ביום רביעי יגיע הגיטריסט יהודה קיסר למסעדת "פרדיסו" בעיר ויחד עם להקתו "הקיסרים" ינעים את זמנם של הסועדים, שיגיעו לציין במקום את יום הוולנטיין, חג האהבה. “השילוב הזה בין אוכל טוב להופעה חיה של זמר הפך לפופולארי מאוד בשנים האחרונות”, אומר קיסר. “פעם זמרים סלדו מזה ולא היו מוכנים שיאכלו להם מול הפנים בזמן שהם מופיעים, אבל היום הגענו לימים טובים”.
יהודה קיסר והקיסרים. צילום: יח"צ
"הקיסרים", הלהקה החדשה של קיסר, היא שילוב ייחודי בין מוזיקת רוק למזרחית, ובמופע החדש שלו הוא מספר על הבמה את סיפורו האישי, איך הפך מי שהיה מאבני היסוד של המוזיקה המזרחית בארץ למקבץ נדבות שנאלץ לנגן בשווקים ברחבי הארץ כדי לשרוד כלכלית. “לא הייתי קבצן”, אומר קיסר. “הסתכלתי על זה אחרת. באתי להנעים לאנשים את הזמן, והם שילמו ביציאה מהשוק ולא כמו בהופעה רגילה, שקודם משלמים ולאחר מכן נכנסים לאולם”.
ובכל זאת, התחושה היא לא הכי נעימה.
“בהתחלה היא לא הייתה נעימה וגם היה לי מאוד קשה לעשות את הצעד הזה, אבל הייתי נואש. אחד כמוני, שהופיע על הבמות הגדולות ביותר בארץ ובעולם, פתאום לא היה לו מה לעשות. ראיתי את מירי אלוני בשוק הכרמל, וזה תמיד צרם לי. אנשים שראו את המצב שאליו הגעתי אמרו לי, ‘לך תשיר גם אתה בשוק’, ואמרתי שאין סיכוי, אבל הרצון לשרוד גבר על הכול והחלטתי לעשות את זה”.
מלך הגיטרה הישראלי. יהודה קיסר. צילום: עזרא לוי
“לא יכולתי לדמיין שיראו אותי במצב כזה”
זה היה בשנת 2012, קיסר זוכר היטב את הרגע ההוא שבו הגיע לשוק הכרמל מצויד בגיטרה שלו. הוא הסתכל על מירי אלוני, חטף רגליים קרות וחזר הביתה. “כרם התימנים שליד שוק הכרמל היה הבית שלי, המקום שבו חייתי וגדלתי. לא יכולתי לדמיין שכל כך הרבה אנשים שאני מכיר יראו אותי במצב כזה, וזאת הייתה תחושה מאוד קשה. יום למחרת חזרתי שוב, הפעם נכנסתי פנימה אל תוך השוק, התגברתי על הבושה, הוצאתי את הגיטרה והתחלתי לנגן. קיבלתי אהדה שלא ציפיתי לה, אנשים עטפו וחיבקו אותי מכל כיוון, ולהפתעתי אפילו נהניתי מזה. בתוך זמן קצר מאוד הגיעה למקום התקשורת הארצית, כולם רצו לעשות כתבות, ואני ברחתי. יום למחרת קמתי לכותרת של עיתון 'מעריב': 'הקיסר ירד לשוק’. מצד שני היו לי בכיס 600 שקלים מחצי שעה בשוק, וזה היה יפה. ראיתי שזה מרפא אותי מוראלית וגם כלכלית, אז המשכתי. היום זה גם מאוד מקובל, ואת יכולה לראות המון נגנים ברחובות, בקניונים ובסופרים”.
כן, אבל לא לכולם קוראים יהודה קיסר.
“נכון, אבל מתברר שהבושה היא לא כזאת גדולה. החיבוק שקיבלתי והמילים החמות חיזקו אותי. אנשים שראו אותי בכו לידי ולא האמינו שהגעתי למצב הזה. אותי זה דווקא חיזק”.
“גידלתי דורות של זמרים”
חמש שנים חרש קיסר את השווקים בכל רחבי הארץ, מקריית שמונה ועד אילת. גם באשקלון ביקר פעמיים: פעם אחת בתחילת הדרך, והפעם האחרונה הייתה לפני חצי שנה, כשנתקל במקרה במנהל השוק, והוא הזמין אותו להגיע אל השוק החדש.
“הבנתי שזאת ההזדמנות שלי לעורר את הבעיה שאמנים בישראל מגיעים לגיל מסוים, והטלפון פשוט מפסיק לצלצל עד שהם מגיעים לפת לחם. אלה אנשים שעשו את התרבות בארץ, שבנו אותה מהיסוד ושמגיע להם לחיות בכבוד”.
שנת 2011. קיסר מנגן בשוק באשקלון
הנושא אכן עלה לסדר היום, ובשיתוף פעולה של משרד התרבות והספורט והמשרד לשוויון חברתי הוקמה מחלקה שתפקידה לטפל באמנים ותיקים. נקבע גם שהמשרד ידאג לאמנים שעברו את גיל 60 לשתי הופעות בחודש שישולמו מכספי המדינה ויינתנו לקהל בחינם. “זה עוזר מאוד ובהחלט מספק. אז זה לא הופעה בכל יום, אבל גם המעט הזה זה משהו. זה סיוע שמחיה את האמנים, נותן להם ביטחון ואוויר לנשימה. אנחנו מתפרנסים, והתושבים זוכים להופעה בחינם, זה טוב לכל הצדדים. אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להיות כוכבים כל הזמן ושיש דור חדש שלוקח את הבמות. זה בסדר, זו דרך הטבע, אבל זה לא דרך הטבע לתת לנו לדעוך. השרות רגב וגמליאל עשו כאן מהלך חשוב מאוד ומבורך, ואין לי ספק שאני מדבר לא רק בשם עצמי, אלא גם בשמם של אמנים ותיקים רבים אחרים”.
בדרך לשוק החדש. קיסר בשוק הישן באשקלון
בשנה האחרונה נדמה שקיסר עלה שוב על דרך המלך: הוא יוצא להופיע, יוצר וזוכה לאהדה מחודשת של הקהל. השבוע הוא קיבל את אות הזהב בפסטיבל הארצי לאזרחים ותיקים שהתקיים בים המלח ולפני כחודשיים את פרס מפעל חיים ממשרד התרבות והספורט. “עשיתי פה תרבות 50 שנה, גידלתי דורות של זמרים באולפן הפרטי שלי ולא לקחתי מהם שקל, ועל כך קיבלתי את פרס מפעל החיים”.
איך קיבלת את הבשורה?
“הייתי בדרך להופעה בדימונה בפני גמלאים, והתקשר אליי העוזר של השרה רגב. עצרתי בצד כדי לדבר איתה כי לא הבנתי מה עשיתי שהיא רוצה לשוחח איתי, ואז היא אמרה לי שבחרו בי פה אחד לקבל את הפרס. בנוסף לכבוד הגדול זה גם סכום נכבד של 50 אלף שקל. הרגשתי זאת הפעם הראשונה שיש פה מישהו שאכפת לו מהתרבות בארץ הזאת”.
קיסר והגיטרה במופע מחווה לזוהר ארגוב. צילום: מוטי מילרוד
“באשקלון התחלתי את הקריירה”
בשבוע הבא, כשיגיע קיסר להופיע באשקלון – והפעם לא בשוק – הוא יסגור מעגל נוסף שהחל מבחינתו אי שם בשנות ה-70. “אשקלון היא אחת הערים שבהן התחלתי את הקריירה שלי. החל משנת 74 ועד 77 לא היה שבוע שבו לא ביקרתי בעיר. הופעתי באירועים באולמי אהרון, בקולנוע אסתר ובגני שולמית. כאן גיליתי גם את ציון גולן, שהיה אז חייל, ואני הצעתי לו לבוא אליי לאולפן והקלטתי לו אלבום על חשבוני ומשם הוא פרח. כל כך אהבתי את העיר ואת האנשים שבכל שבת גם הייתי מגיע עם ילדיי ל’אשקלונה’, והם זוכרים את החוויות משם עד היום. אני מאוד מחובר לעיר הזאת, והיום כשאני מגיע ורואה איך היא גדלה והתפתח אני נדהם. יש לי סנטימנטים לאשקלון ולתושבים שלה, ואני תמיד שמח לבוא לכאן”.
