את הזיכרון שלי מיום העצמאות יש לי עוד מהגן. כמה ימים לפני החג כונסנו כל ילדי העיר באצטדיון העירוני, לבושים בגדים לציין את העצמאות שמחכה לנו במדינה האהובה שלנו, לשיר את שירי ארץ ישראל ולנופף בדגלים כולנו יחד. בעיקר חרוט לי בזיכרון השיר “נולדתי לשלום” של עוזי חיטמן. בגילוי לב, אני מודה שאפילו עולה לי לחלוחית קלה בעין כשאני נזכר ברגע הזה. חשתי גאווה ענקית עוד כילד לנפנף בדגל ישראל ולחזור איתו הביתה, שהיום הזה הוא חלק ממני ואני מקיים אותו כהלכה.
ברק חדריאן
דגל כזה נמצא איתי בכל מקום; בין שזו שרשרת מגן הדוד שלא יורדת ממני אף פעם ובין שזה דגלון קטן במשרד או בחדר. הציונות והאהבה למקום הזה נובעות קודם כול ממי שאנחנו, עם שהתקבץ לו כאן יחד מארבע קצוות תבל לארץ אבותינו ומימש את שיבת ציון. אנו העם שסומן באותו סמל שבדגל בטלאי צהוב, שמטרתו הייתה לסמן בבושה את היהודים כנבדלים וכנרדפים באירופה. סמל זה מופיע כאן בארץ הזו בצבעי הכחול לבן.
הציונות כמובן איננה רק זכות אבות, אלא גם חובת הבנים והבנות להפריח את הנגב והשממה, לייבש את הביצות ולהקים כאן חברת מופת של חלוצים שעבדו בכפיים ועמלו לבנות את הארץ. והצבא, צבא ההגנה לישראל, שגובש יחד מן המחתרות הפלמ”ח, ההגנה, האצ”ל והלח”י, חתר להישגים צבאיים ולהיותו צבא העם, שמחנך, מגבש ומטפח את צעירי הארץ.
חוגגים עצמאות באשקלון. מופע זיקוקי דינור מרהיב. צילום: דוברות עיריית אשקלון
“קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ ישראל לא תחדל מלהיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה לכברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית”, כך אמר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, והוא כמובן צודק בהחלט.
הציונות מצווה עלינו לחתור תמיד לשינוי המציאות, לשיפור מצב חיינו ולאתגר את המחשבה והדעה, לפתח פיתוחים שאף אחד לא חשב עליהם ולהיות מובילים בחדשנות, בכלכלה ובמחקר.
ביום העצמאות כולנו שמים את המחלוקות בצד, מקשטים את כלי הרכב והבתים בדגלים ושמחים על מה שיש לנו. עלינו כמובן לדאוג שהדגל הזה שמאחד אותנו ברגעי עצב ושמחה יישמר ככזה ולא יפלג אותנו לחלקים שונים. ישנן דעות שונות בחברה שלנו, בטח בין ישראלים שרק אוהבים להתווכח כל היום. הדגל הזה שייך לכולם. כל אחד על פי השקפתו רוצה בטובתה של המדינה, אך רואה זאת אחרת, וזה מצוין. זוהי המדינה שאבותינו חלמו עליה, ולא משנה מי אתה: אשכנזי או מזרחי, ימני או שמאלני, גר במרכז או בפריפריה. אנחנו חיים כאן יחד: במדינה יהודית ודמוקרטית שהיא של כולם.
אני באמת מאמין שהרגע הזה מהילדות שנחרט בזיכרוני עיצב משהו במי שאני היום, בהוויה הציונית שלי וברדיפה אחר צדק, שלום ועשייה למען החברה. לפני ארבע שנים בוטלו חגיגות יום העצמאות לילדי הגנים באצטדיון. אני חושב שיש להחזיר את האירוע הזה ולצקת לו תוכן ייחודי ומשמעותי, משום שילדי העיר הם דור העתיד שלה, הם יתחנכו בה, יגדלו בה, יצאו ממנה לצבא ויקימו בה משפחה. הם האופק קדימה לחברת מופת חדשה.
את דגל ישראל תליתי על הרכב ובבית. לא רק להתגאות על מה שקיים, אלא גם על מה שעוד נכון לנו, כאות לאהבה העצומה למקום הזה ומשום שגם אם לפעמים קשה, יש להביט אחורה ולזכור שפעם היה קשה יותר. אסור לנו לעצור מלהמציא את עצמנו מחדש, להשלים עם המוכר, הידוע והרגיל.
עלינו לצאת לתקוע יתד של הדגל במעלה הדרך עבור נושאי דגל רבים וטובים שיישאו בו לערכים, למוסר ולצדקת דרכנו, ואף פעם לא לחדול מלקוות ולהאמין.
חג עצמאות שמח!
