סוגיית עין הרע היא סוגיה טעונה ובדרך כלל גם בלתי מובנת באופן שכלי-רציונלי. מצד אחד, רבים מאמינים בה ובהשפעתה; ומצד שני, הייתכן שאדם תלוי בהשפעתם הרעה של אחרים, ללא קשר למעשיו ולבחירתו החופשית, בחירה המבטאת את יסוד אמונתנו?
כיצד אפוא יש להתייחס לעין הרע? האם יש בכלל דבר כזה ואם כן, מהי הדרך הנכונה להתמודד עמה?
כשאנו מתבוננים בדבריהם של חז”ל במשנה ובתלמוד, אנו מגלים שהנושא של הרע מוזכר פעמים רבות ובתחומים שונים. נזכיר שתיים מהן המוזכרות בגמרא (בבא מציעא קז, ב):
א. ביחס לתחום הכלכלי, “אמר ר’ אבהו אמר רב הונא אמר רב, אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה (שיא פריחתה) וביאר רש”י שם שלא יפסידנה (יגרום לה נזק) בעין הרע".
ב. ביחס לתחום הבריאותי, “והסיר ה’ ממך כל חולי”, אמר רב, זו עין הרע וביאר רש”י כל חולי – דבר שכל החולאים תלויים בו, וזו עין – עין רעה.
היוצא מכך שיש במציאות כוח הנקרא עין הרע, כשהדרך להתייחס אליו אינה להתכחש לעצם מציאותו, אלא להבין את מהותו ודרכי פעולתו ולהתמודד עמו נכונה על פי דרכה והדרכתה של התורה. זאת כדרשת הגמרא במקום אחר (ברכות נה, א) המבארת ששני הפסוקים שמהם אנו לומדים כיצר יש לעשות זאת נאמרו בפרשתנו. האחד, בברכת יעקב לבנו יוסף (בראשית מט, כב): “בן פורת יוסף בן פורת עלי עין”, וכדרשת הגמרא “עלי עין” עולה מעל עין הרע; והשני, בברכת יעקב לנכדיו אפרים ומנשה בני יוסף (בראשית מח, טז): ”וידגו לרוב בקרב הארץ”, וכדרשת הגמרא וידגו לשון דגים “מה דגים שבים המים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף, אין עין רעה שולטת בהם”.
מה משמעות הדברים?
מבאר הרב קוק (עין אי”ה ברכות ט, סב): “על ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום לעין הרע לפעול לרעה”. כלומר ישנם שני סוגי השפעה בין בני אדם, השפעה גלויה והשפעה סמויה:
א. ההשפעה הגלויה היא תוצאה של דיבור, שכנוע שכלי וכולי, השפעה שאופן פעולתה גלוי. בדרך כלל ההשפעה הגלויה היא בעניין מסוים, בנושא הספציפי שבו מנסה המשפיע להשפיע על זולתו.
ב. לעומתה, ההשפעה הסמויה אינה השפעה נקודתית רק בעניין ספציפי, בנושא מסוים שבו מנסה האדם להשפיע על זולתו, אלא השפעה כללית שהיא תוצאה של הקרנה ודוגמה אישית מתוך מכלול אישיותו של האדם. זו השפעה סמויה כי אופן פעולתה עד כדי כך נסתר שפעמים אפילו המשפיע עצמו אינו יודע כלל שזולתו הושפע ממנו.
הרמח”ל בספרו "דרך ה’" כדי לעורר את מידת הדין האלוקית, כדי לבחון מחדש אם האדם עליו השפיע הקב”ה את השפע החיובי הזה ראוי לקבל את אותו השפע ביחס לבחירותיו ומעשיו שהרי העולם, אינו מוכן לקבל זאת, כפי שמתגלה על ידי העין הרעה – הקטרוג של חברו.
עין הרע אפוא אינה כוח מיסטי כישופי וכדומה, אלא כוח אחד בין שאר הכוחות הסמויים שבטבע; אך ככל כוח חומרי או רוחני שבעולם, מסוגל הוא לפעול בכללים מוגדרים ומדויקים, בגבולות גזרה וקריטריונים שרק כאשר יתקיימו, ישפיע אותו הכוח את השפעתו.
אם כן, יוסף הצדיק עלה מעל העין בהיותו נאמן לעצמו ולעצמיותו, על אף היותו במציאות קשה במצרים. כך גם בניו ההולכים בדרכו, אפרים ומנשה, התברכו בכך שיהיו כדגים שמי התורה מכסים
אותם, שהתורה קובעת את ערכיהם ומנהלת את חייהם באמת, ועל כן אין עין הרע שולטת בהם כלל וכלל, אלא להפך “וידגו לרוב בקרב הארץ”. כך הם וכך אנו בני בניהם.
