מברזילי למיאנמר: הכירו את הרופא שמתנדב בעולם השלישי

סופת ציקלון אימתנית בשם נארגיס, שהכתה את חופי מיאנמר במאי 2008, הרגה 140 אלף איש וגרמה לנזק קשה למדינה האסייתית. בעקבות האסון התארגנה משלחת ישראלית חד פעמית בתמיכת הג’וינט – ארגון יהודי-אמריקאי – של רופאים שנסעו לסייע ולטפל בנפגעי האזור.

כעבור כמה חודשים התאספו ארבעה רופאים בכירים מכמה בתי חולים בארץ, ובהם נמצא גם ד”ר שמואל לברטובסקי מהמרכז הרפואי ברזילי. המומחים נבחרו בקפידה כדי להמשיך את התהליך ההומניטרי במדינת מיאנמר, שבה התאהב הרופא מהפעם הראשונה שהגיע אליה, “כבר שם התפתחו ביני ובין המקום קשרים יפים”.

ארבעה רופאים מברזילי

הוא זוכר היטב איך הכול התחיל בשיחת טלפון, “הגיע אליי טלפון מנתי מרכוס, המייסד והרוח החיה של ארגון עין מציון, ומשם לא ברור איך, הגעתי למיאנמר. הרופאים עומדים בתור אצל מרכוס בכדי להימצא מתאימים ולצאת יחד איתו למשלחות ולמסעות הסיוע ההומניטרי”, אומר ד”ר לברטובסקי ומתגאה בצדק, “מהמחלקה מברזילי יצאו ארבעה רופאים בכירים. אלה לא משימות למתמחים. המדינות מצפות שנבוא עם אנשים הטובים ביותר שיודעים את העבודה”.

למעשה, מטרות הדגל של ארגון עין מציון כוללות שילוב מקיף בין ביצוע ניתוחים מורכבים על ידי צוות ישראלי ובין לימוד הרופאים המקומיים כדי שתהיה המשכיות לטיפול. “צריך לתת לרופאים חכה וללמד אותם איך לדוג”, הוא מסביר.

לברטובסקי במיאנמר

הארגון הישראלי עין מציון הוקם בשנת 2007 בידי מרכוס במטרה לתת עזרה ברפואת עיניים יעילה ותקינה לחולים מכל רחבי העולם. כיום היזם מארגן משלחות ליותר מ-17 מדינות עולם שלישי. בין הארצות השונות הוא כבר הגיע לקניה, אתיופיה וטוגו שבאפריקה, למדינות לא מפותחות בדרום מזרח אסיה, כמו נפאל, לאוס, קמבודיה, וייטנאם, ולאזור הגוש הסובייטי, ששם ביקר באזרבייג’ן. משם הרחיק לכת באוקיינוס והגיע עד לאיי פיג’י ומיקרונזיה, בקרבת יבשת אוסטרליה.

הפעיות במיאנמר.

מברזילי למיאנמר ובחזרה

כאמור, ד”ר לברטובסקי ביקר שש פעמים במיאנמר והוא מקווה לחזור לשם שוב. “פעם בשנה אני מגיע לשם. ברוב הביקורי, טיפלנו בניתוחים מסובכים מסביב לדרכי העין, במקרי שיקום עפעפיים לאחר טראומה, בהסרה של גידולים מסביב לעפעפיים וניתוחים שקשורים לדרכי הדמעות, כמו דמעת בלתי נסבלת”.

לדבריו, זכור לו סיפור מיוחד של נערה בת 16 שהגיעה אליו עם צניחה של עפעפיים. “בוא נאמר שזה לא הוסיף לה יופי”, מספר ד”ר לברטובסקי. “אבל אחרי ניתוח היא נראתה נפלא, וזה הפך אותה למאושרת. כשבאתי לביקור שנה אחרי, דאגו שהיא תבוא כדי שאוכל לראות כמה היא נראית עכשיו טוב. הבאתי איתי בובות מהארץ בשביל לחלק למטופלים, והיא קיבלה ממני דובי גדול ששימח אותה עוד יותר”.

בהמשך הגיעו שלוש רופאות ממדינת מיאנמר להתלמדות בארץ במרכז הרפואי ברזילי. “אחת מהן התאכסנה אצלנו במשך חצי שנה ורכשה ניסיון רב שמשרת אותה עכשיו שחזרה לשם. ראיתי שהיא רוצה ללמוד, לכן הענקנו לה כלים בניתוחים של ארובת העין, עפעפיים ודרכי הדמעות. ושמחתי שבהמשך דרכה היא הפכה לרופאה בכירה במיאנמר”.

הקשר עם המדינה לא מסתיים בנסיעת המשלחות בלבד, אלא נמשך גם לאחר שהרופאים הזרים סיימו את ההשתלמות שלהם במרפאות ברזילי. “במקביל אנחנו מסייעים להם מרחוק במקרים מורכבים. הם שולחים לנו צילומי רנטגן, ואנחנו מייעצים להם איך נכון לפעול”, הוא מספר.

סיוע מסוכן במלדיביים

בשנת 2010 יצאה משלחת סיוע נוספת לאזור האיים המלדיביים. במהלך שהותם שם הופצה שמועה בקרב האוכלוסייה המקומית, המוסלמית ברובה, ולפיה: בישראל מנצלים קרניות של ילדים מתים שנרצחו בעזה במטרה להשתיל אותן בישראל. באופן מיידי התחילו הפגנות ואירועי זעם ובמהלכם שרפו דגלי ישראל. הגופים הביטחוניים של ישראל פעלו מהר והוציאו את צוות הרופאים הישראלים מהמדינה הזרה. “כמובן שהיו צריכים להבריח אותם משם. אבל לשמחתנו הרופאים שיצאו בשלום הספיקו לעבוד שם שלושה ימים ולעזור בניתוחים”.

חשוב לציין כי לארגון עין מציון קיים קשר הדוק עם משרד החוץ הישראלי. “ללא עזרתם קשה מאוד היה להוציא לפועל ולשנע מערך רפואי מורכב שכזה”, מסביר ד”ר לברטובסקי. “לא מדובר בשני רופאים שנפגשים בטיסה ומגיעים לתת עזרה ראשונית באופן חד פעמי. במשך כמה חודשים מעבירים מסמכים, מגבשים תכניות ובודקים את הנתונים האישיים שלך. בכל משלחת שיוצאת יש צורך בהשגת אישורים, וכמובן שהשגריר הישראלי מעורב בכל התהליך”.

כמו כן, בשיתוף משרד החוץ הרופאים הבכירים והמומחים הישראלים העבירו כמה ימי עיון והדרכה מרוכזים והרצו בפני המתמחים. ד”ר לברטובסקי, שזכה בעצמו להרצות בפני המקומיים במיאנמר, מברך על היוזמה והקשר הדיפלומטי שנוצר עם מדינות רבות, “הפעילות ההומניטרית והארגון המדיני בחו”ל גורמים להאדרה של מדינת ישראל”.

פעילות חובקת עולם. לברטובסקי במיאנמר

לראות בעין יפה יותר

ד”ר לברטובסקי (66) הוא מומחה בניתוחי קטרקט מורכבים ובעל ניסיון נרחב בתחום הפלסטיקה הנלוות לעיניים ועפעפיים ומומחה לניתוחי לייזר והסרת משקפיים. בנוסף, עבר בארצות הברית כמה השתלמויות והתמחויות בתחומים רפואיים נרחבים: מהשתלת קרניות, טיפול בדרכי הדמעות ובמחלות של המקטע הקדמי ועד לניתוחים אסתטיים משלימים. וכמובן, הוא מנהלה של מרפאת העיניים במרכז הרפואי ברזילי משנת 1995.

ד"ר לברטובסקי בברזילי. צילום: מורן ניסים, צילום רפואי ברזילי

ד”ר לברטובסקי נשוי לשרון, מיילדת בקפלן, במשך 30 שנה, ולהם שלושה ילדים: אחת מהן רופאה אונקולוגית, הבן הצעיר לומד במסלול לדוקטורנט בכימיה, והגדולה אינה נמצאת בתחום הרפואי, אבל היא הרפתקנית לפחות כמו אביה ועוסקת בהדרכת טיולים וידיעת הארץ.

ד”ר לברטובסקי מתאר את האתגר הגדול לעבוד ובמדינות עולם שלישי, שבהן ביצע את ניתוחי העיניים. “אתה נותן, ואתה לומד מהם הרבה, זה דו צדדי. לומד לעבוד עם אמצעים דלים, לומד לעבוד בפשטות ובתנאים שבארץ לא הייתי מוכן בכלל להתחיל לעבוד. אף על פי כן, הם מסתדרים עם מה שיש ומצליחים לעזור למטופלים שלהם. אתה רואה את הוקרת התודה, וזה ממלא אותך”.

יתרה מזאת, ד”ר לברטובסקי מוקסם מהאופי של האנשים במדינות שבהן העניק את הסיוע. “אלה אנשים מחבל ארץ של שאנטי, וכל ההתנהלות שלהם הרבה יותר שקטה ורגועה. כיף לפגוש אנשים שלמים עם עצמם. במשמרת שם הגיעו עשרות אנשים שממתינים לטיפול, וחייב לראות אותם מקרוב ולבדוק כל אחד מהם, ואז ולהחליט למי אני יכול עזור. בעיקרון אפשר לעזור בדרך כלל רק לעשרה אחוז מהחולים. כי בכל זאת אתה לא יכול עבוד לאורך זמן באפיסת כוחות ומסביב לשעון”.

על פעילותו ההומניטרית קיבל ד"ר לברטובסקי, לפני מספר שבועות אות הוקרה בכנסת ישראל על "תרומתך לשינוי החיים בעולם המתפתח. עשייתך ונתינתך למען האחר מעוררת השראה וראויה למלוא ההערכה", נכתב בתעודה.

הרופא הוותיק עומד לפני פרישה בסוף השנה. הוא מסכם בהתרגשות את המסעות שעבר, “חייתי בצורת חיים של הרפתקנות ללא כל ספק והקמתי בברזילי מחלקה שנותנת שירותים בכל השיטות המפותחות ברפואת העיניים, ועל זה אני הכי מתגאה”. הוא מעיד על עצמו שבשגרת חייו האישיים הוא לא מוצא זמן מיותר ליותר מדי תחביבים. “מנהל מחלקה ברפואה זה מקצוע שהראש שלך צריך להיות כל הזמן במקום. בזמני החופשי אני חושב מחשבות איך אני יכול לקדם את פעילות המחלקה. אמנם הייתי השבוע בהופעה של שלמה ארצי, ועדיין תוך כדי אני בודק את ההודעות וצריך לעזוב חצי שעה לפני סיום ההופעה, כי למחרת יש לי סדרה של ניתוחים שצריך להגיע אליהם”.