רם זהבי, מנהל מחוז דרום במשרד בחינוך התיישב לשיחה אחד על אחד עם אלמוג בוקר, במסגרת ועידת ערי ישראל לחינוך, באשקלון.
בהתחלה הוא התייחס לדבריה של מזכ"לית הסתדרות המורים שדיברה על השביתה הצפויה בפתיחת שנת הלימודים והביע תמיכה במאבק המורים: "הראשון לספטמבר הפך לקלף מיקוח. אני אומר ילדים לא צריכים לשלם את המחיר שלנו. אני בהחלט תומך במאבק של המורים. ההורים והילדים רוצים את הראשון בספטמבר".
הוא נשאל על המצב ביטחוני: הילדים בעוטף סובלים ממצב ביטחוני יום יומי, עד כמה אתם ערוכים לקבל את הילדים האלה?
"אנחנו באשקלון. הביקור הראשון שלי באשקלון בדיוק כשהייתה הסלמה. היו לנו חמישה סבבים השנה שבהם הושבתו לימודים. החוויה של העוטף היא חוויה ישראלית. היא חוויה של כולנו ולא רק של מי שלא גר שם. יש החלטה שקיבלנו: היינו בעוטף והחלטנו להקים ועדה שתבחן לעומק מה קורה בעוטף. עשינו מסע ועברנו בגני ילדים. הייתי בגן ילדים בשדרות וילד בן 5 לא צריך לדעת מה זה צבע אדום. באנו לראות התמודדות בימי שגרה וראינו את הדיסוננס שבו הילדים מדברים כמו ילדים אבל בשפה של אנשי צבא. הגשנו תוכנית עבודה למנכ"ל משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה – תוכנית לחיזוק החוסן במלחמה מתמשכת. הפריפריה היא חזקה. יש לה עוצמה. עוטף עזה לא מבקשים סעד ורחמים".
צפו בשיחה המלאה עם רם זהבי:
זהבי סיפר על תוכנית מיוחדת שבמסגרתה אנשי הוראה יגיעו לעוטף עזה ויכירו את המצב הזה מקרוב.
אלמוג בוקר הציג בפניו בעיה בבית ספר ביד מרדכי: עשרה ילדים עזבו בגלל המצב הביטחוני, ועכשיו יש כיתה אחת מתוך ארבע שעלולה להתפרק. אתה יכול למנוע את הפירוק של הכיתה?
"היכולת שלנו לתת משאבים היא כשיש לנו אותם", השיב זהבי, "באתי לכאן עם בשורה חצי טובה וחצי פחות טובה. באוצר אמרו שאשלח שוב את התוכנית שלי לחיזוק העוטף, האוצר קיבל וזו בשורה טובה. ואז אמרו לי 'זה יותר ממה שאתה צריך' וזו בשורה פחות טובה. אם יגיע התקציב אז יהיו יותר מ-4 כיתות".
זהבי נשאל על הטלפונים הניידים: מדוע כל בית ספר מחליט לבד מה לעשות עם הטלפונים הניידים?
"אני בגדול אוהב כמה שפחות החלטות שהמערכת כולה מיישרת קו, זה לא צבא".
אתה בעד טלפונים סלולריים בבתי ספר?
"אני חושב שטלפון נייד זה החלטה של הורה למה ויש סיבות למה הורה קונה. בית הספר צריך לדבר על מידת החשיפה וזמנים. המשמעת היא חשובה, אבל בית ספר זה לא צבא".
זהבי נשאל אם המורים קיבלו מספיק כלים כדי להתמודד עם מכשירים ניידים?
"השאלה שמעסיקה אותי היא מה השאלה המרכזית ערב שנת לימודים ואילו השאלה הזאת היא שאלה של הדור. היא שאלה של השטף הטכנולוגי ומה שהוא מקרין על מערכת החינוך. אני לא בטוח שאנחנו ערוכים לעשות את ההתאמה במאה אחוז. אנחנו לומדים על זה תוך כדי תנועה. כולנו עדיין לא שם. הילדים מקדימים אותנו בהרבה".
מהקהל הוא נשאל: למה באזור המרכז יש בתי ספר מלאי עושר ואפשרויות מבחינת שיטות לימוד וגישות חינוכיות שאנחנו רוצים אבל אין בדרום. מה אתה עושה בשביל שזה יהיה בדרום?
"אנחנו מנהלים פה 30 אלף איש והארגון צריך להחליט מה הוא רוצה. יש פה עשרות מיליונים שמושקעים בצמצום פערים ועמדתי האיישת שעוד 100 שנה ישפכו כסף זה לא יצמצם פערים. אני רוצה לעבוד בחדשנות, יזמות ומצוינות. אם לא נוציא את הראש מזה שאנחני צריכים סעד, זה לא יזוז. אנחנו הולכים להוביל בסדר יום שלנו לחדשנות, יזמות ומצוינות. שואלים אותי מה עם החלשים? אני עונה שהקטר ימשוך את כולם וצמצום הפערים יגיע".
מה דעתך על מצלמות בפעוטונים?
"אני לא מגובש על זה. אין תוכנית עבודה. צריך להגדיר תקינה לכיתה, אין סדר יום ואנחנו לא שם. אם המדינה תחליט שזה יעבור למשרד החינוך אז אנחנו נגדיר תקינה. ישבו על תוכניות ומומחים ויחליטו אם זה מגן על הילד ועל עובד החינוך. אולי המצלמה מכניסה לסטרס את עובד החינוך וגם עליו צריך להגן. מנגד, צריך לבחון איך מגנים על הילד. מוגנות זה באחריותינו. אז צריך לשלב בין המוגנות של העובד ושל הילד".