כל הורה היה רוצה לדעת מה קורה בתוך הראש של הילד שלו, ולו רק כדי להצליח לתקשר איתו טוב יותר. כשמדובר בילד על הרצף האוטיסטי, האתגר הוא גדול יותר. מה קורה בתוך עולמם הפנימי שגורם להם להגיב באופן מסוים – שונה מהרגיל, בסיטואציות שונות במהלך היום? סול רמבישבסקי, תלמידה על הרצף האוטיסטי מקיבוץ זיקים, הלומדת בכיתה י"ב בתיכון דרכא שקמה, הצליחה, באמצעות המורה שלה לאמנות מרים כורם, לשקף את הרגשות שלה בדיוק מוחלט ומפעים. כעת, היצירות מוצגות בתערוכה "ואני סול לפני הכל" ב'דנה גלריה' ביד מרדכי, כדי שלא רק הורים יוכלו להבין מה עובר בראשם של ילדיהם על הרצף האוטיסטי, אלא כל צופה. כל אדם.
סול נולדה בברזיל ואובחנה כאוטיסטית על הרצף בגיל 3 חודשים. היא עלתה לישראל עם אימא בשנת 2016 ויחד הן מתגוררות בקיבוץ זיקים. סול רואה, מרגישה וחשה את העולם שונה מאחרים. בראיון ל'כאן דרום' היא מספרת מה עומד מאחורי יצירות האמנות שיצרה, הממחישות בצורה יוצאת דופן את עולמה הפנימי, שאולם שונה מ'הנורמלי', אבל במקביל, נבון, כנה, ופיקח פי כמה וכמה, משל אחרים. יצירות האמנות של סול, כפי שתוכלו להבחין בהן בתערוכה שמוצגת בימים אלו ב'דנה גלריה' בקיבוץ יד מרדכי, יגרמו לכם להסתכל על הדברים בצורה שונה לחלוטין.
סול עלתה כאמור מברזיל בגיל 11 והיא מתגוררת בקיבוץ זיקים. אם תהיתם איך ילדה אוטיסטית מתמודדת עם אזעקות צבע אדום? היא פשוט הולכת לממ"ד ומחכה שם. זה ממש לא מפחיד אותה. "יש דברים יותר מפחידים", היא אומרת.
סול יכולה לזרום בקלות עם סיטואציה שנחשבת מבעיתה עבור אדם רגיל, שיכול לזרום בקלות בסיטואציה חברתית אחרת שנחשבת מבעיתה עבור סול. כל אחד רואה את החיים בצורה שונה וכל אחד חווה את המציאות שלו בצורה אחרת. היצירות של סול הן הדרך הכי טובה להמחיש זאת.
כולם שונים
"באמצעות היצירות שיצרתי, ניתן להבין לא רק מה שקורה בתוך העולם הפנימי שלי כאוטיסטית, לא רק איך זה מרגיש להיות כמוני, אלא מה עשוי להתחולל בתוך עולמו הפנימי של האדם 'השונה. של כל אדם שונה'" אמרה סול.
לסול תמיד היה כישרון באמנות, אך הוא התפתח הרבה יותר, לאחר שבית הספר בו היא לומדת, דרכא שקמה ביד מרדכי, הקצו לה שיעורים פרטיים עם המורה לאמנות ועיצוב גרפי שלה, מרים. יחד איתה, סול הצליחה לפרוץ גבולות, ולתקשר בצורה טובה יותר את עצמה. "אני מתמידה בזה מאוד כי זה שיש לי כישרון, זה ממש לא מספיק. חשובה ההתמדה".
הקשר שנוצר בין המלווה מרים לבין סול מוכיח שניתן לשבור את חומות התקשורת ובעבודה משותפת של יצירת קשר עמוק ניתן לראות תוצאות. "נוצר בינינו קשר מאוד חזק של אמון", מספרת מרים, וזו גם הסיבה שמרים הצטרפה לראיון, כדי לתת לסול קצת יותר ביטחון לדבר מול זרים.
איך מתנהלים השיעורים שלכן?
"בשיעורים הפרטניים שלנו, אנחנו בוחרות נושא, ואני מבקשת מסול לחקור עליו ולהמחיש אותו באמצעות אמנות", סיפרה מרים. "הפעם בחרנו את חמשת החושים. סול לומדת את הנושא, חוקרת אותו, מסכמת אותו, ואז אנחנו מתמקדים באיך הנושא קשור לסול פרטנית. לאט לאט עולים הקשיים איתם היא מתמודדת בתור אוטיסטית, ומכל קושי או חוויה, היא יצרה פוסטר באמצעות אמנות דיגיטלית, וכל אחד מהם מוצג בתערוכה, בה ניתן לראות איך אוטיסט חווה חושים, איך באה לידי ביטוי התמודדות שלו עם רעש, מגע, צפיפות, טעמים, ריחות. למשל קשה לה להישיר מבט, קשה לה להסתכל לזרים בעיניים. עברנו על כל החושים, ולכל פוסטר קראנו בשמו", סיפרה.
היצירות של סול, לא נוצרו במיוחד עבור התערוכה. מדובר בפרי יצירה של שעות רבות של ליווי, של אמנות אמיתית, כנה ואותנטית. "במקרה התפנה מקום בגלריה, והחלטנו שאנחנו מכניסים את היצירות של סול לתערוכה", אמרה מרים. ולטובת כל אלו שיצפו בתערוכה, מזל שהתפנה.
"כל אחד יכול להרגיש כך"
"מבחוץ תלתל קופץ, מבפנים הכל מתפוצץ", הוא אחת מהיצירות המופיעות בתערוכה. "ככה סול מרגישה כשהראש שלה מלא ברעיונות, גועש, רועש ומלא אסוציאציות, אבל יכולת הביטוי שלה מגבילה אותה ולכן יש איקס על הפה. יש הרבה אנשים שיכולים להזדהות עם התמונות הללו, כל אחד ייקח אותן למקום שלו, כל אחד עלול להרגיש כך".
"ההתמודדות עם רגשות הוא נושא שהיה קרוב לסול", אמרה מרים. "איך היא למשל מרגישה בכיתה צפופה. 'שמרו מרחק לי מהגוף במקום שבו צפוף' היא אחת היצירות. ביצירה ניתן לשים לב באיזה צבע הילדים מצוירים ובאיזה דמות היא בחרה לצייר אותם. זה מחדד את הנושא של החושים כי לסול יש בעיה של צפיפות ומגע ורעש ולהסתכל בעיניים, ובפוסטר הזה הכל בא לידי ביטוי".
כל פוסטר בועט בבטן בפני עצמו. הפוסטר "למה מה מצחיק", הוא גם אחד מהם. "זה שייך להבנת הרגשות בסיטואציה חברתית מסוימת", אומרת מרים. "כשכולם אומרים דחקה או בדיחה בכיתה וצוחקים מזה, ההרגשה שלה היא כאילו צוחקים עליה. ניתן לראות בפוסטר שהפנים שלה מבוהלות, כי כך היא חווה את הילדים סביבה. היא מצוירת בכלוב מלא אנשים וזו לא המציאות מן הסתם, זה רק איך שהיא חווה אותה".
"אני רוצה לחשוף את האמנות הזו בייחוד לילדים קטנים, לא בהכרח אוטיסטים, אבל כמובן גם", אומרת סול. "אני רוצה שיבינו איך אנשים כמוני מרגישים. הפוסטרים האלו יעזרו גם לאוטיסטים וגם לכל אדם שהוא קצת אחר, עם שונות מסוימת, להרגיש הרבה יותר בנוח עם השונות שלו לאחר שיצפה בתערוכה".
מה הפוסטר שאת הכי מחוברת אליו?
"פוסטר שבכלל נחשב בהתחלה כפוסטר בונוס. זה הפוסטר הכי גדול בתערוכה, ושמו 'אני סול לפני הכל'. היה חשוב לנו להראות שיחד עם כל התחושות והרגשות, האתגרים והחוויות שלי, אני לפני הכל נערה בת 17, שמחה וחייכנית".
בעוד מספר חודשים תסיים סול את התיכון, והיא מתוכננת להתנדב לשירות לאומי בחוות סוסים ביד מרדכי. "אמשיך לעסוק באמנות" היא מסכמת. "אני רוצה לחשוף את האנשים וליצור שינוי לא רק באמצעות אמנות דיגיטלית, אלא גם באמצעות סרטים, מוזיקה, גיימינג, לא רק ציורים. אני רוצה להמחיש בצורות שונות את החיים, ולא רק רק של אוטיסטים, אלא של כל מי שנחשב שונה. יש הרבה בעיות בעולם, יש קבוצות גדולות של שונים, וצריך לדבר עליהם. צריך לדבר על כולם".
התערוכה "ואני סול לפני הכל" מוצגת בדנה גלריה בקיבוץ יד מרדכי, ותהיה פתוחה עד ה-15.4.23. ניתן להתעדכן בשעות הפתיחה בדף הפייסבוק של "דנה גלריה לאמנות".
https://www.facebook.com/profile.php?id=100087044902861
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך