ראש השנה הזה מיוחד וקשה. כולנו בסגר, מצב בריאותי וכלכלי גרוע, חגיגות החג פחות זוהרות, בתי הספר נסגרו, חתונות ואירועים נדחו ואפילו הסליחות השנה נערכו ב”קפסולות” כואבות. אבל ראש השנה הוא חג מיוחד שבו בעצם מאמינים, מתפללים ומקווים “שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה עכשיו”.
מטרת החינוך הייתה ונשארה מתיקון היחיד לתיקון עולם. לקראת ראש השנה ובמיוחד לקראת יום הכיפורים מדברים כולם על תשובה.
אייל חסאן. צילום: פבל
ראש השנה נקרא יום הזיכרון וכמה עצוב שמשה בפרשת השבוע הקודמת נאנח בצער שהעם ישוב ויחטא אחרי מותו. משה בעצם קובע שהעם “ישכח” את ה’. השכחה היא האיום החמור ביותר שאפשר לאיים בו על כל יהודי, המצווה לזכור היא לב ליבו של ראש השנה וחגי ישראל. לשכחה יתרונות מסוימים – היולדת שוכחת או משכיחה את ייסורי לידתה, האדם מנסה לשכוח ימים קשים, אבל הזיכרון ועמו הכרת הטוב, הנם אבן יסוד בעמנו.
ביום הראשון של ראש השנה אנו נקרא בבית הכנסת את הסיפור בתורה על שרה אימנו. לשרה אימנו ואברהם אבינו לא היו ילדים, גם כשהגיעו לגיל מבוגר מאוד. בשלב מסוים נתנה שרה לאברהם את הגר המצרית, שהייתה השפחה שלה, בכדי שאולי ממנה יהיו להם ילדים. ואכן, ממנה נולד ישמעאל. עם זאת, שרה לא התייאשה והמשיכה לבקש מה’ שיזכה אותה בפרי בטן. לאחר תפילות רבות, ה’ שמע לתפילתה של שרה ונולד לה יצחק.
ברבות הימים, שרה רואה את ישמעאל מתנהג בצורה לא נאותה, והיא מורה לאברהם לגרש את הגר עם ישמעאל בנה. ה’ מצווה את אברהם לשמוע בקולה, כי אכן יצחק הוא ממשיכו האמיתי. בנדודיהם במדבר, נגמרו המים שלקחו איתם לשתייה. ישמעאל חלה מכך ונטה למות. אמו מניחה אותו תחת אחד השיחים ומתרחקת, שלא לראות במיתתו. ואז “וישמע אלוקים את קול הנער… באשר הוא שם”. ה’ שמע לבכיו וזימן להם באר מים שממנה שתה ישמעאל, ומכך גדל ונעשה ראש לאומה גדולה.
תשאלו, ובצדק, מה הקשר של כל הסיפור הזה לראש השנה? עיון קל בכתבי המפרשים יבהיר את הסיבה: שרה, שחיכתה שנים רבות כל כך לילדים, זכתה שתיענה תפילתה – וזה קרה בראש השנה.
אבל מה הקשר של כל הסיפור הארוך אודות ישמעאל? סיפור כל-כך לא נעים, והזמן לקרוא אותו הוא דווקא בראש השנה? הסיפור הדרמטי הזה על ישמעאל לימד אותי דבר חשוב: ישמעאל לא היה צדיק, ואפילו לא בצחוק. לא רק שהוא לא צדיק, גם כל מי שיצא ממנו המשיך כמוהו, וצאצאיו עושים צרות לעם היהודי – עד היום. ולמרות כל זה, כשהוא היה בסכנת חיים, ה’ הציל אותו.
מסופר במדרש שהמלאכים שאלו את ה’ – הרי הוא וכל צאצאיו ירדפו את בניך ויעשו להם צרות אלפי שנים, למה אתה מציל אותו? ועל זה ענה להם ה’: אני לא עושה חשבון מה היה אתו עד עכשיו ומה יהיה ממנו בהמשך, אם הרגע הוא בסדר – הוא ראוי שימשיך לחיות. וזה הרמז בפסוק: “כי שמע ה’ את קול הנער באשר הוא שם”, כפי שהוא עכשיו, לפי זה הוא נידון.
מכאן אנחנו לומדים מסר חשוב. לא משנה מה היה אתי עד עכשיו ואיך התנהגתי כל השנה – כשמגיע ראש השנה יש לי הזדמנות להיות אחרת לגמרי, גבוה הרבה יותר, אבל להתמיד בו. במילים פשוטות ראש השנה מעניק לכולנו לפעול בהווה, לתקן את העבר ולהשפיע גם על העתיד.
ראש השנה הוא יום של חשבון נפש וגם תקווה. העולם כעת מוזר ומפחיד, הימים לא פשוטים ולכן בדיוק כמו בשירם של שירי מימון ושמעון בוסקילה – לא לאבד תקווה, בראש השנה ובכלל.
שיר של תקוה / מילים: מיכאל וקנין
היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה
עולם מוזר…
