בני משפחת עצר מייצרים מצות בביתם שבשכונת גבעת ציון כבר קרוב לעשר שנים. הם עלו מתימן לפני 26 שנה. באופן כללי הם לא קונים לחמים ופיתות בחוץ, ואם המשפחה מכינה הכול בטאבון הביתי, וכאשר פסח מגיע, הם גם אופים את המצות בביתם. אלא שעם הזמן התפתחה דרישה למצות הביתיות שלהם, והן החלו להיות מופצות תחת המותג “טעמו וראו”.
איך הכול התחיל?
“זה התחיל כי הרגשנו שאין בשוק מצות רכות כמו שאנחנו אוהבים ויודעים שהן צריכות להיות. מצות רכות כמעט ולא ניתן היה למצוא, והקשות לא התאימו לנו כי הן מתפוררות בפה, אז התחלנו לייצר. זה תפס תאוצה לאט לאט, והיום אנחנו משווקים למוסדות ולבודדים”.
מה מיוחד במצה שלכם?
“קודם כול הן נעשות בעבודת יד. הנשים לשות את הבצק ועושות את הפתיחה שלו בתוך התנור. אין משהו שיכול להחליף את המגע הזה עם הבצק, כי מרגישים אותו ואת התגובה שלו, זה משהו ששום מכונה לא יכולה לעשות. אין אצלנו מעורבות של שום כלי חיצוני במהלך העבודה על המצות. בצק שמעובד בעבודת יד הוא שונה לגמרי, גם אין שימוש במערוך, הכול בידיים. זה מה שנקרא ‘מנהג אבותינו בידינו’. המצה שלנו רכה, היא למעשה ממש כמו הלאפה שאנחנו מכירים. יש בפסח את העניין של לאכול כזית, והמצות שלנו הכי מתאימות לזה, אפשר בקלות לאכול את הכמות הרצויה בלי להיחנק ובלי לשתות הרבה מים. המצה שלנו שמורה ומקמח מלא, ולכן היא הרבה יותר נעימה לעיכול, ואין איתה את כל הבעיות הידועות שיש כשאוכלים מצות קשות רגילות. אלה מצות שמתאימות להקפאה וצריך להוציא אותן קצת לפני ההגשה. אז בשל העובדה הזאת אנחנו אורזים כל מצה בנפרד, כדי שמי שרוצה יוכל להפשיר רק מצה בודדת. אלה מצות למהדרין בהכשר מהודר של הרב רצאבי, ויש לנו השגחה צמודה על ידי משגיח בכל מהלך האפייה”.
מתי אתם מתחילים להתארגן?
“אנחנו מתחילים את השלבים הראשונים חודש לפני החג וממשיכים בהתאם להזמנות ולביקוש. לקראת החג יש, כמובן, יותר עבודה, אבל גם זה משתנה. יש ימים שעובדים עד השעות הקטנות של הלילה, ויש ימים עם קצת פחות עבודה. זאת כמות שהולכת וגדלה בכל שנה”.
בשולחן החג שלכם יש רק את המצה שלכם?
“לא, יש לנו כל מיני סוגים של מצות, אבל המצה שלנו היא המלכה של השולחן והיא העיקרית, ורבים עליה שלא תיגמר. אגב, זה ככה לא רק אצלנו. אנשים מתקשרים אליי אחרי החג ומספרים לי שהמצה שלנו הייתה המלכה גם בשולחן שלהם. יש כאלה שקונים לקראת ערב החג קופסה אחת ואז בחול המועד מבקשים עוד, ולפעמים כבר אין לי לספק. מי שמנסה את טעמה של המצה שלנו לא מוותר עליה”.