תרבות "הפה הפתוח" הסובבת אותנו, שבה כל דבר יכול להיאמר בכל זמן ולכל אדם, בפרט כאשר מתרחש דבר בניגוד לרצוננו, ה"מצדיק" קללות וניבולי פה, נוגדת באופן מהותי את ציוויה של התורה ואת יחסה החמור לקללה ולמקלל, כמופיע בפרשתנו כמה פעמים, כגון א. “ומקלל אביו ואמו מות יומת” (שמות כ”א, י”ז); ב. “אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור” (שמות כ”ב, כ”ז). מה משמעותה של הקללה, ומדוע איסורה כה חמור?
הרב ערן טמיר
נקודה נוספת הקשורה לעניין זה המופיעה בפרשתנו היא ההבחנה בין עונשו של המקלל את הוריו, שדינו מיתה חמורה בסקילה, לעומת המכה את אביו ואימו שדינו מיתה חמורה פחות: בחנק. הבחנה זו דורשת הסבר – וכי הקללה חמורה יותר מן ההכאה?
מבאר הרש”ר הירש (בראשית ח', כ”ב): “קלל משורש קל, היפוכו של כבד. ומבחינה זו גם היפוכה של ברכה. ברכה היא התפשטות והתקדמות. יצור שנתברך מתרחב ומתפשט, הולך ומתווסף לו חומר, והוא מביע את עצמו ברבגוניות חומרית, כך הפריון באדם בחי ובצומח. היפוכה של ברכה היא קללה, יצור שנתקלל הולך ופוחת בחומר”, הוא הולך ונעשה קל ומאבד את כבדותו.
הסבר: אחת מנטיות היסוד בנפשו של אדם היא הכרתו את ערכו וחשיבותו, כלומר היותו בעל משקל, בעל כובד או כבוד. שהרי אדם ללא ערך ומשקל, ללא כובד – כבוד – חסר טעם לחייו, משום היותו קל עד כדי כך שפעמים מרגיש הוא מיותר וחסר משמעות במציאות, שהרי העולם איתו והעולם בלעדיו הוא לכאורה אותו עולם. ואם כן, למה לו חיים?
"כובד" – משקל, בעל ערך וחשיבות, בהיותו חלק משמעותי, שותף מועיל בבניין העולם בהתאם לאופיו ולכישרונותיו הייחודיים.
מובן הדבר שהכבוד שעליו מדובר הוא כבודו העצמי, המהותי והאמיתי של האדם, ולא כבוד חיצוני, חומרי וטכני, כמעמד כלכלי וחברתי וכדומה, כבוד שאיננו באמת חלק ממהות האדם עצמו, אלא התשתית החיצונית של חייו.
מובן אפוא שמטרת ומגמת הקללה והמקלל, היא להקל, לעשות קל את המקולל, דהיינו לעשותו חסר ערך וחסר חשיבות, להורידו מכבדותו ולמעט בערכו. זו הסיבה לחומרתה של הקללה ולעונש הכבד המוטל עליה אף יותר מן על ההכאה, משום שההכאה פוגעת רק בגופו החיצוני של האדם, ואילו הקללה פוגעת בפנימיות נפשו, בעצב הכי כואב שלו שהוא בסיס קיומו.
ויותר מכך, פעמים מטרת הקללה והמקלל אינה רק המקולל עצמו, דהיינו לעשותו קל וחסר ערך, אלא גם ובעיקר להעלות את עצמו (המקלל) כביכול להיות בעל כובד ומשקל. וכהגדרתם של חז”ל: “המתכבד (עושה את עצמו כבד, בעל ערך וחשיבות) בקלון חברו (על ידי שעושה את חברו קל, מזולזל וחסר חשיבות), אין לו חלק לעולם הבא”, הלכות תשובה ד', ד'; ג', י"ד).
