איילת גולדנברג מנהלת חטיבת הביניים בביה"ס יד מרדכי זכתה השבוע באות אשמורת לגבורה ולתקומה לשנת 2025, במסגרת אירוע Ashmoret EduShow של ארגון אשמורת מבית הסתדרות המורים. האות מוענק להוקרת מנהיגי חינוך מעוררי השראה, ואיילת היא ללא ספק כזאת.
האות הוענק במעמד שרים, חברי כנסת, ראשי ערים, יזמים, חברות מובילות, מנהלי ומנהלות בתי ספר ומובילי חינוך פורצי דרך, ביניהם הייתה גם איילת, שזכתה לעלות לבמה ברגע מרגש, לאחר שהדר מרקס – שהנחתה את האירוע, שיתפה בכמה מילים מקדימות על איילת, שריגשו אותה עד דמעות.
איילת גולדנברג זוכה באות אשמורת
עבור איילת זו הייתה שנה מאתגרת במיוחד. כתושבת נתיב העשרה, היא פונתה מביתה ב-7.10 לאחר מתקפת הטרור של חמאס, ועברה לגור במרכז הארץ במלון מפונים. חודש לאחר מכן (בנובמבר 2023) היא עברה ניתוח בעין שמאל במסגרת טיפול בהיפרדות רשתית, ואיבדה את ראייתה לאחריו. "הודיעו לי שזהו, אחרי 8 ניתוחים וטיפולים בהם ניסו להציל את העין, לא אראה בה שוב". שיתפה. "יש הרבה אנשים שלא רואים בעין אחת ומצליחים להתנהל. אני אמנם 'חוטפת מכות' מדי פעם כשאני נתקלת בדברים אבל אני מצליחה להיות עצמאית בשטח".
על האופטימיות שלה שומרת איילת טוב-טוב. איבוד הראייה בצל המלחמה, יחד עם האבידות הקשות של תושבי נתיב העשרה והמציאות החדשה שהם פגשו פתאום, גרמו לה להבין שמחשבות חיוביות, הכרת הטוב ושמירה על שגרה, הם היחידים שישמרו עליה שפויה. האסון של ה-7.10 הכה במשפחתה באופן אישי, כשנודע להם שעמית סוסנה, בת דודתה, היא בין החטופים. "החטיפה שלה הייתה מאוד קשה לי", סיפרה איילת. "אמא של עמית הייתה במלון מפונים קרוב אליי, וזה היה קשה. בחרתי לחזור לעבודה, ולהמשיך שגרה ככל הניתן גם עבור הילדים שלי, התלמידים שלי, וגם עבור עצמי, כדי לצאת מהמחשבות הקשות, מהדאגה, מהחרדה. זה מה שהשאיר אותי שפויה, ונתן לי להתמקד בטוב".
ברכות על זכייתה של איילת באות הגבורה
חודש אחרי ה-7.10 המסגרות החינוכיות ברחבי המועצה חזרו לפעול. על אף האתגרים, החרדות והמגבלה הרפואית שאתגרו את איילת, היא חזרה לעבודה. "בהתחלה חברנו למבנה בית ספר בניצן. ולאחר מכן נתנו לנו ללמוד ביחידה ללימודי חוץ בעיר אשקלון. מה שהיה מפתיע זה שהתלמידים, שהיו מפונים לכל מיני מקומות בארץ – ביניהם ת"א או ירושלים, בחרו לבוא ללמוד יחד עם כל החברים באשקלון. ניתנה להם האופציה ללמוד בבה"ס באזור הפינוי, והם גם יכלו לא לבוא בכלל. אבל הם בחרו בשגרה.
"בהתחלה פתחנו כיתות עם מאה תלמידים ומהר מאוד זה עלה ל-250. המועצה דאגה לכל אחד מהתלמידים לאופציית הסעה ממקום הפינוי עד לבית הספר. היינו נוסעים שעתיים לפעמים לכל כיוון, עם אזעקות ברקע, אבל זה לא שינה לתלמידים כלום. הם עשו את הבחירה להגיע, וזה מה שנתן לנו את הדרייב להמשיך".
תעודת אות הגבורה שהוענקה לאיילת גולדנברג
היית נוסעת עם התלמידים יחד באוטובוס?
"בחודשים הראשונים נסעתי עם התלמידים. הייתי כמו כולם, היינו יחד. לא ארגנו לי מונית או הסעה מיוחדת. נסענו יחד כמו בטיול שנתי, ואני חושבת שזה אפילו נתן בהם עוד יותר חיזוק והשראה".
בימים הייתה איילת מנהלת חטיבת הביניים, ואחרי שעות הלימוד היא הייתה יחד עם התלמידים שלה ומשפחותיהם במלון המפונים. "היו רגעי מבוכה של ריצות למרחב המוגן יחד עם כל התלמידים כשאני בפיג'מה. אבל זה נתן את התחושה שכולנו יחד בתוך זה. זה גיבש ואיחד".
ואיך תיווכתם לתלמידים את האירועים שקרו?
"בהתחלה לא היינו מדברים על המלחמה. היינו רק נותנים לתלמידים להיפגש. תיארנו שהם לא באים באמת במטרה ללמוד, אבל אם הם כן בוחרים להגיע, אז רצינו לאפשר להם את המרחב הכי מכיל שיש. עשינו להם פעילויות, לקחנו אותם למוזיאונים, העיקר להוציא אותם מהמחשבות".
ומה היה הכי מאתגר בחזרה ללימודים?
"הרבה מאנשי הצוות לא היו – כי הם פונו למקומות רחוקים בארץ, חלקם שולבו במוסדות לימוד אחרים. אז גיליתי הרבה גמישות ויצירתיות, והייתי צריכה להסתפק במספר מצומצם של אנשי צוות, בנינו קבוצות לימוד והייתי צריכה לעזור לילדים ברמה הרגשית. הוצאתי אותם לסיורים בגני חיות, במערת הנטיפים, הרחקתי אותם משגרת המלחמה ומהאזעקות והלחץ, וניסינו ליצור שגרה.
"ביום המאה למלחמה, דיברנו עם התלמידים וסיפרתי להם את הסיפור של עמית סוסנה, שאז כבר שוחררה מהשבי. היא אישה מעוררת השראה והסיפור שלה מאוד עניין אותם. יש משפט שעמית אומרת מאז שחזרה – "יש אנשים שמדברים על שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הריקה. אבל בעצם צריך להגיד תודה שיש בכלל כוס". אני משתמשת במשפט שלה הרבה לאחרונה כי באמת צריך להודות על מה שיש".
איילת גולדנברג מקבלת תעודת הוקרה. צילום: אלמוג קולט
את רואה שינוי בהתנהלות של התלמידים כלפייך כמנהלת, מאז אירועי ה-7.10, איבוד הראייה והשהייה הצפופה איתך באותו מלון?
"בחרתי להראות לתלמידים דוגמא אישית. זה היה מאוד חשוב שהם ראו אותי מגיעה איתם יחד לבה"ס באוטובוס ולא בהסעה נפרדת. זה יצר קרבה בינינו. הם מאוד מעריכים אותי ויודעים שאני כבר לא רואה בעין שמאל, שנוצרה אצלי פזילה קלה בגלל זה, ושבנוסף אני כבר לא שומעת טוב. אני תמיד אומרת להם שאצל כל אחד יכולים להתפתח פתאום צרכים מיוחדים וצריך להיות רגישים לכל האנשים, והם באמת היו רגישים כלפיי. בסיורים הם היו נותנים לי יד מיוזמתם כדי שלא אפול, בירידה מהאוטובוס שמים לב שאני לא נופלת מהמדרגה. הם גילו רגישות מדהימה".
לאחר ארבעה חודשים מאז ה-7.10 חזרה איילת עם בעלה אדי לביתם בנתיב העשרה. "רציתי לחזור הביתה. לקח לי חודש להחזיר את הבית לקדמותו. ניקיתי, שתלתי פרחים בגינה, רציתי לעשות דברים שיגרמו לי להרגיש נורמלית. שלושת הילדים שלי גדולים. שניים מהם גרים במרכז, והקטן (בן 22) בטיול הגדול שאחרי הצבא. אז החלטתי לחזור לשגרה שלי".
מצויינות. בית הספר שקמה ביד מרדכי. צילום: דוברות מוא"ז חוף אשקלון
לא היה לך חשש לחזור כ"כ קרוב לאזור הלחימה?
"בגלל שאני סובלת מלקות שמיעה, הבומים מעזה לא כל כך השפיעו עליי. התרכזתי בעבודת החינוך שאני כל כך אוהבת. ניסיתי להימנע מחששות, כי אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה. אבל כן תיארתי לעצמי בראש מה קורה אם פתאום נכנס מחבל לבית – מה אני עושה, מה אני אומרת לו, איך אני מנהלת איתו משא ומתן, איך אני מצילה את עצמי. אלו מחשבות טבעיות שרצות בראש מאז ה-7.10. בנוסף, נכון להיום רק 300 מתושבי נתיב העשרה חזרו לבתים, מתוך אלף. אין פה גנים, אין צרכנייה. מאוד עצוב פה, אבל זה הבית".
איילת בת 55, עובדת במערכת החינוך 31 שנים, וב-7 השנים האחרונות מכהנת כמנהלת החטיבה התחתונה בביה"ס האזורי של המועצה האזורית חוף אשקלון, ביד מרדכי. במסגרת זכייתה בפרס, היא קיבלה צ'ק בסך 6,000 ש"ח שנועד לפינוק הצוות החינוכי. "אמנם אני זכיתי בפרס, אבל לא יכולתי לעשות את הדברים ללא הצוות שהיה ותמך וליווה לאורך כל התקופה. בלעדיהם לא היינו מצליחים. וזה לא הפרס שריגש כמו העובדה שיש הכרה למה שאני עושה, שרואים את ההשקעה".
היום איילת ותלמידיה לומדים במבנה המקורי של בית הספר ביד מרדכי, שפתח את שעריו ב-1.9.24. "יש אתגרים רבים, וצריך לגשר על פערי לימוד שהצטברו בשנה וחצי האחרונות, אבל אנחנו עובדים על זה, ואני בטוחה שנצליח".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
