בפרשת השבוע שלנו יצחק ורבקה אוהבים כל אחד בן אחר: “ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב”. נתחיל בתהייה כיצד אהב יצחק את עשו הרשע. אני אוהב את הפרשנות שיצחק אהב את עשו דווקא מפני שידע היטב מיהו ומה מעשיו. יצחק ידע שיעקב צדיק ומחונך, ואין צורך להשקיע בחינוכו. לעומתו, עשו גס רוח ותאוותן, ויצחק סבר שאם יאהב אותו, אם יסעד יחד איתו, אם יפרגן לו, יוכל לתקנו. איך? הקשיבו לסיפור:
פעם פנה אדם לרב קוק וביקש עצה בענייני חינוך. הוא סיפר לו שבנו סר מדרך התורה והמצוות, למרות החינוך הדתי המסור שהעניק לו כל השנים. האדם זעק: "מה לעשות?". “אהבת את הבן שלך כששמר מצוות?” שאל הרב קוק. “כמובן”, השיב האב. “אם כן”, אמר הרב, “מעתה והלאה אֱהַב אותו אפילו יותר”. מפתיע?! הרב קוק קבע שלפעמים גדול כוח האהבה מכוח הנזיפה. ייתכן שכאשר התורה אומרת לנו שיצחק אהב את עשו בגלל הציד שבפיו, כוונתה ללמדנו שהוא לא היה עיוור למעשיו ולטיבו, אלא רצה “לתקנו”. אם יש לכם שני ילדים, האחד “ילד טוב ירושלים” והשני לא, למי תקדישו יותר תשומת לב? עם מי חשוב שתבלו זמן רב יותר? סביר שיצחק אהב את עשו בעיניים פקוחות: יצחק שיער שבנו יגרום לו אכזבות, אבל גם הבין שהאחריות המוסרית של ההורות תובעת מאיתנו לא להתייאש מבן שסר מהדרך, לנסות לקרבו, ודאי לא להרחיקו. איזה פרשנות מיוחדת, כמה מסרים חינוכיים, איזו גישה חינוכית דיפרנציאלית!
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
בהמשך הפרשה מופיעה מכירת הבכורה ליעקב. הסיפור על מכירת הבכורה הוא סיפור ביקורתי כלפי שני הצדדים. מצד אחד, עשו מוצג כפזיז וכתאוותן, המוכן למכור את מעמדו במשפחה תמורת נזיד עדשים. מצד שני, יעקב מוצג כערמומי, המנצל את חולשתו הרגעית של אחיו כדי לסחוט אותו במקום לסייע לו.
כמה עצוב שיצחק ורבקה לא מצליחים לשמור על השותפות ביניהם, לא מצליחים לאחד בין האהבות שלהם לטובת ילדיהם הנאבקים על הלב של הוריהם. יעקב לא מצליח להיות נדיב אל עשו הרעב, ועשו מתגלה כגס רוח רעבתן.
חז”ל ניסו לטעון שההבדלים והמריבות בין עשו ליעקב נבעו ממחלוקת על תפיסת עולם: עשו, כך סברו, נטה אל מקדשי האלילים, ויעקב פקד את בית המדרש.
התורה שוב מלמדת אותנו שהכול מתחיל ונגמר בלב. כמה חבל שרבקה ויצחק לא שמרו את האהבה שלהם והעבירו לבניהם, חבל שלא לימדו את עשו ויעקב לאהוב זה את זה למרות השוני ביניהם.
עסקת מכירת הבכורה ליעקב לא מריחה טוב, נקודה. נכון שהקב”ה מראש כיוון שיעקב יועדף על עשו. אבל האם אח יבקש תמורה עבור הענקת מרק לאחיו?! סחר חליפין שבו שני הצדדים מוותרים על משהו ומרוויחים משהו הינו לגיטימי, אבל לא כאשר מדובר בערכי המשפחה. יעקב, שהתורה כה מאדירה אותו, לא מוצג כצדיק כאן.
ספר בראשית והתנ”ך כולו מלמדים אותנו שמעמד הבכורה אינו מוחלט. עשו שבז לבכורה בוודאי לא ראוי לה – הבכורה אינה סחורה שניתן לוותר עליה תמורת הנאה חומרית. ויעקב הצדיק ראוי לביקורת, שכן צריך לחבק אח בכור שמגיע עייף ורעב מיום קשה, כי יחסים בין אחים וחברים מבוססים על אמון ועל מחויבות, על אהבה, ולא על חישובי עלות ותועלת.
עוד מסר חינוכי וכללי שאני מבקש שפרשת השבוע תתרום לנו הינו דחיית סיפוקים – עבור הסיפוק המיידי של האכילה מ”האדום האדום הזה” עשו ויתר על בכורתו ליעקב. השלכותיו של הוויתור היו גדולות לאין ערוך מהנאתו הרגעית מנזיד העדשים, טעים ומגרה ככל שיהיה.
היכולת לדחות סיפוקים היא מהיכולות החשובות ביותר בהתפתחותו של אדם. זו היכולת לוותר על סיפוק צורך או תשוקה מיידיים לטובת מטרה עתידית חשובה יותר. הדילמה מוכרת לכולנו בבית ובכל מקום. האם “להתפרע” ולאכול באופן מוגזם אוכל טעים שעלול לגרום להשמנה או לוותר? האם לבלות עם חברים או מול המחשב וליהנות או ללמוד כראוי למבחן?
לפעמים קושי בדחיית סיפוקים קשור בליקוי או בהפרעה, אך לרוב היכולת לדחות סיפוקים היא תכונה שמצויה אצל חלקנו פחות ואצל חלקנו יותר. בכל המקרים אפשר לשפר אותה במהלך החיים. חינוך וטיפול, משמעת וגבולות בהחלט יכולים לעזור.
חשוב ונכון לדרוש מעצמך דחיית סיפוקים. ראוי והגיוני לומר לילד לוותר על הנאות עכשוויות עבור השקעה עתידית.
הפסיכולוגית רבקה נאמן תיארה ניסוי מאוניברסיטת סטנפורד שביצע החוקר וולטר מישל: בגן ילדים הניחו בפני ילדים בגיל חמש מרשמלו אחד והוסבר להם שאם יתאפקו ולא יאכלו אותו במשך פרק זמן מסוים, יקבלו מרשמלו נוסף. רק שליש מהילדים הצליחו להתאפק ולחכות למרשמלו השני, והאחרים לא עמדו בפיתוי. במעקב ארוך טווח נמצא שהילדים שהתאפקו הצליחו בבגרותם יותר מבחינה אקדמית, חברתית ומקצועית לעומת חבריהם שלא הצליחו לחכות ואכלו את המרשמלו מיד. אלו שדחו סיפוקים הצליחו – זה המסר. אין ספק שאם עשו הילד היה משתתף בניסוי הזה, יש לשער שהוא היה אוכל את המרשמלו מיד. במעקב ארוך טווח הוא אכן “הפסיד” ולא נשאר עם הבכורה בידיו.
לפיכך כולנו צריכים ללמוד מהפרשה הזו שאסור שהורים יעדיפו בן זה או אחר. היחסים בין אחים חייבים להיות שונים ומכבדים יותר ובמיוחד: היכולת לדחות סיפוקים חשובה ומנבאת הצלחה ארוכת טווח לילדים המקסימים שלנו.
במילים פשוטות – חייבים “ללמד” את הילד לדעת לקבל “לא” מנומק וללמוד לדחות סיפוקים, וזה לטובתם.
