מנהיגות ואחריות הולכות יחד. מנהיג חייב להיות אחראי על מעשיו והחלטותיו ואפילו להיות נכון לשלם מחיר בגין שגיאות וכישלונות, כזה הוא גיבור פרשת השבוע שלנו יהודה.
בפרשה הקודמת הוביל יהודה מהלך להצלת משפחתו מרעב כאשר התאמץ לקחת סיכון בצירופו של אחיו בנימין למסע למצרים על אף סירובו של אביו.
וכעת, שיא הדרמה והמתח, יוסף כולא את בנימין ונכון לשחרר את האחים לארצם. איך יחזרו ללא בנימין?
יוסף, שמשנה פניו והתנהגותו כל העת, מעמיד את האחים במבחן ענק – הוא רוצה לוודא שגם האחים שלו (שהתעללו בו וכמעט הביאו למותו) השתנו.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
זו אינה נקמה, אלא הוא מעמיד אותם ב"מבחן" האמיתי: אם האחים היו משאירים את בנימין בכלא, יוסף כנראה לא היה מתוודה בפניהם. הוא חי בלעדיהם 20 שנה, ויכול היה להמשיך לחיות בלעדיהם עוד ועוד.
אבל יהודה המנהיג טורף את הקלפים, כי יש בו את דפוסי המנהיגות הכוללים אומץ, לקיחת סיכונים ומימוש אחריות – יהודה ניגש ומסתכן בעימות עם יוסף שהיה שליט בארץ מצרים "כי כמוךָ כפרעה". יהודה נואם נאום סנגוריה גדול על יעקב, האב השכול הזקן שעשוי למות מצער אם לא יוחזר בנימין. הוא מספר על אחריותו האישית לאחיו הקטן ולאביו הזקן.
כעת זו שיחה בין שני מנהיגים – יוסף מצד אחד ויהודה מצד שני. "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" – יהודה מציע שייקח אותו במקום בנימין, אחרי שהבהיר שלא יוכל לחזור לאביו בלי לקיים הבטחתו. הוא מוכן לשלם מחיר כבד מאוד, להיכלא במקום בנימין. "ועתה ישב-נא עבדך תחת הנער עבד לאדנִי; והנער יעל עם אֶחָיו".
יהודה עבר שינוי משמעותי, הוא מקבל אחריות על מעשיו מול כלתו תמר (בפרשת וישב) ומקבל אחריות, אף שאינו בכור יעקב, על בנימין אחיו.
יותר מכך, יהודה לומד מהשגיאות ומתקן טעויות כאשר מבין כי מכירת יוסף הכתה קשות באביו ובכולם, ולכן בחר לנהוג אחרת בסוגיית בנימין.
דבריו המרגשים של יהודה (המילים "אב" ו"בן" מופיעות המון בנאום) ממחישים את עומק השינוי שחל באחים. מי שמכרו בנעוריהם אח לעבדות מוכנים היום להקריב את חייהם כדי להציל אח מעבדות. זה השינוי העמוק והתיקון שיוסף הצדיק ביקש לתקן בהם. לאחים כאלה, שעברו תיקון מידות, יוסף יכול למחול ולסלוח וכן ליצור עמם קשר, ולכן זהו שיא העלילה. יהודה, מנהיג האחים וזה שמכר את יוסף לישמעאלים (או למדיינים), עומד מול יוסף, כעת המשנה למלך מצרים, ומציע את עצמו לעבדות תחת בנימין, האח הצעיר. האין תיקון אמיתי מזה?!
ויוסף, הרואה שזה שמכר אותו לעבדות, באופן הנורא והאכזרי ביותר, עושה תיקון מלא ושם עצמו לעבד עולם תחת אחיו, מבין שנסגר המעגל והגיע הזמן לסלוח, להתגלות וליישר את ההדורים.
ואגב, זהו התיקון הנכון – הרמב"ם כתב שהתנאי לתיקון ולכפרה הוא כשאדם מגיע שוב לאותה הסיטואציה שבה כשל ונוהג בה באופן שונה ונכון. יותר מכך, בתיקון ובתשובה יש שלושה חלקים: הראשון הוא וידוי, השני חרטה, והשלישי הוא עזיבת החטא. האחים ובראשם יהודה עמדו בשלושת השלבים.
כעת יחשוף יוסף כי הוא אחיהם. כל מצרים שומעת את קול בכיו הרם והבכי מגיע עד ארמון פרעה. האחים נמצאים מולו, הם בהלם. הם בפחד. האם יזכיר וינזוף בהם על חטאם הנורא בדותן? לא!
הוא אומר להם: "אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו׃". האחים רועדים מפחד ובטח מצפים לרע מיוסף. אבל יוסף מיד מוסיף ואומר לאחיו הנדהמים: "וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים", במילים פשוטות: הכול יצא לטובה. הכול זה מלמעלה. זרקתם אותי לבור, הכול טוב, מעבירים דף.
יוסף, שהתנהג בנוקשות והשפיל את אחיו מאז המפגש המחודש, מרחם כעת ומגיע למסקנה שהם כבר באו על עונשם, ולכן מחליט לנקות אותם מהאשמה. יותר מכך, המטרה הייתה שיוסף יציל את משפחתו מרעב, ועוד עם רוח גבית אלוקית. הוא נותן משמעות שונה לסבל שהם גרמו ושהוא עבר והופך אותו למציל הלאומי, בחסות האל כמובן.
ואחר כך עוד רגע מרגש ומכונן – המפגש עם האב הקשיש יעקב: ושוב, כמו במקרים רבים בתנ"ך, החיים והמוות נקשרים זה לזה גם בעיצומו של רגע הפגישה הממשית בין האב לבנו: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי". יעקב אומר שכעת יוכל למות "בשקט" אחרי שראה את בנו האהוב. כשהוא יורד למצרים, ויוסף עולה לפגוש אותו, הבן נופל על צווארי אביו ומנשק ומנשק, אבל האבא לא נופל ולא מנשק. כמה שלוות נפש ואיפוק מלמד אותנו יעקב. רק אחרי שנאמר על יוסף: "ויבך על צואריו עוד", כלומר בכיה אחרי בכיה אחרי בכיה, יעקב מבין ומשתכנע. אבל בשיא המפגש "החי" חבוי מוות נסתר: מכאן תתחיל גלות מצרים. שמחת המפגש בין האב לבנו מהולה בצער הגלות.
לסיכום למדנו כמה יפה ודרמטית התורה שלנו, איזה שיעור למדנו על אחת המתנות המרהיבות – היכולת לסלוח, ועל איך מבצעים תיקון מידות אמיתי ונכון.
שבת שלום.
הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון
