למרות שידעתי שהוא לא משקף את מה שהיה. אני מצטער ואני מבין שטעיתי. נצמדתי אליו כי חששתי ופחדתי כי הוא אמר לי שרק על ההסכם הזה תקבל שנתיים בית סוהר”.
יואל דוידי מעיד בבית המשפט
השופטת: “מה החוקר אמר לך?”
דוידי: “אמר לי ‘בגלל ההסכם הזה תשב שנתיים’. פחדתי שהוא יחשוב שעשיתי משהו לא בסדר. פחדתי שהוא יחשוב שזה הסכם פיקטיבי”.
השופטת: “למה פחדת מזה?”
דוידי: “הוא נתן לי להבין שזה כסף שמוסווה כשוחד, שהכספים עברו לעופר ואיתמר”.
השופטת: “מה היה שונה שגרם לך פחד ביחס לטענות אחרות בנוגע לכספי התיווך, שגם עליהם נטען שהם פיקציה?”
דוידי: “אני נכנסתי למגננה וקיבלתי החלטות לא נכונות בחקירה. הייתי צריך להסביר שההסכם לא נוסח טוב. אני התחלתי בטעות להגן עליו”.
השופטת: “אני שומעת את התשובה, ומבחינתי לא קיבלתי תשובה, כי אני לא הבנתי למה חששת”.
דוידי: “14 למאי זה לא התאריך שבו נחתם ההסכם, ועמדתי על זה שהוא כן נחתם בתאריך הזה, וזה לא נכון. הגנתי על הסעיף שהכסף נועד לפרסום, למרות שזה הגיע למקדמה, למרות שזה לא היה נכון ואני מצטער על זה”.
השופטת: “למה רשמת את התאריך הזה?”
דוידי: “רציתי לתת לו תוקף ממתי שסגרתי עם עופר”.
השופטת: ”ליפתח אמרת שה-150 כבר עברו?”
דוידי: “אני חושב שכן. לדעתי כן”.
יואל דוידי לצד עופר ואיתמר שמעוני בבית המשפט
עו”ד נגב: “מבחינת הטענות שהוצגו לך, איך הבנת אותן?”
דוידי: “התזה שלו הייתה שזה כספי שוחד”.
השופטת: “התזה הייתה שזה כספי שוחד גם אם זה פרסום או מקדמה, ושזה צינור להעברה. אז מה זה משנה אם זה מקדמה או כספי פרסום? מה ההיצמדות שלך באמור לסעיף 6 סייעה לך בזמן החקירה? מה ההבדל אם תאמר שהכסף שימש לפרסום או תגיד שזה מקדמה? למה אמרת שזה פרסום ולא אמרת מקדמה?”
דוידי: “בזמן החקירה השתמע כאילו ה-150 זה לפרסום, ואני ידעתי שהוא לא לוקח לפרסום”.
השופטת: “מה ההבדל בין הסיטואציות? למה לא להודות שזה למקדמה? ממה חששת?”
דוידי: “חששתי שאם אומר שזה מקדמה זה כספי שוחד, ואם זה כמו שרשום פה, אז זה לפרסום. מפה התבלבלתי ופחדתי להגיד דברים ואיך שיבינו אותם. זה הכול מחשש”.
עו”ד נגב: “הציגו לך בחקירה את הגרסה של עופר, שאומר שזו מקדמה לצרכיו, ואתה עמדת על טענתך”.
דוידי: “חששתי שאם אודה שזה מקדמה, אז ייקחו את זה למקום אחר”.
עו”ד נגב: “כשההסכם נחתם, מה אתה ידעת? ככל שידעת על אפשרות של משפט או טענות על כספים שאתה משלם לעופר”.
דוידי: “כלום. עד שנעצרתי לא חשבתי על משהו כזה. לא עלה בראשי”.
עו”ד נגב: “אמרת קודם שנתת ליפתח הנחיות ושהכסף הועבר בפועל, אז איך ההסכם נוסח אחרת?”
דוידי: “לא יודע להסביר את זה. קראתי אותו, ידעתי ששילמתי, וכתוב ששולמו, ולא ייחסתי לזה חשיבות”.
השופטת: “מי שקורא את ההסכם והתנאים, מה הוא מבין ממנו?”
דוידי: “הסכם מבולבל ולא מובן”.
השופטת: “אתה חושב שמי שקורא חושב שהוא מבולבל? כי אני קראתי ולא חשבתי שהוא מבולבל”.
דוידי: “כשאני קראתי וחתמתי לא תיקנתי משהו, כי לא ראיתי באותו רגע משהו לא בסדר”.
השופטת: “מה יבין אדם זר שקורא את ההסכם? שמתי יועבר הכסף ולמי הוא הועבר?”
דוידי: “אחרי 14 למאי עבור דרור ועופר”.
השופטת: “אז למה אתה חושב שההסכם מבולבל?”
דוידי: “את צודקת. היום אני קורא כל שורה ושורה. אני לא אמרתי ליפתח להכניס את הסעיפים האלה. ברגע שקראתי ולא תיקנתי לא ייחסתי לו חשיבות ולא חשבתי שאצטרך לעמוד ולהסביר אותו. ההסכם בא להסדיר תנאים מסחריים שאני קבעתי אותם. לא ידעתי למה הולך הכסף, לא שאלתי שאלות והייתי בטוח שתוך חודש או חודשיים אני אקזז לו”.
עו"ד יפתח בן יעקב בכניסה לבית המשפט
השופטת: “כשעברו חודשיים וזה לא התקדם, מה עשית מול עופר? נתת לו 150 אלף בלי הסכם”.
דוידי: “לא ראיתי בעיה. ידעתי שאחרי שיתחיל השיווק, אני אקזז לו”.
“תא מעצר עם 15 אנשים”
ב-5 בינואר 2016 נעצרו דוידי עם פרוץ החקירה נגד איתמר שמעוני. בבית המשפט הוא שחזר זאת, “זה תאריך שאני לא שוכח. שש בבוקר מתקשרים אליי: ‘תפתח את השער’. אני מתאושש והם אומרים, ‘תפתח או שאנחנו פורצים’. באו שלושה בלשים לעשות חיפוש, חיפשו ברכב, שאלתי למה, ואמרו לי, ‘אתה חבר בארגון של דומרני’. ואני רק מכיר אותו מהתקשורת. המשפחה הייתה המומה. אני חשבתי שאחזור הביתה באותו היום. הייתי עצור כשבועיים. היום הראשון היה לא נורמלי. הייתי בחקירה. רק במעלית בבית המשפט ראיתי את איתמר ועופר. בכניסה לבית המשפט פגשתי את עורך הדין שלי שהציע לי לכסות את הפנים, אבל לא כיסיתי. משם לקחו אותי לאבו כביר. הכניסו אותי לתא עם 15 אנשים מכל הסוגים, כל הלילה לא ישנתי. היה לי לילה קשה. לא ישנתי כל הלילה. יום אחד אחד העצירים הדליק את המזרן ונהיה בלאגן שם”.
יואל דוידי, עופר שמעוני ומשה פונטה בדיון בהארכת מעצר
עו”ד נגב: “בזמן הזה אתה נחקר, איך התנאים הפיזיים?”
דוידי: “אני עם אותם בגדים ומבקש להחליף חולצה, והחוקר לא הסכים. רציתי להרגיש אנושי, והוא לא הסכים. לא הייתי מרוכז. הוא היה שואל אותי שאלות ולא הצלחתי להתרכז. היה לי לחץ נפשי ופיזי”.
עו”ד נגב: “עד כמה נתת ביטוי לזה בחקירה?”
דוידי: “הראש שלי כבר לא היה במקום. לא הייתי ממוקד”.
עו”ד נגב: “יש אזהרה בתחילת החקירה, מה הבנת?”
דוידי: “לקח לי זמן להבין במה חושדים בי. לקח כמה שעות עד שהבנתי. אמרו לי שכל הכספים שהעברתי לעופר זה היה שוחד ושאני עבריין. נכנסתי לסוג של מגננה. לרגע לא חשבתי שעשיתי משהו שהוא לא לגיטימי. הכניסו אותי לסוג מגננה. כשהטיחו בי את הדברים, כבר התחלתי לאבד אמון ולחשוב. התחלתי לחשוב שהחברות עם עופר היא פסולה והרחקתי את עצמי מהרבה דברים וחשבתי לא נכון בחקירה. עשיתי הרבה דברים, ואני מבין שעשיתי לעצמי נזק. ובעדות היום אני אומר את כל האמת. אני מצטער על מה שהיה שם”.
עו”ד נגב: “מה ידעת על ההסכמים המכונים הסכמי השתיקה?”
דוידי: “מה שידעתי זה אחרי כתבה בערוץ 10 ושאלתי את עופר, והוא הגיב בביטול ומאז מילה אחת הוא לא דיבר. חשבתי שגורמים מהאופוזיציה רודפים אותו”.
איתמר שמעוני, יואל דוידי ועופר שמעוני במשחק של הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
עו”ד נגב: “מה ידעת על המעורבות של עופר בכספים שהועברו לאיתמר במסגרת ההסכם?”
דוידי: “לא ידעתי כלום על תשלומים. לא ידעתי כלום”.
עו”ד נגב: “כששילמת לעופר, מה ידעת שהוא עושה עם הכסף?”
דוידי: “ידעתי שהוא בקשיים, והוא השתמש בכסף”.
