בתחילת החודש נדרש המרכז הרפואי ברזילי להקים ולהכשיר בתוכו מחלקה ייעודית לטיפול בחולים בווירוס הקורונה. עשרות עובדים נרתמו למשימה, איתרו אתר מתאים ובנו את אחת המחלקות המובילות והמוגנות עבור ציבור העובדים והמטופלים. המחלקה נבנתה בטכנולוגיה חדישה המונעת, ככל הניתן, מגע. “מחלקה ייעודית לחולי קורונה, שמתאימה לאשפוז של 30 חולים ובכללם כארבעה-חמישה חולים שיצטרכו, חלילה, טיפול נשימתי נמרץ. זו מחלקה מבודדת משאר המחלקות, ויש לה גם צוות ייעודי מאומן וממוגן”, מסביר מנהל המרכז הרפואי פרופ’ חזי לוי. “הדרך לאשפז חולי קורונה ולבודד אותם היא בחדרי בידוד עם לחץ שלילי”, מוסיף פרופ’ לוי.
חדר בידוד לחולי קורונה במרכז הרפואי ברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
לחדרי האשפוז יש למעשה שתי דלתות עם מבואה ביניהן, שמשמשת את הצוות לריכוז ציוד והחלפת בגדים אחרי שהם יוצאים מהחדר. מחוץ לחדרים הותקנה מערכת שמבטיחה תת לחץ בחדר, כדי שהאוויר ממנו לא יצא החוצה ויזהם את הפרוזדור. “המאושפזים אמורים לשהות כאן זמן לא קטן בבידוד מוחלט, ולכן אנחנו מרכזים פה גם אמצעי בידור ומזון. יש כאן גם ציוד לטיפול נמרץ, היה וחלילה מצבו של החולה יתדרדר, למרות שאנחנו יודעים שכ-80% מהחולים הם במצב קל ואפילו לא מרגישים כלום. ויש פה המון טכנולוגיות של רפואה מרחוק על מנת שנקטין ככל שניתן את המגע בין המטפלים לבין החולים”. בנוסף, נבנה במחלקה חמ”ל שליטה, שמרכז תחתיו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. כל המחלקה וכל הדרכים אליה מבוקרות ומצולמות, על מנת למנוע כניסה של גורמים בלתי מורשים".
"לצערי אני תקוע פה"
החולה הראשון נקלט במחלקה לפני כשבועיים, אחריו הגיעו חולים נוספים ומספרם עומד, נכון לכתיבת שורות אלה, על 12. מצבם הרפואי של כל המטופלים מוגדר קל. החולה השני שנקלט במחלקה לפני כשבועיים הוא ד”ר רוסטם דז’ברוב, אורתופד מומחה עמוד שדרה, שגם עובד בברזילי. דז’ברוב מכיר היטב את המחלקה מקרוב, שכן מחלקת הבידוד הייתה בעברה מחלקת האורתופדיה, עד שזאת עברה למבנה החדש, ובה הוא עבד יותר מעשר שנים.
"זה בדיוק האח הגדול" ד"ר דז'ברוב במצלמות המחלקה. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
“מצד אחד, יש בזה משהו מרגיע, כי אני מכיר את המערכת ומכיר היטב כל בלטה וקיר במחלקה הזאת. כשאתה מגיע לסביבה מוכרת, יש בזה משהו מנחם וקל יותר. מצד שני, כשסוגרים אותך לשבועיים, גם אם זה בבית שלך, זה לא פשוט לאף אדם. אני רגיל להגיע לבית החולים, לטפל ולחזור הביתה. גם אם מדובר במשמרת של 24 שעות ויותר, בסופה אני יוצא מבית החולים וחוזר הביתה. יש גם מושג כזה שנקרא ‘הרעלת’ בית חולים, שמדבר על זה שאחרי הרבה מאוד שעות כאן אתה חייב לצאת להתאוורר ולנוח. אז עכשיו לצערי אין לי את זה, ואני תקוע פה”.
ד”ר דז'ברוב נשוי למריאנה ואב לשלושה ילדים (3.5, 10, 13). בני המשפחה מתגוררים בחולון. ב-3 במרץ הוא טס לקורס מקצועי שנערך בבריסל ושב ארצה יומיים לאחר מכן. “חיכיתי לקורס הזה המון זמן, וכשאמרו לי שהוא ייערך בחודש מרץ מיד הסכמתי, בלי לבדוק תאריכים. לאחר מכן הבנתי שזה נופל בדיוק ביום ההולדת של אשתי, וחשתי אכזבה שאני לא אוכל להיות עם המשפחה ביום הזה. מצד שני, היה לי חשוב לצאת לקורס הזה כי הוא חיוני מאוד להמשך הדרך שלי בתור רופא, וידעתי שההזדמנות הבאה תגיע אולי רק בעוד שנה”. הוא יצא לקורס כשהדיווחים על התפשטות הווירוס המסתורי רק החלו להגיע ונראו עדיין כמשהו רחוק ומקומי מאוד. “לא היו הגבלות על טיסות ולא שום דבר כזה, כך שמהבחינה הזאת הייתי רגוע לגמרי ולא חששתי בכלל. הכול התהפך מאוד מהר, וכשחזרתי כבר ראיתי עמדות של מד”א בשדה התעופה, אבל עדיין לא חייבו אף אחד להיבדק”, הוא מספר.
"הייתי רגוע". ד"ר דז'ברוב בימים אחרים. צילום: דוברות ברזילי
"ישבתי ליד האיטלקים"
ד”ר דז’ברוב חזר לביתו ביום חמישי בשעות הערב. ההנחיות אז עדיין לא דיברו על בידוד לחוזרים מחו”ל, והוא המשיך בשגרת חייו הרגילה. “חזרתי בין חמישי לשישי. ביום שישי בבוקר הרגשתי מצוין, הלכתי למוסך עם הרכב ולאחר מכן אפילו אספתי את הילדה שלי מהגן. יום למחרת הקפצתי את אשתי והילדה להצגה. מזל שלא נכנסתי פנימה, אחרת הייתי חושף עוד המון אנשים לווירוס”. לאחר סיום ההצגה הוא שב ואסף אותן ומשם המשיכו בני המשפחה לארוחה במסעדה. רק בשעות הערב של מוצאי השבת החל ד"ר דז’ברוב לחוש ברע, “זה לא היה משהו דרמטי. קצת גרון ותחושה כללית כזאת של שפעת”.
נדלקה אצלך הנורה?
“לא ממש נורה, אבל עלה בי ספק קטן שזו לא סתם התקררות. שחזרתי את הימים שלי בבריסל ונזכרתי שבמהלך הקורס ישבתי דווקא ליד האיטלקים. עלה לי חשש שאולי באמת נדבקתי. למחרת הייתי אמור להגיע לעבודה והחלטתי להתייעץ עם הזיהומולוג של בית החולים שלנו, שאמר לי לא ללכת לעבודה ולעשות את הבדיקה”.
מקבל אוכל בדלתות כפולות. מתוך אחד הסרטונים
חששת שזה באמת זה?
“התחלתי לחשוש, כן. הבנתי שיש כאן באמת סיכוי ממשי שנדבקתי בחו”ל, ולכן מיהרתי לעשות את הבדיקה. רציתי להיות רגוע כי אני עובד עם המון אנשים ועלול לסכן את כולם. אם, חלילה, הייתי מגיע לישיבת הבוקר באותו יום ראשון, אז היום לא הייתה מחלקת אורתופדיה בברזילי".
"תסיסה גדולה בווטסאפ"
הבדיקה נערכה בשעות הבוקר וד"ר דז’ברורב נכנס מיד לבידוד בחדר בביתו. התוצאות החיוביות הגיעו כבר בערב. “מיד כשהתחלתי לא להרגיש טוב, סגרתי את עצמי בחדר, ובבוקר שאחרי קבלת התוצאות כבר יצאתי לאשפוז. בשלב הזה הדאגה הכי גדולה שלי הייתה ההורים של אשתי. שניהם מבוגרים ועכשיו הם גרים איתנו, אז פחדתי שהם נדבקו ממני. הוסבר לנו שכל עוד אין להם סימנים, אז אין צורך בלקיחת דגימות. הם בבידוד ביתי מלא וכולם בסדר”.
איך הם מתמודדים?
“אשתי הייתה בלחץ גדול מאוד בהתחלה. השמועה פשטה במהירות והחלה תסיסה גדולה מאוד בקבוצות הווטסאפ של הכיתות של הילדים שלי. הילדים שלי לא הלכו לבית הספר בכלל באותו יום שישי שחזרתי, כלומר, לא היו בכלל במגע עם התלמידים מהרגע ששבתי לארץ. ועדיין, ההורים נכנסו להיסטריה, ומריאנה נכנסה למבצע הסברים בניסיון להרגיע”.
צפו בסרטון הראשון של ד"ר דז'ברוב:
https://www.facebook.com/438061932920646/posts/2955413541185460/
וזה עזר?
“לא. ולא רק שזה לא עזר, אלא שהיא התחילה לקבל ריקושטים והאשמות מכל כיוון. היא ספגה המון ביקורות על ההתנהלות הכביכול לא אחראית שלנו ועל זה שיצאתי להסתובב לאחר שחזרתי מחו”ל. תקפו אותה גם בקבוצת הווטסאפ של העיר חולון. חשוב לציין שפעלתי על פי ההנחיות, ואז לא היו הנחיות לבידוד על כל השבים מחו”ל. מריאנה מאוד רגישה, אז היה לה קשה עם זה נפשית. אבל אחר כך הופיע, דווקא, גל חיובי. המון אנשים שהציעו עזרה ושאלו אם היא צריכה משהו ולמה היא זקוקה. לשמחתי, הגל הזה נטרל את הגל השלילי. עכשיו היא יותר רגועה”.
יש לך סוג של ייסורי מצפון?
“יש לי. לא רק שיצאתי לקורס הזה ביום ההולדת שלה, אז עכשיו כולם גם בהסגר בגללי. ברוך ה’ שכולם בסדר, אם חלילה חמי או חמותי היו נדבקים, אני מניח שהייתי חש אשמה. כרגע אני לא מרגיש אשם, אבל רצף הנסיבות עושה הרגשה מאוד לא נעימה ולא משמחת”.
בדיקת קורונה. צילום: רויטרס
"יש עיכובים במעבדות"
השבוע נלקחו מד”ר דז’ברוב בדיקות גנטיות נוספות על מנת לבדוק אם עדיין יש שרידי וירוס בגופו. היות והמעבדות עובדות בעומס רב מאוד, ככל הנראה ייקח קצת זמן עד שיגיעו התוצאות והוא יֵדע אם הוא הולך הביתה. “אם שתי בדיקות ברצף יראו ריכוז נמוך, מתחת לסף מסוים, אז אפשר יהיה לשחרר אותי. בינתיים יש עיכובים במעבדות, אז אני מחכה”.
ואם עדיין יהיה ריכוז גבוה?
“אז אני אשאר כאן בבידוד, אין לדעת כמה זמן עוד. התחלתי להציג סימפטומים של המחלה כבר לפני עשרה ימים, זה הזמן שבו האדם מבריא מהווירוס, כך שאני מאמין שיהיה בסדר. אני גם מרגיש טוב, רק שצריכים הוכחה מעבדתית לזה”.
"אני מרגיש טוב". ד"ר דז'ברוב. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
מטפלים בווירוס?
“אם הווירוס עובר בלי סיבוכים, אז אין איך לטפל. נותנים רק טיפול סימפטומטי. כלומר, אם יש חום, אז מורידים אותו, ואם כואב הראש, אז מקבלי משככים. אצלי הרופאים ראו לפני מספר ימים נשימות יותר כבדות, אז התחלתי לקבל אנטיביוטיקה כדי שלא אפתח דלקת ריאות משנית לווירוס. זאת בעצם הסכנה, שעל הווירוס ‘יתלבשו’ כל מיני חיידקים נוספים”.
"כולם מתקשרים ודואגים"
את הימים שלו בבידוד מעביר ד"ר דז’ברוב בהעלאת סרטונים ממחלקת הבידוד לרשת. הוא העלה עד כה שלושה סרטונים, שניים בעברית ואחד בשפה הרוסית. הסרטונים שלו זכו לעשרות אלפי צפיות ושיתופים והביאו איתם גם ראיונות לכלי התקשורת והתעניינות רבה במצבו. “פתאום כל מי שמכיר אותי, לא משנה מאיפה ומאיזה שלב בחיים, מתעניין בשלומי. כולם מתקשרים ודואגים. אז זה בעיקר מה שהעסיק אותי מספר ימים ברצף, לענות לכולם ולהרגיע. הרגשתי שאין לי זמן פנוי בכלל, כך שהימים הראשונים פה עברו לי ממש מהר”.
מה גרם לך לעלות את הסרטון הראשון?
“רציתי להראות איך נראית מחלקת הבידוד מבפנים, כדי להרגיע קצת את האזרחים ולהראות לכולם שהשד לא נורא כל כך. האמת היא שאני בעצמי הייתי בלחץ לפני שהגעתי לפה. לא ידעתי לקראת מה אני הולך, מה זה בידוד ואיך הדברים ייראו. לפני שהתאשפזתי הגיעו אליי מד”א לקחת אותי, ממוגנים מכף רגל ועד ראש, וזה יצר סקרנות רבה בקרב השכנים, שיצאו למרפסות או עצרו את הרכב בחניה כדי להסתכל על המחזה הזה. כשהגענו לבית החולים, לקחו אותי מהכניסה האחורית למחלקה. הוכל היה קצת סוריאליסטי”.
ד"ר דז'ברוב באחד הסרטונים
קצת סצנה מסרט.
“בדיוק. וזה גם ממשיך, אתה נכנס למחלקה, ואנשי הצוות המכוסים מסבירים לך איך הדברים יתנהלו. יש אי ודאות מאוד גדולה, אבל למזלי מאחורי המסכות שלהם ראיתי את העיניים שאני מכיר, אז זה היה הרבה יותר מרגיע עבורי”.
"אעשה סרטונים נוספים"
אחרי שנקלט ראה ד"ר דז’ברוב מחלקה נעימה ומאובזרת, שבה דאגו למטופלים לכל פרט ופרט, והרגשתו מיד השתפרה. “יש כאן הכול, לא הייתי צריך להביא כלום מהבית. החל מדברי טואלטיקה והיגיינה אישית ועד חטיפים ופינוקים. זה עשה לי ממש טוב לראות את כל זה, אז החלטתי לשתף את הציבור. אמרתי להם שאם זה יעניין אותם, אז אעשה סרטונים נוספים. היו המון צפיות ותגובות, ואנשים באמת התעניינו”.
רוסטם דז'ברוב בתא המבודד במחלקת התפרצות קורונה בברזילי. צילום: דוד אביעוז, דוברות ברזילי
זה הפתיע אותך?
“מאוד. וכשראיתי שיש רצון לראות ולשמוע עוד, אז עשיתי סרטון נוסף. אחריו כבר התחלתי לא להרגיש טוב והרגשתי שאין לי כוחות. אז לקחתי הפסקה קצרה, ואחרי שהתחזקתי עשיתי סרטון גם ברוסית, כי ביקשו ממני להרגיע גם את ציבור דוברי הרוסית”.
כאמור, המחלקה גדלה במהירות, וכרגע יש בה 12 מאושפזים, כך שגם האווירה משתנה בהתאם. “במשך למעלה משבוע היינו פה רק שניים, עכשיו זה כבר נראה קצת אחרת. כל אחד והסיפור שלו, כל אחד והעיסוק שלו”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
קצת כמו "האח הגדול", לא?
(צוחק) “זה בדיוק ‘האח הגדול’. יש כאן אנשים שהביאו איתם עבודה, ורוב היום מתעסקים בה. יש סוכן ביטוח צעיר ונחמד, שהביאו לו מחשב נייד, והוא עובד מהבוקר עד הערב. יש בחור צעיר שעוסק במוזיקה, אז הוא הביא ציוד, וכל היום עושה מוזיקה. אני מצאתי תעסוקה בסרטונים וראיונות”.
אז צפויים לנו עוד סרטונים?
“אני מת כבר לחזור הביתה. מקווה שהסרטון הבא שלי יהיה סרטון פרידה מהאנשים פה”.
