השבוע יצא שיר חדש נוסף של הכוכב המקומי אופק אדנק "you my life" שבאופן לא מפתיע זכה כבר ביממה הראשונה שלו לעשרות אלפי צפיות. אף שמדובר במספר בהחלט מרשים, עבור אדנק, ששיריו הקודמים זכו עד כה למיליוני צפיות, מדובר עדיין בנתון התחלתי, והיד עוד נטויה. “אני לא ממש עוקב אחרי הצפיות”, הוא אומר, “בשעות הראשונות ראיתי שהמספר הגיע ל-20 אלף וזהו, מאז לא בדקתי. נכון שאני רגיל למספרים הרבה יותר גבוהים, אבל בסופו של דבר אחרי כל מספר כזה עומד מישהו שצפה, וזה כבר מרגש ומספק אותי”.
גם הפעם, כמו ביתר שיריו, אדנק הוא זה שכתב את הטקסט. “זה שיר על אהבת נעורים”, הוא אומר, “לא כתבתי אותו על מישהי ספציפית. אבל בוודאי שכבר יצא לי לחוות אהבה, כרגע אני לא במקום הזה”.
את השיר הראשון שלו, שהוא גם הלהיט הכי גדול שלו עד כה, הוציא אדנק לפני כשנה וחצי. היום עומד "בואי, בובה" על למעלה משישה מיליון צפיות. “זה שיר משוגע, שהציף את כל אשקלון, ומכאן הגיע לכל רחבי הארץ. הוא נכתב חפיף, חלק מסתלבט עם חברים והתפוצץ ברמה מטורפת. כשאני יוצר, אני בהחלט מצפה לעניין והצלחה, אחרת לא הייתי עושה את זה. אבל בהחלט לא ציפיתי לסדר גודל כזה”.
“החיים לא פשוטים, אבל למדתי אותם”
אחרי הלהיט הגדול הוציא אדנק ארבעה שירים נוספים, שנסקו גם הם. את כל הטקסטים הוא כותב בעצמו, ולא פעם מדובר על תכנים שאינם פשוטים לעיכול, בעיקר כשמדובר בבני נוער.
"יש סמים ואלכוהול בקרב כל בני הנוער". אדנק. צילום: פבל
לאיזה שיר אתה הכי מתחבר?
“אני אוהב את כולם, אבל יש לי משהו קצת אחר לשיר "עושים את הבלאגן", שמדבר על החבר’ה הצעירים שיושבים בשכונה ועל כל מה שקורה להם”.
“האימא לא נרדמת בלילות שלה בכלל
איך הילד נפל, זה מרגיש כמו חלל
ישיבות בשישי, כן, ככה זה הנוהל
סמים קלים ולאלכוהול, ככה זה הנוער
ישיבות בשישי, כן, ככה זה הנוהל
סמים קלים ולאלכוהול, ככה זה הנוער”
(מתוך “המצב של היום” – מילים: אופק אדנק)
אתה כותב על ישיבות עם סמים ואלכוהול, זה משהו שאתה מכיר מקרוב?
“אני כותב על דברים כפי שאני רואה אותם מהזווית שלי, לא בהכרח דברים שאני חוויתי באופן אישי. יש סמים ואלכוהול בקרב כל בני הנוער, זה משהו שקיים. מעבר לזה, כשבאים משכונות לא פשוטות וחווים דברים קשים, אז זה מביא איתו הרבה מאוד תסכולים. כל אחד מוציא את התסכול שלו בדרך אחרת. יש כאלה שהולכים לאלימות, מישהו אחר בורח לסמים ולאלכוהול. לי יש דף ועט, אני כותב ופורק הכול”.
"“אני אישית לא חוויתי גזענות". אדנק. צילום: ארז טגניה
“לידי הבולשת רואה קצת מעורפל
השוטר עליי, ואני צועק אבל
למה את הבלש פגשתי
לפשע לא פזלתי
בסך הכול רציתי לשבת ולשתות בספסל
הכחולים הגיעו וירו עליי חשמל
יוסף סלמסה, אתה גיבור על”
(מתוך “המצב של היום” – מילים: אופק אדנק)
יש טקסטים על גזענות והסתבכות עם שוטרים, משהו שנתקלת בו באופן אישי?
“אני אישית לא חוויתי גזענות, גם כשהייתה תקופה שבה גרנו במושב והיינו המשפחה האתיופית היחידה. גם עם החוק מעולם לא הסתבכתי. אני אולי ילד קפיץ, אבל זה לא היה לכיוון הזה אף פעם. אני כמובן מכיר הרבה אנשים שאכן חוו דברים כאלה ואחרים וגם הסתבכו. זה מה שיפה פה, שאני יכול לכתוב גם על דברים שלא קרו לי באופן אישי. החיים לא פשוטים, אבל למדתי אותם”.
"הגענו לאשקלון כי ההורים רצו לשנות קצת אווירה". אדנק בשכונה. צילום: פבל
משפט קשה לנער בגילך.
“יש עניין כזה שמסתכלים על בני נוער ככאלה שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם, כי הם עדיין צעירים. זה לא נכון, כי אני חוויתי מספיק כדי להבין שהחיים מורכבים. כשאני כותב על הדברים האלה, אני יודע על מה אני כותב. ושוב, זה לאו דווקא דברים שאני עברתי באופן אישי, אבל אלה דברים שאני רואה מזווית הראייה שלי”.
“אנחנו משפחת ג’קסון”
הוא בסך הכול בן 16, יש לו אחות גדולה ושתי אחיות קטנות. אביו מספן עובד כנהג אוטובוס, ואימו אסתר מורה בבית ספר בתל אביב. כל בני המשפחה מחוברים מאוד למוזיקה: “אנחנו משפחת ג’קסון האמהרית”, צוחק אופק, “אחיות שלי שרות מדהים, אימא שלי שרה ומשחקת בהצגות, ואבא מנגן על מגוון רחב מאוד של כלי נגינה. לצערי הם לא מתפרנסים מזה, אבל בלב כולם אנשי במה. כולם מאוד גאים בי, מעורבים, תומכים ורוצים לקחת חלק”.
הוא נולד בארץ והעביר את רוב ילדותו במעברים בין הערים השונות. לאשקלון הגיעו בני המשפחה לפני כחמש שנים, קודם לכן גרו בבית שמש. “אנחנו משפחה שנודדת ממקום למקום”, אומר אדנק, “הגענו לאשקלון כי ההורים רצו לשנות קצת אווירה”.
"הייתי בעיקר נעדר הרבה מביתה ספר או נעלם באמצע היום". אדנק. צילום: פבל
בני המשפחה מתגוררים בשכונת גן הוורדים. כשהגיעו לעיר החל אופק את לימודיו בכיתה ו’ בבית הספר רמב”ם. בחטיבה למד במקיף ב’, בשנה שעברה עבר לבית הספר אורט אדיבי, אולם גם שם התקשה להחזיק מעמד. היום הוא לומד בכיתה י”א במסגרת היחידה לקידום נוער. “זה כמו בית ספר קטן כזה. יש מעט תלמידים ומקבלים יחס אישי והקלות. כאן מקשיבים לך, יותר מאשר נכנסים בך”.
כלומר, במסגרות האחרות הרגשת שמקשים עליך?
“לא, זה לא בדיוק ככה. הייתי ילד שאולי יש כאלה שיגדירו כמופרע, אבל זה אף פעם לא היה משהו קיצוני. הייתי בעיקר נעדר הרבה או נעלם באמצע היום. אבל אני לא מצטער, זה הביא אותי למקום שבו אני נמצא היום ואני מקבל 100% עזרה”.
View this post on Instagram
תעודת בגרות תהיה?
“כל אחד בקצב שלו. מבחינתי בגרות זה כמו להוציא שיר, אתה אף פעם לא באמת יודע מה יהיה”.
“השיר הראשון היה שטותי”
היות שהוא מגיע מבית מוזיקלי, אדנק גילה את המוזיקה כבר מגיל צעיר. בבית הספר היסודי הרבה לשיר ולהשתתף בטקסים ולמד פיתוח קול. מילדות נחשף לכל סוגי המוזיקה: “כשגרנו במושב נחשפתי יותר למזרחית. אהבתי מאוד את אייל גולן וכל היום הייתי מסלסל להם. במקביל כשהייתי נוסע לשכונה בבית שמש, שמעתי עם החברים מוזיקה שחורה, רגאיי וראפ. תמיד שמעתי הכול, לא הייתי נעול”.
"להופיע באשקלון זה להופיע בבית". אדנק בהופעה. צילום: ההוא עם הקרחת
לבסוף הוא "ננעל" על דאנסהול, ז’אנר של מוזיקת פופ ג’מייקני, שמאופיין במקצבים מהירים וטקסטים בועטים. “זה מה שאני אוהב בז’אנר הזה, שאפשר לבטא בו הכול ובאווירה מיוחדת יחד עם החבר’ה”. תחילה האזין למקצבים ועשה הרבה מאוד פריסטייל, בהמשך הבין שהוא יכול גם לכתוב את זה. “השיר הראשון היה שטותי, לא הבנתי מה זה טכניקות, איך ניגשים בכלל לשיר ואיך הוא אמור להשתלב עם המקצב. עם הזמן למדתי, קיבלתי עצות מזמרים ויוצרים ותיקים ומצאתי את הנישה שלי. היום אין עוד מישהו בארץ שעושה את מה שאני עושה”.
“פה יושבים, זורמים פה, גם עושים ת’בלאגן
עושה פה רעש מפגר, למרות שנראה קטן
את הגיבוי יש מהחבר’ה, יש גם מאני מזומן
בוא ותיכנס אין לך ב’, אתה גבר?"
(מתוך “עושה ת’בלאגן” – מילים: אופק אדנק)
ההתנסות ב”כוכב הבא”
בעונה האחרונה הוא אף ניסה את מזלו בתכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון": “זו הייתה חוויה נחמדה מאוד, אני לומד מכולם כל הזמן וגם משם למדתי עוד משהו. האמת, שלגמרי ראיתי את עצמי מייצג את ישראל על בימת האירוויזיון בארץ, משתגע ומקפיץ את כל אירופה. אבל זה לא קרה וגם זה לגמרי בסדר”.
היית הולך לעוד תכנית בסגנון?
“לא, היום כבר לא. ההתנסות הזאת הספיקה לי, ואני לגמרי מיציתי את העניין הזה. הבנתי שתכניות ריאליטי זו לא הדרך שלי. אני עושה את הדרך שלי מהלב. אני לא רוצה להיות כוכב ריאליטי, אני קודם כול אמן”.
“מתרגש לקראת ההופעה באשקלון”
כבר כמעט שנתיים שהוא מופיע על במות. הוא התחיל במועדוני לילה ומסיבות ועבר לאירועים גדולים ומשמעותיים יותר. בשבוע הבא יכבוש עוד יעד ויופיע בחגיגות הפורים באשקלון. “יש לי פרפרים בבטן, ואני מאוד מתרגש”, הוא מודה, “זאת לא הופעה ראשונה בעיר, אבל זו הופעה ראשונה בסדר גודל כזה. תמיד הייתי הקטן הזה שצופה מהצד על הבמות הגדולות ואומר, ‘איך בא לי להיות שם’. להופיע באשקלון זה להופיע בבית, מול הרבה פרצופים מוכרים ועם הרבה תחושת ביטחון”.
"כל החיים שומע את צמד המילים ‘הקטן הזה’". אדנק. צילום: פבל
גם בשירים אתה כל הזמן מציין את היותך קטן פיזית. יש אישיו עם זה?
“כל אחד שייקח את זה לאיזה כיוון שהוא חושב לקחת. העובדה היא שאני קטן פיזית, ואני גם כל החיים שומע את צמד המילים ‘הקטן הזה’ בהקשרים כאלה ואחרים. אז בחרתי לקחת את זה אליי ולהישען על זה, אבל בקטע טוב”.
לאן אתה שואף להגיע?
“הכי גבוה שאפשר. אם אפשר עד הירח, אז אני אהיה גם שם. אני לא מוותר לעצמי, לא מתפנק, עובד קשה ומכניס רגל בכל דלת שנפתחת. אין לי מודל לחיקוי, אני לא משווה את עצמי לאף אחד ולא שואף להיות כמו מישהו אחר. אני אופק אדנק, ואני אתן את כל מה שיש לי תמיד”.
