הריאיון הזה לא פשוט עבור מאיה סעדה. במשך חודשים ארוכים היא מלווה את בעלה דודי במרוץ לראשות מועצת חוף אשקלון, אבל מנסה ככל יכולתה להישאר מאחורי הקלעים. “לא נוח לי כל כך עם החשיפה הזאת”, היא אומרת, “ברגע שאני רואה מצלמה אני בורחת. זה לא שאין לי מה להגיד, אני תמיד הראשונה להביע את דעתי, אבל עכשיו אני מרגישה שהפוקוס לא צריך להיות עליי”.
מאז עלה דודי לסיבוב השני, היא גם שומעת יותר ויותר הערות מהסביבה. “פתאום אומרים לי שאני צריכה אולי לשנות את סגנון הלבוש שלי, להיראות כמו ‘אשתו של ראש המועצה’. זה נאמר תמיד עם חיוך ובקריצה כמובן, אבל אני שונאת את ההגדרה הזאת ‘אשתו של ראש המועצה’, זה מרתיע אותי, נשמע כמו איזה סטיקר. אני מאיה, אשתו של דודי, אימא של הילדים שלי, הבת של אלי ואביבה ושום דבר לא הולך להשתנות מבחינתי גם כשדודי יהיה ראש המועצה”.
המקצוע: “חינוך תמיד זרם בעורקים שלי”
היא בת 42, בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בחינוך, חברה ותרבות. מורה בבית הספר חופים כבר 10 שנים, רכזת חברתית בבית הספר וחברה בצוות הניהול. עוד לפני שהפכה למורה טיפלה בילדים באמצעות בעלי חיים. בעברה הייתה גם במשך שנתיים הרכזת הקהילתית של מבקיעים, המושב שבו מתגוררת המשפחה. “חינוך תמיד זרם בעורקים שלי. אימא שלי גננת, ויש הרבה אנשי הוראה וחינוך במשפחה שלנו. הילדים של היום יכולים ללמוד חומר גם בבית, הם לא צריכים בית ספר בשביל זה. אני באה ממקום של לחנך לערכים ולעזור לילדים למצות את הפוטנציאל שלהם, להעצים אותם ולגרום להם להבין שהם מסוגלים להכול”.
היא נולדה באשדוד, וכשהייתה בת 3 עברו בני המשפחה להתגורר במושב פרי גן שבחבל אשכול. “אני בת יחידה בין שלושה בנים. אז מצד אחד זה היה כיף, מצד שני מאוד שמרו וגוננו עליי תמיד. הייתה לי ילדות טובה. אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא הנסיעות עם אימא לתל אביב. העיר הזאת נראתה לי אז כמו עולם אחר. בכל חופש היינו מכינות תיק ונוסעות באוטובוס לבלות בתל אביב, לראות סרט ולטייל. זאת הייתה אטרקציה רצינית באותם ימים. חבל לי שהילדים שלי היום לא יכולים ליהנות מהדברים הקטנים הללו שהיו עבורנו פעם עולם ומלואו”.
מאיה ודודי הכירו בגיל 16.5 כשלמדו בבית הספר הבשור באשכול ועשו יחד רישיון על טרקטור. “כל השנים הללו יש בינינו ויכוח של מי התחיל עם מי. הוא טוען שאני התחלתי איתו ואני טוענת את ההפך. ואני מרגישה שזה הזמן לספר את הסיפור האמיתי, למרות שאני מפלילה את עצמי פה ואין מכאן דרך חזרה”, היא צוחקת. “אז בשיעור הראשון ישבתי לידו ממש במקרה. היו מספר כיתות בהן למדנו לתיאוריה ובכל פעם הייתי בודקת לאיזו כיתה הוא נכנס, הולכת אחריו ומתיישבת לידו. שיחקתי אותה כאילו זה קורה ממש במקרה, אבל זה היה לגמרי מתוכנן”.
כך יצא שאת כל שיעורי התיאוריה העבירו השניים ביחד. מה שמאיה לא ידעה הוא שבכל כיתה למדו חומר אחר ולדודי היה פטור מהפרק של החשמל, ולכן הוא לא נכנס לכיתות שבהן לימדו את החומר הספציפי. רק כשהגיע רגע המבחן היא הבינה פתאום שיש חלק שלם שלא למדה. “לא הבנתי מאיפה הביאו לי את זה וכמובן שגם לא ידעתי לענות על השאלות”, היא נזכרת, “אחרי המבחן דיברתי על זה עם דודי והוא אמר לי ‘באמת לא הבנתי איך זה שגם לך יש פטור מחשמל’. כמובן שלא עברתי את המבחן ונאלצתי לעשות אותו שוב, הפעם דודי עזר לי ללמוד את החלק החסר”, היא צוחקת.
באותו עניין:
מאז הם ביחד. עברו יחד את התיכון ואת השירות הצבאי, טיילו ובגיל 23 נישאו. “אני זוכרת אותנו שני ילדים תמימים, שעומדים מתחת לחופה ולא ממש מבינים מה קורה סביבם. למרות שתמיד היה ברור שנתחתן, ולכן גם הצעת הנישואים לא הייתה דרמטית, זה היה כזה: ‘יאללה בואי נסגור תאריך’”.
הפיגוע: “אבא של דודי היה מלח הארץ”
לאחר שהתחתנו עברה מאיה להתגורר עם דודי ברפיח ים, אחד מיישובי גוש קטיף. “ההורים שלו היו ממקימי היישוב, וזה הרגיש מאוד טבעי שאנחנו נקים שם את המשפחה שלנו. הייתה להם מתפרה ודודי ניהל עם אבא שלו את העסק. אבא שלי מאוד חשש. אחרי שהתאומים נולדו הייתה בינינו ממש מלחמה על הדבר הזה, והוא כל הזמן אמר שאני מסכנת את הילדים שלי”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
בשנת 2002 נרצח אביו של דודי, עמוס ז”ל, בידי מחבל, בזמן שדודי היה כ-200 מטר משם ושמע את היריות. “המחבל מצא את אבא שלי, ירה והרג אותו, ואז יצא לחפש אותי, כך בעצם הוא פספס אותי”, סיפר בעבר בריאיון ל"כאן דרום". “ידעתי שאני חייב למצוא את המחבל לפני שהוא ימשיך את מסע הרצח שלו. בינתיים החלו להגיע החיילים, רכז הביטחון של היישוב הלך להזעיק אמבולנס, המחבל נתפס ונהרג ורק אז התפניתי לחשוב על אימא והמשפחה. נסעתי הביתה. בדרך התקשרתי לאחים שלי, ידעתי שאימא שלי תצטרך את כולנו סביבה. הזוגיות שלה עם אבא שלי הייתה אחד הדברים המיוחדים. הם העניקו לנו מודל מופלא של זוגיות ומשפחה”.
“אבא של דודי היה מלח הארץ, איש מדהים וטוב ששירת בקבע במשך 22 שנה. הוא חינך את ילדיו על נתינה ואהבת הארץ, וזה מה שדודי ואני מנחילים בילדים שלנו היום. אחרי הרצח של חמי עברנו ליישוב ליד אשדוד, ואבא שלי נרגע, אבל תוך זמן קצר חזרנו לגוש קטיף וממש פחדתי לספר לו שקיבלנו החלטה לחזור. חזרנו כי דודי היה צריך להמשיך לנהל את המתפרה ולהחזיק את החממות. הוא הבן הבכור מבין שישה ילדים, והיה צריך לתפעל את כל העסק. אימא שלו הייתה מפורקת לחתיכות, והוא לקח את התפקיד לדאוג להכול ולכולם. לימים היה הפינוי, והיום אנחנו רואים שעוטף עזה ואשכול חוטפים במקום. היום כשאני מדברת עם אבא על המצב אני שואלת אותו בצחוק למה הוא לא עוזב, כמו שהוא היה עושה לי בעבר. זה הפך לסוג של הלצה, כי ברור שאי אפשר לעזוב בית”.
הגאווה: “זימון לקורס טיס”
אחרי הפינוי הם עברו להתגורר במבקיעים עם קבוצה של 25 משפחות מהיישוב פאת שדה שעברו יחד. “נותרו להם שלושה מקומות והציעו לנו להצטרף, למרות שהיינו מיישוב אחר, והסכמנו בשמחה. השנים הראשונות היו מאתגרות, במהלכן ניסינו למצוא את עצמנו. דודי עבד בכל מיני עבודות. תחילה בתחום הדלתות, אחר כך קצת במתפרות ואז עשה כל מיני קורסים, התפתח והתקדם והיום הוא מנכ”ל חברה".
הם הורים לארבעה: התאומים עמית ואיליי (17.5), נעמה (14) ואסתר (12). “נחת הילדים האלה. הבנים קיבלו זימון לקורס טייס ועתודה וזאת גאווה גדולה. בחודשים האחרונים הם כל הזמן עם דודי, יום ולילה הולכים איתו יד ביד ועוזרים בכל מה שצריך. זה כבר התחיל לבוא קצת על חשבון הלימודים, ואני אינסטינקטיבית הוריתי לשים לזה סטופ. אמרתי להם שמספיק, שישקיעו בלימודים ובבגרויות, אבל דודי אמר לי משהו ששינה את התפיסה שלי לחלוטין. הוא אמר שבגרויות אפשר להשלים, אבל את השיעור שהם לומדים במהלך החודשים הללו הם לא ילמדו בשום מקום אחר, זאת ההכנה הכי טובה לחיים. אני רואה שהוא צודק, החודשים הללו ביגרו אותם מאוד, והם פיתחו כישורים חברתיים וניהוליים והפכו לפוליטיקאים קטנים. אין ספק שהם למדו הרבה מאוד, אז אני מנסה לשחרר. דודי ואני מאוד שונים באופי. הוא תמיד מסתכל קדימה ומתקדם, הולך אחרי החלומות והרצונות. אני בדיוק ההפך, אם יש משהו שאני חושבת שאני לא אצליח בו אני מעדיפה לא לנסות בכלל. הוא זה שדוחף אותי בכל דבר בחיים שלי, נותן לי רוח גבית. בלעדיו לא הייתי עושה בחיים את התואר השני. אני אישה מאוד עצמאית וחזקה, אבל אני לא מתביישת להגיד שאני אוהבת להיות קצת הילדה שלו ואת זה שהוא משרה תחושת ביטחון ומעצים אותי. אני יודעת שעם דודי אנחנו בידיים טובות, הוא החבר הכי טוב שלי”.
ההתמודדות: “דודי רוצה לשנות”
לפני כשנה וחצי החליט סעדה להגשים חלום נוסף ולהפוך להיות ראש המועצה הבא של חוף אשקלון. “כולם צחקו שהוא עושה את זה מוקדם מדי, אמרו שעוד יש זמן ושיתחיל לעבוד סמוך למועד הבחירות. אבל דודי היה בטוח בדרך שלו והחל לעשות שיעורי בית. הוא חרש את השטח ולמד אותו, נפגש עם ראשי מועצות ולמד את ההתנהלות שלהם, נסע לכנסת ונפגש עם שרים וחברי כנסת, נפגש עם תושבים ולא נח לרגע. כזה הוא, לא עושה שום דבר על רגל אחת, מאוד יסודי, חרוץ ומכוון למטרה”.
חששת קצת מהמהלך הזה?
“כשדודי החליט לרוץ הייתה זו התקופה הכי טובה בחיים שלנו. בדיוק בנינו את הבית שלנו. דודי היה בעבודה טובה, עם תנאים מצוינים. הילדים גדלו והרשינו לעצמנו לטוס לחו”ל בחופשים. חששתי שאנחנו נכנסים להרפתקה לא פשוטה, שעלולה גם להחזיר אותנו אחורה כלכלית. אבל ידעתי שברגע שדודי החליט, אני איתו. הוא לא עושה את זה בשביל הכיסא או בגלל השכר, הוא רוצה שינוי והוא הולך עם הלב שלו. הוא תמיד היה פעיל חברתית, אכפתי וכזה שרוצה לשנות. אז מהבחינה הזאת ההחלטה שלו להתמודד לראשות לא הפתיעה אותי, איפשהו ידעתי שזה יקרה ביום מן הימים”.
היו רגעים קשים?
“בוודאי, אפילו לא מעט. אבל זה בא לידי ביטוי בדברים שלא קשורים אלינו ולא תלויים בנו, ולכן החלטתי שלא לתת לזה למשמעות. זה לא פשוט בתור אשתו לשמוע עליו כל מיני שקרים ושמועות לא נכונות. באינסטינקט שלי אני רוצה לקפוץ כמו לביאה ולהגן עליו, לקום ולטרוף את כל מי שמנסה לפגוע בו. יש לי דחף טבעי לבוא ולשים את הדברים על דיוקם. אבל אז הוא מרגיע אותי, אנחנו לא יורדים לרמה הזאת, לא מתלהמים ולא נלחמים”.
גם הילדים נפגעים?
“גם הילדים שומעים ואולי קצת נפגעים, בדיוק כמוני, אבל אנחנו חזקים ואנחנו נשרוד יחד. האמת שנשבר לי הלב על חמותי, היא מאוד נפגעת ולא מסוגלת לשמוע על דודי מילה אחת רעה. היא התאלמנה בגיל צעיר מאוד ונשארה לבדה לגדל שישה ילדים. היא עשתה הכול בשביל שהילדים הללו ילמדו ערכים וימשיכו את דרכו של חמי. היא הצליחה ובגדול, כולם גדלו להיות ילדים מוצלחים ואזרחים טובים ואכפתיים. אז לא קל לה לשמוע על דודי את כל השקרים הללו. היא נשברה ולקחה את זה מאוד קשה. דודי איתה בכל זמן פנוי, הם מאוד מחוברים אחד לשנייה. הוא מסביר לה שככה זה בפוליטיקה ושהיא צריכה להתעלם ולא לקחת את זה אישי. זה קשה לה והיא מרגישה צורך לגונן עליו, למרות שהוא כבר ילד גדול”.
אבל הייתם מוכנים לזה?
“כן, היינו מוכנים לזה ולצערי ידענו שככה הדברים מתנהלים. ועדיין, לא חשבתי שזה יהיה ברמה כזאת. אני כל הזמן חששתי שידביקו לו מישהי. רק קיוויתי שלפחות זאת תהיה מישהי יפה, שלא יעליבו אותי (צוחקת). אז זה לא הגיע, אבל הגיע משהו אחר. אני סומכת על תושבי המועצה שידעו להבחין בין טוב לרע”.
חשבת שדודי ייקח כבר בסיבוב הראשון?
“האמת שלא ידענו מה יהיה. היה ברור שזה הולך להיות מאוד-מאוד מאתגר. יש כאן ראש מועצה שמכהן כבר הרבה מאוד שנים ועוד שני מועמדים שחברו יחד והביאו כוח משותף. ידענו שלא יהיה קל, ואפילו לא הגיוני, להביא בסיבוב הראשון למעלה מ-40%. אז מחכים לסיבוב השני, זה הישג אדיר”.
אז מה היה ביום שלישי הבא?
“בסוף הערב נפתח שמפניה. דודי הוא האדם הנכון בזמן הנכון. אדם ערכי, מדהים, עוזר וטוב לב. זה ברור שיש ציפייה כזאת שאני אגיד עליו רק דברים טובים, אבל במקרה של דודי זה נכון, ויעיד על כך כל מי שמכיר אותו. כל הסובבים שלו מעריצים אותו, אנחנו כמשפחה זכינו שהוא שלנו. עכשיו אנחנו רוצים שגם תושבי המועצה כולה יזכו”.