פרשת כי תבוא: על חרם ואיסור הולכת שולל

הפרשה קובעת “אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ”. כמה רוע וחוסר חמלה יש בהולכת שולל, קל וחומר הולכת שולל של החלש מכל – עיוור. הסופר השנון יהודה נוריאל ז”ל, טוען שגם כיום במוסדות גדולים, בחברות עסקיות ההטעיה והמרמה היא כלי עבודתם המרכזי, וכל העיוורים והתמימים – אנחנו, האזרחים הקטנים. נשמע מוזר? בואו נלך לפוליטיקה.

האם הפוליטיקה שאת גדולתה וגם כיעורה רואים לעתים, אינה מושתתת על הבטחות שווא ועל ערפול? האם הגיוני שעורכי דין של מנהיגנו עמלים שבועות על הסכם של ממשלת אחדות כדי לחפש פרצות ולהוביל לבחירות? האם למנות את פרופסור גמזו כפרויקטור למגיפה עולמית ואחר כך להתעלם ממנו אינה הולכת שולל?

אייל חסאן. צילום: פבל

אני מבקש, ברשותכם, להרחיב את הנאמר בפרשה – אסור להטעות עיוור, אסור להטעות כל אדם ואסור להוליך שולל איש. בבית, בעבודה ובכל מקום.

בפרשה מופיעה בחירת עם ישראל כעם סגולה – דוד בן-גוריון ראש ממשלתנו הראשון עמד על הקושי המוסרי העולה מבחירת ישראל, וציין: "האמנם ייתכן כי אלוהים יַפלה בין עם לעם, ויבחר לעצמו עם אחד?". המדרש קבע כי התורה הוצעה לכולם: "כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל – לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות". לפי המדרש, פנה ה' לכל העמים – "לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה". אך כל העמים סרבו לקבלהּ. ואז "בא אצל ישראל" והם אמרו "נעשה ונשמע". לצד תשובה זו של חז"ל, הציע בן-גוריון מענה נוסף ומקורי, שלפיו "לא אלוהים בחר בישראל, אלא ישראל בחר באלוהים". ככתוב ביהושוע: "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, כִּי אֶת ה' נַעֲבֹֽד. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּֽי אַתּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וַיֹּאמְרוּ: עֵדִֽים… וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים". (יהושוע כ"ד, כ"א-כ"ו). למעשה, חיבר בן-גוריון בין ספר יהושע ובין הפסוקים בפרשה על בחירת ישראל, וכתב "על-ידי בחירת ישראל באֵל אחד ויחיד, נעשה ישראל לעם נבחר, לעם סגולה".

הרב יוסף חיים מבגדד, (1909-1835) הידוע בשם "הבן איש חי" (על שם ספר ההלכה הגדול שלו) פירש באופן מיוחד את המושג – עם סגולה. לדעת הבן איש חי בביטוי "סגולה" הכוונה היא לסימן הניקוד סֶגול, שיש בו שלוש נקודות שוות. הוא קובע שכדי להיות עם סגולה, עלינו להיות שלמים בשלושה תחומים: קדושת המחשבה, קדושת הדיבור וקדושת המעשה. כלומר אנחנו צריכים לשמור על שלושת הרבדים האלה של האישיות, גם על מה שחושבים, גם על מה שאומרים וגם על מה שעושים. אם ננהג כך, נזכה לחופש משלושת השעבודים של האדם: לאדם, לאויב (גלות) וליצר הרע. במילים פשוטות, כדי להגיע לחירות אמיתית עלינו לחשוב טוב, לדבר טוב ולעשות טוב. כמה פשוט, כמה קשה. זו המשמעות להיותנו עם נבחר.

ומכאן לסוגיה נוספת – משה מגדיר סוף סוף את בני ישראל לעם. משה אומר "שמע ישראל" ומוסיף "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם…". כמה עוצמה יש ברגע מכונן זה. משה מחזק את כוחם כקבוצה, כעדה, בעלת אמונה משותפת.

לקבוצה מלוכדת יש כוח עצום. היא יכולה לחזק את היחיד, היא חשובה מאוד, אך היא גם יכולה להיות מסוכנת, ולפגוע וזאת על ידי חרם. ברגע שקבוצה מוציאה את האדם מתוכה, מעמידה אותו מחוץ למחנה ומגדירה אותו כשונה, היא גוזרת עליו את אחד העונשים הכבדים ביותר שניתן לגזור על היחיד – חרם.

הפרשה שלנו מענישה לא אחת בחרם. איזו מילה קשה. איזה עונש אכזרי. אנשי חינוך ובני אדם בכלל חייבים למנוע מצבי חרם, שלעתים קיימים בחברת הילדים, והיום עלולים להגיע גם לחרם מסוכן ברשתות החברתיות המלוות ב"שיימינג" ברשת ובהודעות מעליבות ופוגעניות הרודפות את הילד\ה גם בבית. הורים ומורים, אנשי חינוך ועוד בואו נזכור שמילים יוצרות משמעות. הבה נשים לב להתבטאויות, למסרים, ונמנע מארומה לעגנית בהודעות. רק כך נצעד לכיוונים טובים יותר.

ולסיום, השבוע חל יום פטירתו של רבי שמחה בונים מפשיסחה (1827-1765) שקבע מסר חשוב ונצחי: "לעולם יהיו לו לאדם שני כיסים, באחד יהא מונח המאמר 'ואנוכי עפר ואפר', ובשני 'בשבילי נברא העולם'. ובכל פעם שיכבדוהו או שיבקשו ממנו ליטול שררה על הציבור יוציא את הפתק 'ואנוכי עפר ואפר', ובכל פעם שתזדמן לידו מצווה או אפשרות לזכות את כלל ישראל, אל יצטנע אלא יוציא את הפתק השני 'בשבילי נברא העולם'". חשוב שמנהיגנו וכולנו נשנן מסר זה תמיד.

שבת שלום!