בימים בהם סוערת הארץ בעקבות חשד למעורבותם של בני נוער רבים בפרשת האונס המזעזע של בת ה-16 באילת, יש גם לא מעט ידיעות שמסבות קצת נחת וגאווה. משרד החינוך הודיע השבוע כי אשקלון זכתה במקום הראשון בארץ בזכאות לתעודת בגרות חברתית, “תכנית המעורבות החברתית באשקלון מצליחה לייצר שגרת התנדבות בקרב הנוער באשקלון”, מסרה מנהלת אגף תרבות, נוער וספורט במינהל חינוך, דפנה עמירה ביטון, “אפשר לראות את הנוער מעורב בכל תחום ובעיקר ניתן לראות את המחויבות שלהם בזמני חרום.
תכנית המעורבות סייעה בשיפור האקלים הבית ספרי וחיזוק הקשר בין צוותי ההוראה לתלמידים. הצלחת התכנית מתאפשרת הודות לראש העיר תומר גלאם ששם את החינוך לערכים בעדיפות גבוהה, ראש המנהל יובל זוזט שמאפשר לקדם כל תכנית ורואה בחינוך ההישגי והערכי כשווים, מנהלי בתי הספר שמשתפים פעולה ומקדמים כל יוזמה, רכזי המעורבות בבתי הספר שעושים את עבודתם עם המון נשמה ואכפתיות ותלמידי אשקלון שרואים בהתנדבות כדרך חיים״.
ההישג הזה נרשם הודות למאות רבות של בני נוער מדהימים, שנותנים מעצמם למען האחר, למען חברה טובה יותר ועתיד טוב יותר. הם אלה שמוכחים שעוד לא אבדה תקוותנו ושיש לנו גם הרבה במה להתגאות.
סמיון סוקולוב | תנועת נוער לעולים מרוסיה
“בני הנוער, שאני מכירה הם דור העתיד, הם השינוי שהולך לקרות לחברה שלנו. הם מאמינים בכל הדברים הנכונים, בני נוער ערכיים, שעושים רק טוב. הם בוחרים לתת מהזמן שלהם בשביל לשנות את העולם וזה מה שיציל אותנו מעצמנו”, אומרת רחל רודצקי (23), רכזת סניף עתיקות בתנועת ‘הנוער העובד והלומד’.
בשנה החולפת נבחרה העיר אשקלון להיות פיילוט בתוכנית שנועדה לסייע לקליטת של ילדים ובני נוער דוברי רוסית, בחברה הישראלית. רודצקי הייתה זאת שהקימה את הקבוצה, שפועלת בשיתוף ‘הנוער העובד והלומד’ ותוכנית ‘פלא’ ארצית, לקליטת ילדי עולים ושילובם. חודשים ארוכים הם הכשירו קבוצה של 15 בני נוער מבתי הספר התיכוניים באשקלון, שידריכו בשנה הבאה ילדי עולים צעירים. “מדובר למעשה בסוג של תנועת נוער לדוברי רוסית, שבה המדריכים הם דוברי רוסית וגם החניכים”, מסבירה רחל, “הם ייפגשו פעם בשבוע למשך כשעתיים, יערכו פעילויות חברתיות, ידברו על דברים אקטואליים וערכיים ועל הדרך גם ילמדו את השפה העברית בצורה שאינה פורמלית, באמצעות שיח ומשחקים”.
רחל רודצקי והמדריכים
המפגשים הללו יערכו אח לשבוע במקלט השכונתי ברחוב חובבי ציון 9 בשכונת ‘עתיקות’ בעיר. “זה כרגע המקום שהקצו לנו, אבל אנחנו מתכוונים לקיים את המפגשים בפארק הסמוך, בהמשך יש כוונה להעביר את הפעילות שלנו אחד מבתי הספר היסודיים בקרבת מקום”, מסבירה רחל.
איך גייסתם את התלמידים?
“הצגנו את התוכנית בכל בתי הספר וכולם שמחו מאוד לשלוח את התלמידים שלהם לתוכנית כזאת, שתעזור להם. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הקליטה ועם גורמים בעירייה, שעוזרים לנו לאתר אותם. זה צורך שהיה קיים הרבה שנים, התוכנית הזאת נולדה מדרישה שבאה מהשטח”.
איך התרשמת מהפיילוט?
“הפיילוט הלך מעולה והוכיח את עצמו. בזכות הפיילוט בחודש הבא תיפתח התוכנית בעוד מספר ערים ברחבי הארץ, בהן יש ריכוז גדול של עולים דוברי רוסית. עד עכשיו לא היו הרבה מסגרות עבור ילדים ונוער דוברי רוסית שהן לא מסגרות לימודיות. כלומר, יש הרבה מסגרות שעוזרות להם ללמוד את השפה ולהתמודד עם קשיים לימודיים, אבל אין מסגרות חברתיות ויש הרבה נוער שמעוניינים בזה, להיפגש עם חברים, לדבר על נושאים אקטואליים, להשתתף בפעילויות חברתיות. הקבוצה הזאת קמה מאוד מהר, מאוד בקלות, והייתה הרבה מאוד היענות. כל זה התאפשר גם הרבה מאוד בזכות אגף הנוער בעירייה והאחראים על תנועות הנוער, שעוזרים לנו ונותנים לבני הנוער האלה מקום לפעול בתוכו ולשנות לטובה”.
אחד מ-15 המדריכים הצעירים הוא סמיון סוקולוב תלמיד כיתה י’ בבית הספר מקיף א’. “במסגרת הקמת תנועת הנוער הייחודית הזאת, אנחנו מגייסים ילדים בגילאי היסודי, שייהנו מהפעילויות שלנו ונוכל לסייע להם להשתלב בחברה הישראלית”, הוא מסביר, “המטרה היא לספק להם איזושהי מסגרת חברתית תומכת בשפה שלהם, שיהיה להם יותר נוח לתקשר ולשתף. חשוב לי לתת מעצמי קצת עבור הילדים הקטנים יותר, שמתמודדים הרבה פעמים עם קושי בשילוב בחברה הישראלית והיעדר שפה. מדובר גם בילדים שההורים שלהם עדיין לא השתלבו ונמצאים בשלב שהם עצמם רק מתחילים להכיר את המערכות בישראל, וזה לפעמים מאוד לא פשוט. אני מקווה שנצליח לתת להם מסגרת תומכת ולהוות עבורם מעין אח בוגר, שמקשיב ועוזר”.
מיכל זבידה | חלוקת סלי מזון בקורונה
גם למיכל זבידה בת ה-18, שסיימה השנה את לימודיה בבית-הספר לאמנויות בעיר, חשוב לתת מעצמה וכמה שיותר עבור החברה. מזה כארבע שנים שהיא מתנדבת במגוון תחומים ואפילו במספר מקומות במקביל. הכל התחיל מהתנדבות למד”א בכיתה ט’ ומשם המשיך לעוד ועוד פרויקטים שהיא לקחה עם עצמה. “חיפשתי מסגרת להתנדב בה וכמו הרבה חברים שלי הלכתי להתמיין למד”א. לא ידעתי כל כך למה לצפות, אבל מהר מאוד התאהבתי במקום ובאנשים” היא מספרת “גם בבית-הספר וגם במד”א מאוד דרבנו אותנו להתנדב בעוד מקומות ולעשות יותר, אז משם ‘התגלגלתי’ לעוד מסגרות התנדבותיות”.
בהמשך הצטרפה מיכל לתנועת ‘השומר הצעיר’, החלה להתנדב בבית החולים ‘ברזילי’ ולקחה על עצמה פרויקטים של חונכות. לאחרונה היא גם טסה לגרמניה, במסגרת משלחת של משרד החוץ, ויחד עם עוד 19 בני נוער ישראלים, נפגשה עם נוער גרמני בפרויקטים של הסברה וקירוב לבבות.
מיכל זבידה
כל זה במקביל ללימודים ולחייה האישיים. “לא ראיתי בשילוב של כל הדברים האלה שום בעיה” היא אומרת “כמו שבני נוער אחרים הולכים בערב לשבת עם חברים, אני יוצאת להתנדבות ונפגשת גם שם עם חברים. זה עבורי לגמרי כמו בילוי, רק עם הרבה יותר ערך מוסף וחשוב יותר”.
לדבריה גם בבית תמיד עודדו אותה לתרום ולעזור לאחר בכל מה שרק אפשר. גם בתקופת הקורונה לקחה מיכל על עצמה מגוון פרויקטים. היא דאגה לגייס סלי מזון עבור משפחות קשות יום או כאלה שהיו בבידוד ולא יכלו לצאת לקניות. בנוסף, היא גייסה כספים, רכשה מנות אוכל מאחת המסעדות בעיר וחילקה אותן במחלקת ‘קורונה’ בבית החולים ‘ברזילי’. “פניתי לאחת המסעדות בעיר, שתורמת כל השנה מהכנסותיה לכל מיני ארגונים חברתיים ועמותות, וקניתי כ-80 מנות אוכל, שחילקתי למאושפזים במחלקת קורונה”.
מה נותנת לך ההתנדבות?
“זאת תחושת סיפוק, שאי אפשר לתאר במילים. למשל, כשאני יושבת ליד מטופל בבית-החולים, מארחת לו חברה ומקשיבה לו, אני מקבלת ממנו הרבה יותר ממה שאני נותנת. זאת לא קלישאה, זאת לגמרי התחושה שלי. וברגע שעושים משהו אחד כזה, תחושת הסיפוק הזאת מעוררת את המוטיבציה לעשות עוד ועוד דברים”.
איך הגבת כששמעת שאשקלון זכתה במקום הראשון בבגרות חברתית?
“לא הופתעתי בכלל והיה לי ברור שאשקלון תזכה. אני יכולה להגיד שמהניסיון שלי, בכל המסגרות שהייתי בהן, נתקלתי בהרבה מאוד בני נוער מתנדבים. העירייה מעודדת את זה מאוד וגם בתי הספר. לא היה לי אף תלמיד בכיתה שלא התנדב במסגרת כלשהי. כולם תמיד נרתמו ותרמו, לא כי היה צריך או כי זאת חובה, זה חלק מהערכים והחינוך שקיבלנו”.
מאיה בויטום | פרויקט שמסייע לחולי סרטן
מאיה בויטום בת ה-17 גם היא תלמידת ‘אומניות’ ועולה לכיתה י”ב. לאחרונה זכתה עם עוד 14 בני נוער תושבי העיר, בפרס ראש העיר, כהוקרה על התנדבותה ותרומתה לקהילה. גם היא לא הופתעה לשמוע שאשקלון מובילה בתחום ההתנדבות והתרומה לקהילה. “זאת גאווה וכבוד גדול. אני רואה סביבי כל הזמן את בני הנוער המדהימים שלנו, שמתנדבים ונותנים מעצמם תמיד ואפילו מעל ומעבר”.
מאיה בויטום
את דרכה החברתית החלה מאיה בכיתה ד’, אז הצטרפה כחניכה לתנועת ה’צופים’. השנה היא כבר צפויה להיות רשג”דית של כיתות ו’. “חשוב לי להדריך את הדור הצעיר, ולשמש להם דוגמא כנוער שמוביל נוער” היא אומרת. כשהחלה את לימודי החטיבה שלה נבחרה למועצת התלמידים של בית הספר והצטרפה גם למועצת הנוער העירונית, בעקבות אחותה שהייתה גם היא חברה בה. “ראש העיר והעירייה מאוד מחבקים את בני הנוער ועושים הרבה מאוד עבורם. שמעתי מאחותי על הפעילות שם והסתקרנתי. הכרתי בני נוער מדהימים ומיוחדים, שבאים לתת מעצמם, לקדם ולמנף. אנחנו מקימים פרויקטים ואירועים למען הנוער בעיר ומייצגים אותו. אנחנו האוז הקשבת של בני הנוער ויכולים לתת מענה לסוגיות כאלה ואחרות שעולות על הפרק. יש לנו שיתוף פעולה מדהים על העירייה, באמת אכפת להם והם מעודדים התנדבות”.
בנוסף נבחרה מאיה להנגיש לימודים מדעיים לתלמידים צעירים. “אני לומדת מדעי המחשב ונבחרתי עם עוד חברה להעביר קורסים לתלמידות כיתות ו’, על מנת לעניין אותם בתחום הלימודים הזה. מדעי המחשב נתפסים כמשהו שהוא יותר לבנים, ואנחנו מראות להן שזה בכלל לא נכון ושזאת מגמה שהיא רלוונטית גם לבנות”.
מאיה בויטום והתעודה
לאחרונה היא התקבלה גם לפרויקט המנהיגות הארצי ‘ליד’ ונבחרה מתוך מאות בני נוער, להוביל ולקדם פרויקט אישי. “בניתי פרויקט שנועד לסייע לחולי סרטן בהגעה לטיפולים ותמיכה רגשית למטופלים”, היא מספרת, “בחרתי בפרויקט הזה בעקבות מורה מבית הספר שחלתה במחלה ואחרי שראיתי שכל שאר המורים נרתמו לסייע לה. נחשפתי לסיפור שלה וראיתי עד כמה התמיכה הזאת מסביב חשובה ומסייעת להחלמה. אז החלטתי להקים מערך סיוע כזה גם עבור חולים אחרים. לצערי הפרויקט נעצר כרגע בגלל הקורונה, אבל אני נחושה להוציא אותו לפועל מיד אחרי”.
מהי ההתנדבות עבורך?
“התנדבות זאת זכות, היא גורמת לי לאושר פנימי. כשאני נותנת לאחר אני מקבל תמורה גדולה יותר מבחינה רגשית ונפשית. זה עושה לי טוב לראות את החיוך על פניהם של האנשים”.
