ריקודי המוות של האסירים הפולנים

דווקא בתקופה זו, כאשר השיח השולט בנושא השואה הוא ה"חוק הפולני" הזוכה לביקורת קשות בארץ ובעולם, חובה לקרוא את ספרו של ד"ר יואל שילה היוצא בימים אלו, "השגחה פרטית" העוסק באכזריותו של העם הפולני, אכזריות בה נתקל הרב צבי אייזן ז"ל, אחד מניצולי השואה שהצליח לברוח ממחנה המוות אושוויץ בפולין. הוא מגולל את סיפור החיים הכמעט בלתי-יאמן של הרב צבי אייזן, חסיד גור ומושבניק.

הרב צבי אייזן זצ"ל במושב קוממיות

ד"ר שילה הוא מרצה ליהדות במכללה האקדמית אשקלון. הספר "השגחה פרטית" נכתב במסגרת קורס כתיבה ביוגרפית שהעביר ד"ר שילה בחסות המועצה האזורית שפיר, והוא יצא לאור בסיוע יד ושם. אחד הלומדים בו סיפר על הרב אייזן, אחד מחשובי אנשי הרוח מחסידות זו, ששילב את האמונה בחינוך ובעבודת כפיים.

כבר ממילותיו הראשונות והמצמררות של הספר אפשר להבין את הנס הגדול שקרה לרב. "מוקדם בבוקר נפתחה הדלת, ואני פרצתי החוצה אל חיי, פרצתי אל ריצת חיי. בלילה הקודם בא אלי אבי זצ"ל בחלום. 'הרשל! תציל את עצמך! מחר יאספו אתכם וייקחו אתכם למשרפות! ותציל איתך גם את שייע-וולף'. מכל משפחתי נשארתי האחרון והיחיד בעולם".

בהמשך הספר מצוטט הרב אייזן במשפטים שכאילו כוונו מראש כנגד החוק הפולני, המונע את סיפור מעורבותם של הפולנים בשואה. "הפולנים הם אנשים ארורים. אמנם, כשעוד היינו בלודז' לפני שהגענו לאושוויץ, הפולנים שפגשנו היו בסך-הכל די בסדר. יחסית התנהגו כמו בני אדם. קצת הצקות, קצת התנכלויות, קצת אנטישמיות- לא נורא. אבל במחנה, הפולנים האלה איבדו צלם אנוש".

ואז עובר ד"ר שילה בספרו לתיאורים המצמררים: "באושוויץ שלטו עלינו אסירים פולנים מרושעים. תחביב קבוע מרושע במיוחד היה חביב על העבריינים הנאלחים ששמרו עלינו. ריקודי מוות. הארורים נעלו נעלי-שלג מסומרות במיוחד לצורך זה. אוספים קבוצה גדולה של אסירים, משכיבים אותנו על האדמה בצפיפות מרבית, ומתחילים לדרוך, לקפוץ ולרקוד על גופינו".

הרב צבי אייזן ז"ל נולד וגדל בגטו לודז' בפולין ובמשך חמש שנים הצליח לשרוד בו, במחנות ובצעדת המוות. אחרי שנמלט בעור שיניו הוא התגלגל במחנות עקורים באירופה, עד שזכה לעלות לארץ. גם בארץ עבר צבי עוד תחנות רבות בישיבות ובהתיישבות, עד שהשתקע במושב קוממיות שבצפון הנגב והקים שם ישיבה.

עטיפת הספר השגחה פרטית

מאז ועד סוף ימיו הרב צבי העמיד אלפי תלמידים מאשקלון, קרית גת, ומושבי שפיר ולכיש. במהלך כתיבת הספר חקר שילה את תולדות המשפחה וזכה לשמוע מצבי ז"ל סיפורים וחוויות שאפילו בני משפחתו הקרובים לא ידעו.

במהלך הכתיבה נחשף שילה לצד החיובי של חסידות גור וקורות חייו המרתקים ששילבו תורה ועבודה. כל ימיו הרב צבי אייזן הפיץ תורה, יראת שמיים ואמונה בקדוש ברוך הוא. הוא נפטר בשנת 2017.