מורן בן אטב
מורן נולד כילד נורמטיבי יחד עם אחות תאומה, אלא שלקה במחלת צהבת קשה מאוד שדרשה החלפה של הדם וכיוון שהדם לא הוחלף בזמן הצהבת פגעה בגרעין המוח שלו, דבר שגרם לחירשות ולשיתוק מוחין שהביא לקשיי הליכה ובמוטוריקה, בדיבור ובהגייה. הוא גדל באשדוד, למד בחטיבת ביניים בבית הספר התיכון מקיף ז' ובחטיבה העליונה במקיף יהוד, במגמת גרפיקה ממוחשבת מבלי לחשוב שהוא מסוגל ליותר מזה.
הוריו, זיוה וניסים בן אטב גרים באשדוד מגיל ילדות, ניסים גימלאי של נמל אשדוד נותן את כל כולו למען מורן, נמצא איתו לרוב בבית, עוזר לו להתארגן ללימודים והרבה פעמים הסיע אותו, בעיקר למבחנים. זיוה, עובדת כמפקחת מחוזית לשח״ר במשרד החינוך באגף חינוך ילדים ונוער בסיכון. מורן תאום לאחותו עדי ולשניים יש אחות גדולה יותר בשם איטל.
לפני קצת יותר משלוש שנים, הוא הגיע יחד עם הוריו ליום פתוח במכללת אשקלון בהמלצת חבר עם מוגבלות אף הוא בשם דודו כהן שהמליץ על מרכז התמיכה שלהם, שם דיבר עם רכז המסלול להנדסאים ששאל אם זו לא בעיה שהוא חירש. לאחר מכן, הפגישו אותו עם מנהלת מרכז תמיכה שאמרה שיעזרו ככל שיוכלו ומשם, הזמינו אותם לפגישה עם יונית כהן – מנהלת בית הספר להנדסאים שבדקה את האפשרות ואת יכולותיו, ולאחר בדיקה של ממוצע תעודת הבגרות שלו הוחלט לקבל אותו ללימודים בתיאום ואישור הביטוח הלאומי ובתמיכתה האישית של אסתר ברודו העובדת הסוציאלית. בתחילה, חשבו שאולי כדאי שמורן יעשה מכינה, אולם כהן אמרה שזה מיותר ועדיף לפצל את השנה הראשונה לשנתיים ומיד התחיל מורן את הקורסים עצמם ועל כך הוא והוריו מודים לה מידי יום.
אם בדרך כלל מסלול הלימודים אורך שנתיים ושנה נוספת של התמחות, אצל מורן הלימודים נפרשו לשלוש שנים בהמלצתה של יונית כהן – מנהלת בית הספר להנדסאים, כדי שיוכל לעמוד בקצב הלימודים שכן יש למורן מוגבלויות שונות ובקרוב, כך הוא מקווה, יוכל להתחיל בשנת ההתמחות שלו ואף להתפרנס בכבוד ממקצוע שהוא אוהב
בסיום שנת הלימודים הראשונה, שהייתה יחסית קשה עבורו, ממוצע הציונים של מורן עמד על 79.98 אולם ככל שעבר הזמן, מיומנויות הלימודים שלו השתפרו, התרגל לדרישות וממוצע הציונים שלו בשנה השנייה היה 92 ובשנה האחרונה על 89.25. בשבוע האחרון, עבר את הבחינה האחרונה בלימודי מסלול ההנדסאים במכללת אשקלון. היו אלה שלוש שנים לא פשוטות שדרשו ממנו, מבני משפחתו ומהצוות במכללה להנדסאים לחצות פחדים, להתגבר על קשיים וכעת לעמוד אל מול ה"עולם האמיתי" בתקווה למצוא מקום עבודה שיתאים למורן על אף המוגבלויות שלו.
למה בחרת ללמוד דווקא מכשור רפואי?
"אני אוהב מאוד טכנולוגיה ומדע, אולם הסיבה האמיתית לכך שנרשמתי ללימודים היא שחיפשתי עבודה ולא מצאתי כזו שמתאימה לי. שוק העבודה דורש ידע ורקע קודם ולא היה לי ולכן הייתי חייב לרכוש ידע ומקצוע כדי לעמוד בסטנדרטים לעבודה וללמוד".
יש משהו שהיית רוצה לעשות בחיים ולא יכול בגלל המגבלה?
"אני מאוד אוהב ובעיקר מתגעגע לספורט אתגרי כמו רכיבה על אופניי הרים וסקי מים (עשיתי בעבר וכיום לא מסוגל בגלל כאבי גב) לטייל בכל הארץ ולטייל בעולם לבדי, ללא צורך בליווי.
במהלך לימודי המכשור הרפואי במסלול ההנדסאים למדתי קורסים ברפואה גרעינית, MRI, טיפול נמרץ, מכונת לב ריאה שמאוד התחברתי אליהם ורציתי לעבוד בהם אולם נוכח המגבלות שלי נאלצתי להכיר בעובדה שלא אוכל, בעיקר בגלל מגבלת תקשורת. אני מתכוון להמשיך ללמוד להוציא תואר ראשון, שני ואולי דוקטורט בעתיד."
אז במה כן תוכל לעבוד?
"כרגע יכול לעבוד בהכנת חדרי ניתוח בתחום סטריליזציה, פיענוח במעבדות שינה וכל מה שקשור לעבודה מול המחשב. בחודש נובמבר הקרוב אתחיל סטאז' (התמחות) בבית החולים 'אסותא' באשדוד בחדרי הניתוח, זאת לאחר שפניתי לאחד המרצים שחיפש תחומים שיכולים להתאים לי. זה התכנון לחצי השנה הקרובה, אולם להתמחות יש צורך בשני מקצועות כך שאני כבר מחפש מקום נוסף לאחר מכן. למזלי, צוות המכללה מאוד מגויס לעזור לי למצוא מקום".
איך התייחסו אליך במכללה, כתלמיד 'שונה', עם מוגבלויות?
"היו מרצים שראו את המגבלה והציעו לי עזרה אולם הרוב התייחסו אליי כאל כל סטודנט, כמובן שהיו גם כאלה שהסתכלו ודיברו אליי בגובה העיניים והיו אדיבים מהרגיל. בשנה א' – למדתי 23 שעות שבועיות, בשנה ב' – 42 שעות שבועיות ובשנה ג' – 20 שעות שבועיות, במהלך כל השיעורים הסתדרתי בעזרת מתמלל בתשלום, מישהו שישב והקליד לי את תכני השיעורים על המחשב וכך קראתי על המסך את הנאמר והמתרחש בשיעורים, שכן אני קורא שפתיים ולא תמיד מצליח לעקוב. הייתי שמח אם הייתה יותר נכונות מצד הסטודנטים שלומדים איתי במכללה לעזור בנושא הזה. השתתפתי בשיעורים, שאלתי שאלות והייתי צריך להשקיע הרבה יותר מאמצים במשך שעות ארוכות בחזרה על החומר שוב ושוב".
השתלבת עם שאר הסטודנטים?
"לא היו לי יותר חברים בלימודים. יש בחורה אחת עם רגישות נהדרת שהפכה להיות החברה הכי טובה שלי – נטלי חדד מאשדוד, היא הייתה בשנה מתקדמת ממני כיוון שאצלי פוצלו הלימודים ומאוד עזרה לי. גם בפן האישי היא הייתה כמעט היחידה שראתה את מורן האדם. כל השאר לא דיברו איתי, התרחקו ממני, חשבו שאם אני חירש אז אני 'מפגר'. זה אמנם ביקורתי אבל לצערי רוב הסטודנטים שלמדו איתי, הכירו אותי ועדיין נותרו מרוכזים בעצמם ולא מתחשבים".
יש לך מסר להעביר?
"אם אני יכול – כל אחד יכול. הכי חשוב להאמין בעצמך ודרושים התמדה וכוח רצון כדי להצליח ולמרות שיש קשיים צריך הרבה סבלנות ואז הכל יקרה וייפתח. כמו כן, חשוב לעשות הכל לבד ובטח שלא לסמוך על אחרים שכן אם אני לא אעשה למען עצמי, אף אחד אחר לא יעשה למעני".
________________________________________________________________
יונית כהן, מנהלת בית הספר להנדסאים במכללת אשקלון מספרת כי מורן שינה לכל הצוות את התפיסה ובמקום להסתכל על קשיים הם למדו דרכו להסתכל על הצלחות. "במהלך לימודיו חל מהפך מדהים בהיבט הלימודי, הרבה בזכות הליווי והמוטיבציה של מורן, שהפך ללומד עצמאי. גם עכשיו בסיום הלימודים, מנהלת מגמת ההנדסה הרפואית הגב' שני פרידמן, צוות מרכז התמיכה של הקמפוס לליקויי הלמידה ואני, עושים כל שביכולתנו כדי לעזור למורן להשתלב בהתמחויות ובשוק העבודה. יש למורן משפחה מאוד תומכת ויכולות מדהימות וגם אם היו חששות בתחילת הדרך, היום אני יכולה לומר לבטח שמדובר בבחור מבריק ואני אישית מוקירה תודה על הזכות שהייתה לי בתהליכים השונים ובהצלחתו".
לפרטים נוספים, מוזמנים לבקר באתר המכללה
מורן בן אטב במכללת אשקלון
תוכן שיווקי
