אל טקס הפתיחה הרשמי של חדר המיון החדש בבית החולים ברזילי יגיעו גם בני משפחתו של ישראל ברזילי, שהיה זה שהביא להקמתו של בית החולים בזמן היותו שר הבריאות. “לאבא הייתה קונספציה חשובה ולא פשוטה נכון לימים של אז, הוא חשב שצריך לבנות בתי חולים בפריפריה”, מספר אבנר, בנו של ישראל ברזילי. “מדובר בישראל של שנות ה-50, כשהמדינה קלטה מיליון איש מארצות קשות, ואבא חשב שצריך לתת מענה רפואי ראוי דווקא בפריפריה, שקלטה כמות גדולה של עולים”.
תמונות מהארכיון. השר ישראל ברזילי גוזר את הסרט בפתיחת מרכז הבריאות בבאקה אל גרביה. הצילום באדיבות לע"מ
בשש השנים שבהן כיהן ברזילי כשר הבריאות, בשנים 1955-1961, נבנו בערי בפריפריה שמונה בתי חולים, בין היתר בית החולים סורוקה בבאר שבע, הלל יפה בחדרה ויוספטל באילת. “בתי החולים במרכז היו עוד לפני תקופתו של אבא, וכשהוא נכנס לתפקיד, הוא עשה מהלך אחר, כי לפי תפיסת העולם שלו כל כפר ערבי צריך לספק שירותי רפואה. כשהוא סיים את הקדנציה הראשונה שלו כשר הבריאות, זה היה בשנת 1961, זו הייתה גם השנה שבה חנכו את בית החולים ברזילי”.
מפ"מניק. ישראל ברזילי. צילום: באדיבות לע"מ
ישראל ברזילי נולד ב-1913 בפולין, שם הוא למד בחדר. בגיל 11 בלבד הצטרף לתנועת השומר הצעיר, ומטעמה עבר הכשרה לקראת העלייה ארצה. “אחד המאפיינים החשובים שלו היה שהוא היה תלמיד מחונן. הוא היה בין הבודדים שרכשו אז השכלה גבוהה”, אומר אבנר.
את ההשכלה שלו רכש ברזילי באוניברסיטת סורבון בפריז, שאליה הגיע כשהיה בן 18. “לפני שהוא עלה ארצה הוא הגיע לפריז ולמד שם באקדמיה למוזיקה. אבא היה ערבוב של פילוסופיה ואמנות, והיה לו ידע גדול מאוד בספרות ויהדות”.
בתום שלוש שנים של לימודים ומגורים בפריז עלה ברזילי ארצה במסגרת העלייה החמישית. “הוא הגיע מצויד בלימודים אקדמיים וידע תשע שפות על בוריין”. ברזילי עבד בפרדסים ונבחר לראש מחלקת המושבות של הקיבוץ הארצי. בשנת 1939 היה ממייסדי קיבוץ נגבה, שבו התגורר עד יום מותו ובו עדיין מתגוררים ילדיו ונכדיו. בתו הבכורה היא אחת מהילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ לאחר היווסדו.
“25 אלף ניצולי שואה”
“כמו רוב ילדי ישראל של אותה תקופה, גדלנו בקיבוץ שיתופי. מהיום שבו נולדתי אבא היה פעיל מאוד במדיניות החוץ של ישראל”. בשנת 1946 נשלח ברזילי אל שרידי השואה בפולין, ושנה לאחר מכן יצא לשליחות נוספת למזרח אירופה במטרה לסייע בהעלאתם ארצה של היהודים ניצולי השואה. בעקבות הקשרים שיצר נבחר ברזילי בשנת 1948 להיות שגריר ישראל בפולין. “הוא היה השגריר הראשון בתולדות מדינת ישראל, וזה היה קריטי במיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה הצליח אבא להעלות 25 אלף ניצולי שואה מפולין לארץ ישראל”.
שנתיים וחצי חיו בני המשפחה בפולין, וכשחזרו ארצה נפטרה אם המשפחה ממחלה כשהיא בת 42 בלבד. “כשחזרנו לקיבוץ אני הייתי בן 11 ואחותי בת 16. אחרי שאימא נפטרה הוא התלבט אם להמשיך בפעילות הציבורית והפוליטית שלו או להישאר איתנו. לבסוף החליט להמשיך, ומעולם לא היו לי רגשי כעס או קיפוח בשל ההחלטה שלקח”, אומר אבנר.
פתיחת מרכז הרפואה בבאקה אל גרביה. השר ישראל ברזילי נואם. צילום: באדיבות לע"מ
ב-1955, כשהוא בן 42, נבחר ברזילי לראשונה לכנסת, ועם כינון הממשלה כיהן כשר הבריאות, תפקיד שבו החזיק ברציפות עד שנת 1961. נוסף לתפקידו כשר הבריאות, היה השר המדיני של מפלגת מפ”ם ונציגה בוועדת השרים לענייני ביטחון. בשנים 1965-1961 הייתה מפ”ם באופוזיציה, ועם כינון הכנסת השישית ב-1965 חזר ברזילי לתפקיד שר הבריאות. “הוא היה השר הכי צעיר במדינת ישראל אז, ולמעשה עד יום מותו, בשנת 1970, הוא היה מזוהה כל הזמן עם משרד הבריאות. הוא כיהן בתפקיד עד 1970, ולמעשה גם בתקופה שבה לא היה שר הבריאות, התייעצו איתו המון בנושאים שקשורים לבריאות. במצטבר הוא היה בתפקיד שר הבריאות 11 שנה, אני לא חושב שיש מישהו שכיהן כשר הבריאות כל כך הרבה שנים”, אומר אבנר. “הוא יכול היה להיות שר חוץ או ביטחון, אבל מפלגת מפ”ם הייתה קטנה יחסית וכל הזמן בקואליציה יחד עם מפא”י, אז הם קיבלו רק שני תיקים, אחד מהם היה תיק הבריאות. אני חושב שהעובדה שהוא כיהן זמן ממושך כל כך היא שאפשרה לו למעשה לפעול ולגרום לשינויים. היום הדוגמה הכי טובה לכך היא אולי השר ישראל כץ, שבגלל שהוא תקופה ארוכה בתפקיד הוא מקדם דברים לאורך זמן ומצליח לעשות דברים טובים”.
הממשלה הנבחרת בדרך להצגתה בפני נשיא המדינה. ישראל ברזילי, רביעי מימין צועד אחרי דוד בן גוריון. צילום: באדיבות לע"מ
הצעה של פנחס ספיר
ברזילי נפטר ב-1970 בגיל 57 מהתקף לב. הוא היה אז שר בלי תיק, אבל תיק הבריאות נשמר לו, והוא לא הספיק לקבלו בחזרה. “הוא לא היה אדם בריא באופן כללי, והתקף הלב הוא זה שהכריע אותו. אבא היה צעיר מאוד כשנפטר, אבל באותה תקופה גם תוחלת החיים הייתה קצרה משמעותית מהיום”.
כחודש לאחר מותו של ברזילי הציע פנחס ספיר, השכן של בני המשפחה מקיבוץ נגבה, לקרוא לבית החולים הקטן באשקלון על שמו. “ספיר היה הרבה מאוד שנים שר האוצר, המסחר והתעשייה והיה אדם חזק מאוד בפוליטיקה. ביום השנה למותו של אבא נקרא בית החולים באשקלון על שמו”.
אבנר ברזילי. צילום: אורי קריספין
שנים מאוחר יותר, מספר אבנר, הוא קיבל שיחת טלפון מפתיעה, ובה אמרו לו שישנו מיליונר יהודי שהסכים לתרום סכום נכבד של כסף לבית החולים, ובתנאי שישנו לו את שמו. “הם היו מספיק הוגנים כדי להתקשר אליי ולשאול את דעתי”, אומר אבנר. “אני אמרתי שארץ שעושה דבר כזה ומחליפה את המייסד שלא היה לו כסף במישהו שהוא בעל ממון, אין לה זכות קיום. הפעלתי את כל חברי הכנסת שיכולתי והכרתי, ולא נתנו להם לעשות את זה. היום אני יודע שהעובדים של בית החולים מאוד גאים בשם שלו”.
לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד
לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באייפון
“יחס שווה לשרים ולעובדי הניקיון”
לדברי אבנר, אם ברזילי היה רואה את המצב הפוליטי כיום, הוא היה מאוד לא מרוצה, בלשון המעטה. “אבא היה מאוד מאוכזב ממה שקורה כאן. הדור של אבא שלי עשה את המהפכה הכי גדולה: הם עזבו את הדת ואת המדינה שלהם ובאו לישראל, שהייתה מדברית לגמרי והחליטו להיות שתהיה סוציאליסטית, למרות שבאו ממדינות בורגניות. הייתה פה הקרבה ומשהו מאוד מיוחד שהם עשו למען הקמתה של ארץ ישראל. כשאני מסתכל על המדינה כפי שהיא נראית היום, היא הרבה פחות סוציאליסטית, לבטח לא יודעת להתחשב בזר ובגר. בצורה כזאת לא בטוח שהיא תמשיך להתקיים, וזה מאוד מדאיג אותי, ובוודאי היה מדאיג גם אותו. אני, כמובן, לא דואג לעצמי כבר, אלא לדור הצעיר, לדור של הנכדים שלי”.
הישיבה הראשונה של הממשלה החדשה בראשות גולדה מאיר. במרכז: ישראל ברזילי ושמעון פרס. צילום: באדיבות משה מילנר ולע"מ
אף על פי שהיה עסוק מאוד בעבודתו הציבורית, היה ברזילי אב מסור מאוד לילדיו וחם ומעולם לא הזניח את אהבתו הרבה למוזיקה. “הוא היה אבא חם וחכם והעביר לנו המון אינפורמציה, נתן לנו חופש חינוכי גדול. הוא היה אחד מחובבי המוזיקה הגדולים בישראל וגם יו"ר התזמורת הפילהרמונית. כל המוזיקאים הגדולים בעולם היו ידידים אישיים שלו והיו מגיעים לארץ כדי לבקר אותו. אבא תמיד היה מגיע לכל הקונצרטים, וכולם ידעו שהשר ברזילי מגיע כי הוא מבין במוזיקה ואוהב אותה מאוד. הוא גם אהב אמנות, ספרות ותיאטרון. אבא היה איש העולם הגדול, אבל מה שייחד אותו זה שהוא ידע להתייחס לכל אדם באשר הוא. אף פעם לא הסתכל על אנשים מלמעלה, תמיד נתן יחס שווה לשרים הכי גדולים ולצוות הניקיון בבתי החולים שבהם ביקר. זה היה טבוע בו ברמה האידיאולוגית והאישית. הוא היה אדם חם ולבבי, לא שפט אף אדם וקיבל את כולם כפי שהם”.
