שבעת הצלצולים למניעת עבריינות נוער

מרבית ההחלטות שאנו מקבלים בחיים נובעות מתוך תחושת בטן ולא מתוך הרציונל עצמו. התחושות האמוציונליות גורמות לנו לקבל החלטות לעתים שאינן עולות בקנה אחד עם השכל הישר, כלומר ישנה התנגשות בין שני עולמות, הרגשי והקוגנטיבי.

בכל פעם שאנו מקבלים החלטה על פי המודל של הרגש נגלה כי הוא לא היה יעיל. בכל פעם שנגיע לתוצאה שאינה רצויה, נאשים את הרגש ולא את השכל הישר, על כן בתהליך קבלת ההחלטות, אנו נשתדל להיפרד מהרגש ולעסוק ברציונל ובתוצאה שאותה אנו רוצים להשיג.
כאשר אנו מזהים סימן כלשהו, אנו מחויבים לתת עליו את הדעת, ננסה להבין מהו אותו הסימן, מהו אמור לשדר לנו, האם הוא בא להציב בפנינו מראה כדי שנראה מה התכלית של הסימן ולהפעיל את הרגש? או שמא עלינו לתת את הדעת ולהציב בפנינו את ההיגיון, את השכל הישר?

לא בכדי אנו מקבלים החלטות על פי שפת הגוף, שהיא השפה המדוברת ביותר בעולם. בהתאם לשפת הגוף אנו יכולים להבין מה אותו האדם בא לשדר לנו. האם הוא משדר לנו סימני מצוקה או שמא הוא בא לשדר לנו סימנים חולפים שאין לתת עליהם את הדעת?

ההתקף וההארה

בתאריך 15.8.17 פסעתי לבית הכנסת, יום שישי שגרתי לחלוטין, כל בני הבית ממתינים לשובי לארוחת ערב שבת משותפת.

השעות נוקפות ואני לא שב לביתי, השעה 22:00, בני המשפחה מודאגים, ולי אין יכולת לדבר איתם. נעלמתי. לא משום שרציתי להיות זבוב על הקיר, אלא בשל אירוע שלא יכולתי למנוע או לנהל את סדר ההתרחשויות שבו.

בני המשפחה החלו לסרוק את דרכי לבית הכנסת, אך לא הצליחו לגלות דבר שיכול היה להעיד על הסיבה לאי חזרתי לביתי בתום התפילה בבית הכנסת.

חולפת לה שעה ועוד שעה, השעה 23:00. אשתי ובני הבית מתכנסים בבית כדי לבדוק מה יכולה להיות הסיבה לאי חזרתי. טלפון אחד שמצלצל לבית טרף את הקלפים: “ריקי, תגיעי דחוף לבית החולים. נתן נמצא כאן”.

חדר המיון במרכז הרפואי ברזילי.אילוסטרציה

היא יחד עם בנותיי ממהרות אל בית החולים. אחראית חדר המיון אומרת לה: “ראיתי מישהו מוכר, אך לא היה עליו תעודת זהות ולא ידעו מי זה שהגיע אלינו עם אמבולנס. נכנסתי אל החדר שבו היה בעלך, וזיהיתי כי מדובר בבעלך שאותו אני מכירה וגם אותך”. היא סיפרה לה עוד כי הגעתי לבית החולים עם אמבולנס כתוצאה מהתקף לב ברחוב.

מרגע זה לא עזבה את מיטתי, החל מצנתור שלא צלח, המשך פינוי מהיר בניידת טיפול נמרץ לבית החולים סורוקה, למחלקת טיפול נמרץ לב, ובחלוף 72 שעות מנסה לפקוח עיניי ולא מצליח, מנסים להעיר אותי ולא מצליחים, הרופא הבכיר אומר לאשתי: “המצב קשה ולא קל”, והיא הבינה כי נלחמים על חיי .

עו"ד נתן שרייבר. צילום: אורי קריספין

רעייתי ביקשה מהרופאים לא להרים ידיים. “הוא יתעורר”, כך אמרה להם. ואכן, בחלוף כמה שעות, אני שומע קול מוכר תוך כדי נמנום. לא יודע מה קורה איתי, לאט לאט פוקח עיניים. אשתי ובני המשפחה, נמצאים לצדי, והיא אומרת לי, “קום, מאמי, בבקשה, אנחנו כבר אחרי”. פקחתי את העיניים, אני רואה כי סביבי רופאים, צפצופי מכשירים, צינורות מכל עבר, תחבושות והתרחשויות שתחילה לא הבנתי הכיצד כל אלה לצדי.
מה עשיתי? איך אני לא זוכר מה קרה לי? מנסה להניע את גופי ולא יכול, מנסה לדבר ולא יכול, שמוט במיטה כאילו אין לי שליטה על גופי התברר לי כי הם ביקשו שהאנשים הכי קרובים אליי ייכנסו כדי שאני אשמע את קולם ואולי אפקח את העיניים והכרתי תשוב אליי.

אילוסטרציה: מורן ניסים, צילום רפואי ברזילי

אני מסמן לאשתי בידי ורוצה לדעת מה קרה לי, ואז היא מספרת לי את כל מה שהיה. “אתה לאחר ניתוח לב פתוח עם ארבעה מעקפים ועם חסימה של 97 אחוז שבעקבותיה הוחלט על ניתוח חירום”.

בחלוף חודש ימים בעודי יושב בביתי שאלתי את עצמי אין סוף פעמים: מה קרה לי? האם יכולתי למנוע את הסכנה בה הייתי? מה לא עשיתי טוב שגרם לי להתמוטט בדרכי לבית הכנסת? ועוד כהנה וכהנה שאלות שלא הרפו ממני.

כאשר התנתקתי מהאמוציות שבהן הייתי ועליהן לא הייתה לי שליטה, ובמקום לשאול את עצמי למה זה קרה ולהלקות את עצמי, הבנתי שבכל פעם שאני שואל את עצמי, אני מכניס את עצמי להלם, לשיתוק ולא יכול להניע את עצמי. אם נהפוך את אותיות, למ”ה נראה שנקבל הל”ם . שם בדיוק הייתי, בהלם, וזה מה שאנו עושים לעיתים ולא מפנימים כי אדם ששואל את עצמו אין סוף שאלות לא יוכל להניע את גופו לכיוונים שונים של עשייה ויתמקד בעבר שהוא פחות רלוונטי, מאשר ההווה והעתיד שהם יותר רלוונטיים.

ההכרה בטעויות

בבואי להגיע אל המסקנות המתבקשות הבנתי כי האשמה היא כולה שלי ולא של האחר, ישנה נטייה להאשים את הגורל ואת הסביבה. טעות הדבר ביסודו. כל אדם חי את עולמו ואחראי לאורח חייו, מכאן שעל כל אחד לקחת אחריות אישית למעשיו ומעשי בני המשפחה.

גם אני מעדתי בחשיבתי שבה לא ייחסתי חשיבות נודעת לאותם הסימנים המעידים שהיו לי, סבלתי מיתר לחץ דם, לקחתי כדורים ולא בדקתי את הסימפטום. הרביתי לישון, הייתי עייף ובכך למעשה “פתרתי” את הבעיה של העייפות, היה לי דום נשימה בשעת שינה, הציעו לי מכשיר שיאתר את זה, אך לא הייתי מוכן לשמוע על זה. אם הייתי מתייחס ברצינות לסימנים המעידים, היה סיכוי כי יכולתי למנוע את הניתוח ואת ההתמוטטות שחוויתי ועליה כבר לא הייתה לי שליטה.

קיבלתי הארה תוך כדי מחשבות לא מעטות על כך כי אנו חווים הרבה אזהרות ואיתותים ולא עושים מספיק אם בכלל. כדי שלא נחווה את המדרון החלקלק החלטתי להתמקד במניעת עבריינות נוער ובזיהוי סימנים מעידים לאלה שנמצאים עם בני הנוער, הורים, מורים, מדריכים, מוסדות לנוער במצוקה, ובעצם למי בני הנוער חשופים? לכולם. גם אלו אשר יוצאים את ביתם רק כדי להעיר לבני הנוער כי הם מפריעים את מנוחת הלילה או שחלילה הם עושים מעשה שאינו טוב ברשות הציבורים שבה כולנו נמצאים.

הערך המוסף שאיתו אני מגיע מעבר לתיאוריות הוא בתחושה שאני יכול לשנות את החברה, את בני הנוער, את השיח החברתי ואת פנינו, שלעתים אינם תרבותיים. מדוע אני חושב כך? כי יש בידיי כלים שהם פועל יוצא של ניסיון של 40 שנים בעשייה רצופה בטיפול בבני נוער כפי שהדבר בה לידי ביטוי בתחנות חיי: חוקר נוער במשטרת ישראל; חוקר פרטי ובעל משרד חקירות; ראש צוות חקירה מיוחד במצ”ח במשך 26 שנים, שבהן פגשתי נערים רבים שחקרתי בהיותי במשטרת ישראל; עורך דין פלילי שמייצג ארגוני פשע, חלק מהלקוחות שלי הם בני הנוער שחקרתי בהיותי במשטרה, המשך בהיותם חיילים בצבא ולאחר מכן כעורך דין פלילי בהיותם באזרחות; את המחקר בעבודת הדוקטור שלי עשיתי על הקשר שבין בני הנוער לארגוני הפשיעה וגורמי הפשע השונים.

מעצר חשוד. צילום דובר המשטרה

על כן החלטתי לעסוק בדבר שאני יודע הכי טוב לטפל בו, וזה כאמור שילוב של עשייה, התנסות, הכשרות וניסיון בתחום, וזה בבני הנוער מחד ומתן כלים לפעולת מניעה מאידך.

הסימנים המחשידים

דוגמאות לזיהוי סימנים שצריכים לעורר תשומת לב:
נער שבוכה, צוחק, מסתגר בחדרו, נועל את הדלת נועל את הנייד ואת המחשב. נער שיוצא בשעות לא שגרתיות, אוכל ללא מעצורים או שמרזה, מסתובב עם מותגים וכסף בכיסו, מבקש לעזור לחברים ונותן להם הלוואות, מחכך את ידיו בפיו, דבר אשר מראה כי הוא פוחד ובורר לא להוציא מפיו משהו שיסגיר אותו, נפגש ומביא חברים חדשים לביתו או שמתרועע איתם מחוץ לבית וכו’.

כמה אקסיומות:

• עבריינות נוער אינה מחלה חשוכת מרפא, ניתן לטפל בה ולהציל בני נוער רבים.
• הדרך אינה קלה, אך היא בהחלט ניתנת להשגה לו נעבוד על פי מודלים ותכנית סדורה. פיתחתי מודל, והוא נקרא “שבעת הצלצולים למניעת עבריינות נוער “, מודל שממחיש את דרך זיהוי הסימנים המעידים לצד טיפול נכון ואפקטיבי.
• בני הנוער הם קודם כול בני אדם, עם חסכים, עם יתרונות וחסרונות כמו כל אדם בעולם.
• אישיותם של בני נוער מעוצבת בהיותם בני נוער ולא בהיותם בוגרים.
• נער עם חסך הוא נער שיחפש פתרון לאותו החסך, כלומר נער שחסר לו כסף הוא ידאג להשלים את החסך הזה.
• גורמי וארגוני פשע הם הטורפים שמחפשים את הטרף. בני הנוער הם טרף קל ומוצע להם פתרון לחסך באמצעות שילובם בעשייה העבריינית ולא בצורה מפורשת. לדוגמה: “אתה רק צריך להעביר את השקית הזו לבחור שיושב או גר שם”. זליגת בני נוער לכיוון העולם העברייני הינה תופעה שפשטה לה כבר עשרות שנים. הבעיה היא שמזהים הידרדרות ולא עושים מספיק כדי לבלום את המגמה המטרידה הזו, אני כאן כדי לבלום אותה, כדי לתת כלים לאיתור הסימפטומים לצד מניעתם או עצירת הידרדרותם.

טיפים לזיהוי עבריינות נוער לצד מניעתם והדרכים לאיתורם:

• איתור וזיהוי סימנים מעידים באמצעות שפת גוף, התנהגות מילולית ובלתי מילולית.
• יצירת מנגנון ליצירת אמפתיה. רק אמפתיה תביא לשילוב שבין טיפול נכון להתמכרות לעבריינות.
• שילוב בני נוער בתכניות מאתגרות כמענה לחסכים שיש להם.
• הצבת גבולות לצד שילובם בתכניות שיקום.
• הקניית ערכים והרחקתם מסביבה התנהגותית עבריינית.
• מתן כליים להורים מורים ומדריכים.

המודל “שבעת הצלצולים למניעת עבריינות נוער” שפיתחתי נועד למנוע הידרדרות בני הנוער לצד האחריות המוטלת על כל מי שאמון על שמירה על תנועותיהם ושפת גופם באופן מילולי ולא מילולי. המודל נועד לתת כלים מעשיים לצורך איתור הסימנים המעידים שישנם אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

עלינו להבין שעל מנת שנדע לטפל ולאבחן את אותם הסימנים המעידים עלינו להיות קשובים לעצמנו, לצרכינו ולמידת אחריותנו, לבית, לסביבה ולכלל החברה. המודל למעשה נותן מענה של ממש בצמצום ומניעת עבריינות הנוער, שכאמור אין להמתין להיווצרות הבעיה, אלא יש לפעול למניעתה.

עבריינות הנוער איננה סיסמה כי אם דרך פעולה, דרך הפעולה שזורה במודל שעניינו טיפול והקשבה לקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו לצד הגשמה ואי התעלמות מסימנים שזורים בשפת גופנו:
התנהגות מוזרה כגון שמחה או דיכאון, צחוק או עצב, שינה מרובה או חוסר שינה, לבוש צנוע או מהודר, הסתודדות בחדר תוך כדי נעילה או סגירת הדלת לצד כניסה למחשב או לסמארטפון עם קוד סודי וכו’ הם מקצת הסימנים המעידים שיש לתת עליהם את הדעת.

כל אחד מהסימנים הללו הוא רמזור, כל אחד מהם עלול להוביל את הילד למדרון חלקלק שממנו החיים משנים פניהם. אתמקד בשבעת צלצולי הפעמון שיהוו את הדרך הנכונה להתמודדות עם בני הנוער תוך כדי חשיפתם לעולם פלילי וניצולם בידי עבריינים, שהשליטה על חייהם כבר לא בידיהם. אתן כלים פרקטיים לשימוש החל מרגע זה. כל רגע שלא מתבצעת פעילות מנע הוא הרגע שבו אנו מפספסים עוד נער שנמצא כבר בתוך העולם האפל. את זאת אנו רוצים למנוע בעזרת אותה המזוודה מלאת הכלים שניתנת לכל אחת ואחד מכם. אנו רוצים לא להגיע למקום האפל, המקום שבו נכה על חטא יותר מאשר נתגאה בו.

הפתרונות

פתרונות מוצעים לשיתוף פעולה והעברת מסר לבני הנוער: שליטה במודל “שבעת הצלצולים למניעת עבריינות נוער”; חיזוק ועידוד בני הנוער, תוך כדי יצירת אמפתיה; הבנת סימני ותהליכי הבגרות, לצד הרצון לבלוט ולא להידחק; שילוב בני נוער בעייתיים לצד בני נוער איכותיים וערכיים באותה מסגרת חינוכית; הטלת סמכויות וקביעת יעדים; הצגת בני הנוער (המשפיעים/ בעייתיים) בפני השכבה כאחראים על תחום מסוים, דבר אשר יקנה להם ביטחון ומימוש עצמי; איתור חסכים בקרב בני הנוער באמצעות מורים, מדריכים, שירכזו סימנים מעידים בקרב בני נוער, אשר הוכרזו על ידי האחראי על התחום כבני נוער שיש לפקח על התנהגותם; הסימנים המעידים הללו ייבחנו במסגרת הנהלת בית הספר או המוסד, ואם יתגלה מכנה משותף בין המורים באשר לזיהוי סימנים מעידים אצל בני הנוער, אזי ניתן יהא להכין תכנית מניעה ספציפית שתגרום לקרבה ולא לריחוק, לאמפתיה ולא להתגוננות, כלפי שכבת בני הנוער בעלי סימנים מעידים כפי שנצפו; מציאת מנגנון שבו יוכלו בני הנוער לעבוד ולקבל תשלום עבור עבודתם, דבר שייתן מענה לחסך הכלכלי של הנער מחד, ומאידך יציב אותו בפני מסגרת תעסוקתית שתמנע ממנו להתחבר לחברה העבריינית.

מטרות אלו יושגו באמצעות השגת המטרות החינוכיות והחברתיות הבאות:

• מיצוי הפוטנציאל האישי של התלמיד וקידום הישגיו הלימודיים.
• העלאת המוטיבציה של התלמיד תוך כדי לקיחת אחריות אישית על תהליך הלמידה.
• חיזוק הדימוי העצמי של התלמיד.
• טיוב דרך ההוראה והכלים העומדים לרשות הצוותים באמצעות הצבת מטרות ויעדים מאתגרים ובני השגה, למידת עמיתים ועוד.
• לקיחת אחריות של הנהלת המוסד ושל המורים על תהליך הלמידה של תלמידיו, להשגת מטרות התכנית ויעדיה.
• החברה העבריינית הינה חברה אלימה אשר מחפשת את הטרף בכל עת. בני הנוער משמשים טרף לאותם העבריינים ויש לתת להם כלים להתמודד עם הצעות מפתות ועם פתרון לחסכים שאותם ניתן יהא להשלים בדרך אחרת.

המשימה הזו הינה משימה לאומית וצו השעה שייך לכולם, על כן בואו יחד איתי לקחת חלק בעשייה הברוכה הזו, כי אני באמת מאמין שניתן לנצח ולהביא את בני הנוער של היום כמנהיגים של המחר. ניתן לקיים פרויקט סיום של משפט מבוים שבו ייטלו חלק ממשתתפי הפרויקט ובסופו יקבלו המשתתפים תעודת חונך, והם ישמשו מדריכים וחונכים לבני נוער נוספים, כך תיווצר קהילה של בני נוער שוחר תרבות ולא עבריין בישראל. המגמה היא להרחיב את היריעה ולהקים “תנועת נוער שוחרת תרבות”.

ראוי לציין כי ניתן יהא לקבל ייעוץ וליווי אישי במסגרת בית הספר ובמסגרות פרטיות אחרות כמו גם לתכנן תהליכי עבודה מובנים עם סוגי אוכלוסייה שנדרש לה התייחסות וטיפול פרטני במסגרת תכנית אסטרטגית כפי שלמדתי והוסמכתי על ידי הטכניון בחיפה.

ד”ר נתן שרייבר, עו”ד נוטריון ומגשר

טל’: 08-6537998, נייד: 050-2100080