הפרשה קובעת "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ". כמה רוע וחוסר חמלה יש בהולכת שולל, קל וחומר הולכת שולל של החלש מכול – עיוור. הסופר יהודה נוריאל טוען שגם כיום במוסדות גדולים, בחברות עסקיות, ההטעיה והמרמה היא כלי עבודתם המרכזי, וכל העיוורים והתמימים – אנחנו, האזרחים הקטנים. נשמע מוזר. בואו נלך לפוליטיקה. האם הפוליטיקה, שאת גדולתה וגם כיעורה ראינו השבוע, אינה מושתתת על הבטחות שווא ועל ערפול? האם לא מתייחסים אלינו כעיוורים? אני מבקש, ברשותכם, להרחיב את הנאמר בפרשה – אסור להטעות עיוור, אסור להטעות כל אדם ואסור להוליך שולל איש. בבית, בעבודה ובכל מקום.
בפרשה מופיעה בחירת עם ישראל כעם סגולה. דוד בן-גוריון, ראש ממשלתנו הראשון, עמד על הקושי המוסרי העולה מבחירת ישראל, וציין "האמנם ייתכן כי אלוהים יַפלה בין עם לעם, ויבחר לעצמו עם אחד?" המדרש קבע כי התורה הוצעה לכולם: "כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל – לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות". לפי המדרש, פנה ה’ לכל העמים: "לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה". אך כל העמים סירבו לקבלהּ. ואז "בא אצל ישראל", והם אמרו "נעשה ונשמע". לצד תשובה זו של חז"ל, הציע בן-גוריון מענה נוסף ומקורי, שלפיו "לא אלוהים בחר בישראל, אלא ישראל בחר באלוהים". ככתוב ביהושוע: "וַיּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לא, כִּי אֶת ה’ נַעֲבֽד וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה’ לַעֲבד אוֹתוֹ. וַיּאמְרוּ: עֵדִֽים… וַיִּכְרת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּכְתּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלהִים" (יהושוע כ"ד, כ"א-כ"ו). למעשה, חיבר בן-גוריון בין ספר יהושע ובין הפסוקים בפרשה על בחירת ישראל וכתב: "על-ידי בחירת ישראל באֵל אחד ויחיד, נעשה ישראל לעם נבחר, לעם סגולה".
אייל חסאן. צילום: פבל
הרב יוסף חיים מבגדד (1909-1835), הידוע בשם "הבן איש חי" (על שם ספר ההלכה הגדול שלו), פירש באופן מיוחד את הצירוף "עם סגולה". לדעת "הבן איש חי" בביטוי "סגולה" הכוונה היא לסימן הניקוד סֶגול, שיש בו שלוש נקודות שוות. הוא קובע שכדי להיות עם סגולה, עלינו להיות שלמים בשלושה תחומים: קדושת המחשבה, קדושת הדיבור וקדושת המעשה. כלומר אנחנו צריכים לשמור על שלושת הרבדים האלה של האישיות, גם על מה שחושבים, גם על מה שאומרים וגם על מה שעושים. אם ננהג כך, נזכה לחופש משלושת השעבודים של האדם: לאדם, לאויב (גלות) וליצר הרע. במילים פשוטות, כדי להגיע לחירות אמיתית עלינו לחשוב טוב, לדבר טוב ולעשות טוב. כמה פשוט, כמה קשה! זו המשמעות להיותנו עם נבחר.
ומכאן לסוגיה נוספת. בפרק מגדיר משה סוף סוף את בני ישראל לעם. משה אומר "שמע ישראל.." ומוסיף "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם". כמה עוצמה יש ברגע מכונן זה. משה מחזק את כוחם כקבוצה, כעדה, בעלת אמונה משותפת.
לקבוצה מלוכדת יש כוח עצום. היא יכולה לחזק את היחיד, היא חשובה מאוד, אך היא גם יכולה להיות מסוכנת ולפגוע, וזאת על ידי חרם. ברגע שקבוצה מוציאה את האדם מתוכה, מעמידה אותו מחוץ למחנה ומגדירה אותו כשונה, היא גוזרת עליו את אחד העונשים הכבדים ביותר שניתן לגזור על היחיד – חרם.
הפרשה שלנו מענישה לא אחת בחרם. איזו מילה קשה. איזה עונש אכזרי. אנשי חינוך ובני אדם בכלל חייבים למנוע מצבי חרם, שלעיתים קיימים בחברת הילדים, והיום עלולים להגיע גם לחרם מסוכן ברשתות החברתיות המלוות ב"שיימינג" ברשת ובהודעות מעליבות ופוגעניות הרודפות את הילד\ה גם בבית. הורים ומורים, אנשי חינוך ועוד, בואו נזכור שמילים יוצרות משמעות. הבה נשים לב להתבטאויות, למסרים ונימנע מארומה לעגנית בהודעות. רק כך נצעד לכיוונים טובים יותר.
מפרשת השבוע לומדים שתמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, תמיד לומר ברוך השם, תמיד לשמוח בחלקנו. ואיך? הפרשה מדגישה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך ולביתך". רק כך יחיה האדם חיים טובים, השפע והתאווה אינסופיים. תמיד חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהשתדל לשמוח. לעיתים לא פשוט, אבל חובה לזכור ולהזכיר זאת.
לסיכום, אנו בחודש הרחמים והסליחות בחודש, ולטעמי כל השנה חשוב שכל אישה ואיש יבצעו בירור עמוק ומשמעותי, כל אחד (דתי וחילוני כאחד) צריך לשאול עצמו בכל צעד ושעל אם הוא מתייחס יפה למשפחתו ולחבריו מתוך הרצון לעשות להם טוב ולשמחם או שהוא פועל מתוך אינטרס אישי, אם הוא רודף צדק ושלום או שרודף בצע וכבוד וכו’.
