כבר מגיל 10 ידעה עו"ד לימור רוט-חזן שהיא תהיה עורכת דין ותתעסק בתחום הפלילי. משהו בתחום הזה ריתק אותה כבר בגיל צעיר. אז היא כמובן לא ידעה להגדיר זאת במילים, אבל היום היא אומרת שזאת בעיקר היכולת להשפיע על מהלך החיים של אנשים אחרים ולעזור לאוכלוסייה שמסתבכת עם החוק. וכן, זה תקף גם אם מדובר באנשים שעברו עבירות מין או עבירות קשות אחרות.
היא בת 46, נשואה לעופר ואימא לשלושה ילדים: יוראי (15), שחר (13) וזיו (10). בני המשפחה מתגוררים בקיבוץ נגבה. היא נולדה וגדלה באשקלון, בת שנייה מתוך ארבע בנות. אביה קבלן חשמל, ואימה מזכירה רפואית, שלושת אחיותיה מתעסקות בתחומים אחרים לגמרי. “יצא ככה שארבעתנו בחרנו כיוונים שונים. במשפחה שלנו הכול התקבל, אנחנו מאוד פתוחים, מגובשים ומדברים על הכול”, היא אומרת.
בתיכון למדה בתגר ולאחר מכן התגייסה לצה”ל לתפקיד מדריכת חי”ר. משם המשיכה מיד ללימודי משפטים באוניברסיטת בר אילן ולאחר מכן עשתה את ההתמחות שלה במשרד של משה אלוני. “זה היה משרד מאוד נחשב בזמנו, של מי שהיה אז יו"ר ועד מחוז תל אביב ונחשב מאושיות המשפט הפלילי. לא שהיו לי ספקות, אבל במהלך ההתמחות ההבנה שאני נמצאת במקום הנכון רק התחדדה אצלי יותר. זה היה מרתק, בכלל התחום הזה הוא כמו דרמה ממושכת, וכל תיק הוא עולם ומלואו”.
תוך כדי ההמתנה לבחינות הלשכה, בזמן ששאר הסטודנטים שיננו את החומר במסדרונות, רוט-חזן כבר תכננה את המשרד הפרטי שתפתח. וכך, בתום שנה של התמחות, חברה לשותף, והשניים פתחו משרד עצמאי בתל אביב.
מה ראית בחזון שלך?
“ראיתי משרד שנותן שירות מאוד אישי לאנשים שהסתבכו עם החוק. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אני באמת ראיתי את זה ככה, שאני באה להילחם על הצדק ולהוציא אותו לאור. התחלתי להילחם כבר מהרגע הראשון, ואני עושה את זה עד היום”.
קפצת ישר למים העמוקים.
“כן, לא הייתי שכירה אפילו יום אחד בחיים שלי. זה אולי נשמע קצת יומרני, אבל האמנתי בעצמי, למרות שהייתי צעירה וחסרת ניסיון. הדרך הייתה כל כך ברורה לי, שלא הרגשתי שום צורך להתמהמה”.
זוכרת את הלקוח הראשון?
“דווקא כן. בסידורים לקראת פתיחת המשרד הלכתי לקנות מדפסת. תוך כדי שאני מדברת עם בעל החנות הוא מספר לי שהייתה פשיטה של משטרה על העסק שלו בעקבות חשד לביצוע עבירות מרמה, וכך יצאתי גם עם מדפסת וגם עם לקוח ראשון. גם את הלקוח השני אני זוכרת, הוא היה בעל המזנון שהיה מתחת למשרד שלי שהסתבך בעבירות אלימות. ככה זה התחיל, משם זה רק הלך והתפתח”.
“הייתי מתקבלת בהרמת גבה”
היא קיבלה את הרישיון כבר לפני 20 שנה. בתקופה ההיא נשים בתחום הפלילי היו עניין חריג. “ההורים שלי מאוד תמכו לאורך כל הדרך, אבל אפילו הם הביעו חשש מסוים”, היא אומרת. “אותם הדאיגה בעיקר העובדה שמדובר בתחום מאוד תובעני, שדורש הרבה מאוד שעות עבודה ולחץ מתמיד. העיסוק הוא בדיני נפשות וחיי אדם, וזה דרמטי, ולכן דורש גם המון משאבים נפשיים. באותה תקופה כל הסביבה קצת חששה שזה מקצוע שעלול להיות מסוכן עבורי, היות ויש מגע עם אוכלוסייה עברייני, אז היו תהיות בעניין”.
ואיך זה היום?
“היום זה כבר ממש לא תחום גברי, ויש יותר ויותר נשים פליליסטיות. לגבי החשש, אני יכולה להגיד שמעולם לא הרגשתי בסכנה, בוודאי שלא מצד הלקוחות שלי. אבל אכן מדובר בתחום תובעני, שדורש זמינות של 24/7, לילות, שבתות וחגים. יש גם ביקורים ליליים בתאי מעצר, וזה לא תמיד נעים”.
איך נראה ביקור כזה?
“התחנה ריקה, ויש אווירה אחרת כשמדובר באמצע הלילה. בתחילת דרכי הייתי מתקבלת בהרמת גבה. מוזר היה לראות אישה במקום כזה באמצע הלילה, והיו שואלים אותי שאלות מוזרות. היום זה כבר לא קורה, המערכת התרגלה לנוכחות של נשים, ומתייחסים לזה בטבעיות מוחלטת”.
היו מקרים שבהם בכל זאת חששת?
“אני יכולה לזכור מקרה אחד בלבד שהיה קצת חריג. התחלתי לקבל שיחות טלפון מוזרות שבהן נאמר לי לא לייצג לקוח מסוים, סוג של איומים אפילו. זה הטריד אותי מעט, ואמרתי לעצמי שאם זה יימשך, אני אפנה למשטרה. לשמחתי זה פסק, ואת הלקוח לא עזבתי. זה היה משהו חד פעמי וקטן שלא השפיע על המשך העבודה שלי בשום צורה”.
“יש לי לקוחות נורמטיביים”
בהמשך עשתה רוט-חזן גם תואר שני במשפטים והיא גם נוטריון. במשך שנים ארוכות הייתה חברה בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין והייתה גם יו"ר ועדת המשפטים במועצת הנשים בעיריית אשקלון ודירקטורית בתאגיד המים. במשך יותר מ-20 שנות פעילות עברו תחת ידיה מגוון תיקים ולקוחות מכל הסוגים. “נהוג לחשוב שרק עבריינים מסתבכים בפלילים, אבל זה לא כך. במציאות זה יכול לקרות לכל אחד. מספיק שתוגש תלונה, ואתה כבר הופך לחשוד. במשרד שלי יש לקוחות נורמטיביים לחלוטין, רופאים, אנשי היי-טק, אנשי חינוך ואנשי מערכת הביטחון, אפילו עורכי דין”.
היא טיפלה באלפי תיקים, רבים מהם נשכחו ברגע שניתן גזר הדין והיא יצאה מכותלי בית המשפט. אחרים עדיין מלווים אותה והולכים עמה שנים ארוכות. “תיקים מעניינים הם תיקים שאחרי עבודה קשה אפשר לסמן הצלחה. היה לי תיק של ארבעה אנשים שהואשמו בירי ועבירות חמורות, שהעונש עליהן הוא עד 20 שנות מאסר. לכאורה היו עדי ראייה לירי, והתיק היה כמעט סגור. אנחנו נלחמנו על החפות שלהם ובדרך לא דרך הצלחנו להוכיח אליבי באמצעות שיחת טלפון שכדי להשיג אותה קיבלנו צו מיוחד מבית משפט. בזכות השיחה הזאת הצלחנו לזכות אותם זיכוי מוחלט רגע לפני שהם מצאו את עצמם בכלא לשנים רבות”.
תיק אחר שהיא זוכרת היטב הוא של נער בן 16 שהשתכר במסיבת שכבה והתעורר בבית החולים עם הרעלת אלכוהול. בעודו מתאושש הגיעו אל חדרו בבית החולים שוטרים והתברר לו שהוא נחשד בעבירות מין בחברתו לשכבה. “נער צעיר, נורמטיבי לחלוטין ובן למשפחה נהדרת שהשתכר, הגיע לבית החולים ולא זכר דבר מאירועי אותו ערב. היינו במצב שיש לנו את גרסת הנערה נגדו, אבל אין גרסת נגד כי הוא פשוט לא זכר דבר, וזה היה, ללא ספק, תיק מורכב. בסופו של דבר הצלחנו למחוק את כתב האישום, שהיה מאוד חמור, והוא התגייס והיה לוחם מצטיין בצבא”.
את מתייחסת אחרת לתיקים של עבירות מין?
“אלה תיקים שמלווים בהרבה מאוד אמוציות, תיקים לא פשוטים בכלל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבירות מין בתוך המשפחה. היו לי גם תיקים כאלה שהצלחתי לסגור, למרות שזה נראה אבוד מלכתחילה. כשאני מזכה אדם חף מפשע, שבקלות היה יכול למצוא את עצמו בכלא על עבירה שהוא לא ביצע, זה מביא המון סיפוק. יש המון תלונות שווא בנושא הזה”.
אבל לפעמים יושבים מולך עברייני מין שאינם חפים מפשע.
“נכון. לא כל ייצוג הוא ייצוג לצורך הוכחת חפות. לעיתים מייצגים נאשם שמודה בביצוע העבירה, ואני שם על מנת לסייע לו להגיע לגזר דין מקל ומתאים לנסיבות. הרבה מאוד פעמים כתבי האישום רחבים מדי ולא משקפים את המציאות, ואפשר למחוק חלק גדול מהעבירות ולהקל בעונש. אני לא מגיעה מעמדה שיפוטית, זה לא התפקיד שלי לשאול אם הוא אשם או לא אשם. ואם הפרקליטות לא השכילה לאסוף מספיק ראיות, אז קיים ספק, ואנחנו נלך על הספק”.
ברמה האישית, איך את מרגישה כשאת מייצגת עבריין מין שהודה?
“אין כאן רמה אישית, אני רואה את זה בעין מקצועית לגמרי. במצב כזה אני בוחנת אפשרויות טיפוליות ודרכים שבהן הוא יכול לכפר על העבירה באופן אחר, זה יכול להיות פיצוי או שירות לציבור. נכון, לא כולם חפים מפשע, וכשאני בעבודה אני נכנסת לדמות שהיא לגמרי טוטאלית ומאוד שונה ממי שאני בחיי הפרטיים, אי אפשר אחרת. כשנכנס אליי אדם שנחשד בביצוע עבירות מין, הוא מגיע במצב הכי שפל שלו, מושפל וחסר אונים. כשאני מדברת עם הלקוח, והוא משתף אותי בעולם שלו, מתגלות לי כל הנסיבות המקלות, ואני חושבת על דרכים לשקם אותו ולהביא אותו למקום אחר בחיים”.
היו תיקים שסירבת לקחת?
“כן. קודם כול אני תמיד מסרבת לתיקים נגד ביטחון המדינה. כשאני יושבת עם לקוח ומזהה שמשהו באישיות שלו לא נכון לי, אני לא אקח אותו. היה מקרה של מבוגר שנאשם באונס קטינה. בשיחה בחקירה הוא הכחיש הכול, אבל בשיחה איתי הוא הודה ואמר שהוא מאוהב בילדה. אני הייתי אמורה לחקור אותה ולהוכיח שהיא לא דוברת אמת, לא הייתי מסוגלת והתפטרתי מהייצוג שלו”.
היו גם תיקים מוזרים?
“זכור לי בעיקר אחד, זה היה בתחילת הקריירה שלי. הגיעה אליי אישה שבעלה עורך דין וסיפרה לי שהוא החתים אותה על חוזה מין טרם החתונה. היא עמדה לפני גירושין והואשמה שהיא תקפה אותו. אחרי שחשפנו את החוזה היא זוכתה. אי אפשר להאמין שבן זוג עושה דבר כזה ושאישה נורמטיבית ואינטליגנטית גם חותמת עליו. היו שם סעיפים הזויים שדיברו על כך שאסור לה לסרב אף פעם ליחסי מין איתו ותנוחות ספציפיות שהיא חייבת לבצע”.
יש כישלונות שנחרטו?
“יש תיק אחד שהולך איתי כבר הרבה זמן. הגיע אליי אדם חף מפשע לחלוטין, שהואשם בעבירות מרמה שהוא לא ביצע. הוא כל כך חשש מההליך המשפטי ופחד לקחת סיכון שהוא חתם על הסדר טיעון והודה בחלק מהעבירות”.
“נילחם על הזיכוי של מצרפי”
היא מטפלת גם בעבירות מרמה וצווארון לבן. בימים אלה מייצגת את פרץ מצרפי בפרשת עשות. מצרפי נעצר, והוגש נגדו כתב אישום בגין גניבה ממעביד, הפרת אמונים ועבירות חוק איסור הלבנת הון, עבירות שביצע לכאורה בזמן היותו יו"ר ועד העובדים במפעל. “אני יכולה לומר רק שהפרקליטות הגישה כתב אישום בתיק עשות מבלי שהיו בידיה שום ראיות לאשמה. אנחנו נילחם בתיק הזה עד הזיכוי, ובבוא היום אני אשמח לדבר על זה בהרחבה”. היא גם ייצגה את עופר שמעוני, אחיו של ראש העירייה המושעה איתמר שמעוני, בפרשה שמסעירה את העיר כולה. “אני יכולה להגיד שהפרקליטות טיפסה על סולם גבוה מדי, ותוצאות המשפט יוכיחו זאת. זה תיק מאוד מעניין, ועל פי ההיכרות שלי את חומר הראיות, יש כאן הרבה מה לעשות מבחינה משפטית”.
יש לקוחות שנכנסים ללב יותר מאחרים?
“כן. לקוחות הם קודם וכל בני אדם, וכמו בכל אינטראקציה עם בני אדם, יש כאלה שאת מתחברת אליהם יותר ברמה האישית וכאלה שפחות. לפעמים מגיעים אליי אנשים עם אישיות נעימה ומאוד כריזמטיים, אז קורה שנוצרים יחסי רעות. בכל שנות עבודתי נוצרו לי יחסי חברות קרובים רק עם שניים מהלקוחות שלי, וזה קשר שנמשך כבר שנים. ולא, הם לא הסתבכו בעבירות מין, אלא במשהו פעוט יחסית”.
את חושבת שמערכת המשפט בישראל עושה צדק אמיתי? איך אזרח מסתכל עליה אחרי שנחשפת פרשה כמו פרשת השופטת והמסרונים?
“מערכת המשפט, כמו מרבית המערכות, היא אנושית ולא חפה מטעויות. אנחנו בהחלט רואים טעויות שיפוטיות וטעויות של גורמי האכיפה, ולכן יש כאן הרבה מקום לעבודה נכונה של עורכי דין. לצערי, לעיתים מתגלות תופעות מדהימות בחומרתן, כמו פרשת השופטת והמסרונים, אבל לרוב הדברים לא מתנהלים כך. במערכת המשפט יש שמירה על סדרי הדין ושאיפה מתמדת לעשות צדק. האם תמיד נעשה צדק? לדעתי אי אפשר לומר את זה כי זאת מערכת מאוד עמוסה ויש אילוצים, והדברים הללו באים לפעמים על חשבון האזרחים”.
את מרגישה שאת צריכה להפגין יותר קשיחות במקצוע כמו שלך?
“אני לא יודעת אם אני קשוחה, אבל נחושה ואסרטיבית ולא מוותרת בשום פנים. כבר גיליתי שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון, וגרסאות שנשמעו תחילה מופרכות לחלוטין הסתברו כנכונות. בחיים הפרטיים שלי אני מאוד שונה, הרבה יותר רכה. למרות שלפעמים זה מתערבב, והילדים שלי אומרים לי לא פעם, ‘את לא בבית משפט’”.
עד כמה באמת זה מתערבב?
“אני מביאה את העבודה הביתה, אי אפשר להתנתק לגמרי כי זה חלק ממני. הראש שלי עסוק הרבה מאוד בעבודה גם בזמן שלי עם הילדים ובשעות הפנאי. לפעמים אני מתעוררת באמצע הלילה ורושמת לי הערות. זה לא משהו שכשאת סוגרת את המשרד את יכולה לשים מאחורייך, הלקוחות שלי כל הזמן הולכים איתי”.