דעות

רגע לפני תשעה באב, על כל המשמעויות שלו, מציינת עינב קורן שנה לכתיבת הטור הראשון שלה בעיתון. היא נזכרת בתגובות שקיבלה, גם באלו שהיו פחות נעימות, אך מבקשת להזכיר למי שכתב אותן שבסופו של דבר כולנו חיים בבית אחד שאף אחד לא רוצה לראות בחורבנו

השבוע, בין שלל החדשות והמהדורות המאיימות לשבור אותנו סופית, השתרבב לו סרטון ויראלי על התיירות המוזנחת של ערי החוף בארץ. וכך בתוך שלוש שעות וריקי אחת נולד לו כוכב השעה האשקלוני – משה ניסימפור. הסרטון המדובר: לטובת מי מכם שאולי החמיץ (לא ברור איך): התושב המודאג ניסימפור ליווה את כתב החדשות של תאגיד כאן ברחבי […]

פיני ביטון יוצא נגד טרנד בריכות השחייה הביתיות שגבו וממשיכות לגבות חיים של עוד ועוד ילדים קטנים ומחריבות את חייהן של המשפחות. וגם: מילה טובה לתומר גלאם שהיה הראשון לזהות

הדיווחים החדשותיים בשבועות האחרונים דכדכו מעט את עינב קורן והביאו אותה לכמה תובנות, כמו זה שהדור הצעיר של היום, לא רק שהוא לא גרוע יותר מהדורות הקודמים, אלא שהוא מוסרי יותר. כן, למרות הפרשה ההיא בקפריסין

פיני ביטון לא הזיל דמעה כאשר נודעה נפילתו של נפתלי בנט אל מתחת לאחוז החסימה. אבל כמו אז, גם היום הוא בטוח שאיילת שקד, היא ורק היא, יכולה וחייבת להוביל את הימין החדש, אבל לא לראשות הממשלה, אלא בחזרה למשרד המשפטים

כשיפה טבג’ה הייתה ילדה קטנה היא שיחקה בברבי בלונדינית שנחשבה בעיניה למודל היופי, לכן היא חושבת שאם תקנו לילדיכם בובות כהות עור, אתם תעניקו להם שיעור בחינוך לשוויון שהם לא יקבלו בשום מקום אחר

מופע אינטימי של מאיר אריאל בפני קהל של 12 אנשים בפסטיבל "בריזה" השפיע על עינב קורן במשך 21 השנים שחלפו מאז. היום, בלי מאיר אריאל ובלי "בריזה", היא נזכרת במוסדות תרבות אשקלוניים שכבר אינם ומקווה שנשכיל ללמוד מאשדוד איך הופכים לעיר תרבות ופסטיבלים

לפיני ביטון יש מסר מיוחד לשר החינוך, שהוא פוליטיקאי מתחיל: לא כל אמת צריכה להיאמר. פיני גם מאמין להבטחות של ראש הממשלה בנוגע לעיר אשקלון ומקווה לראות יותר יחימוביצ’ים בכנסת

עינב קורן מותחת קו בין האלימות בהפגנת יוצאי אתיופיה לבין שריפת ביתה של הגננת המתעללת כרמל מעודה ומפנה אצבע מאשימה: “כשהציבור לוקח את החוק לידיים, זה מעיד בבירור שהממשלה לא מתפקדת”, היא כותבת

לא מעט שמענו את המילה "אנרכיה" בשבוע החולף, ויפה טבג’ה חושבת שהאנרכיה האמיתית היא הפילוג בינינו, שבה כל קבוצה הפגינה בנפרד כאילו מדובר בעם אחר. "שבט אחים ואחיות לא היה כאן", היא כותבת

יפה טבג’ה שומעת את המתלוננים על אופי המחאה, אבל לא מבינה איפה הם היו בכל המחאות הקודמות שבהן הקהילה האתיופית מחתה בשקט ולבד? ולמה בכלל הקהילה האתיופית צריכה למחות בנפרד? הזעם והכעס של בני העדה מזכירים מאוד את מחאת הפנתרים השחורים. ההיסטוריה חוזרת, אבל בצבע אחר

נמשיך להפגין ולצאת לרחובות עד שנהיה כאן שווים בין שווים. לא רוצים חיבוקים ולא רחמים, רוצים להיות כמו כולם, לא פחות ולא יותר

גבולות המחאה מציין כרגיל, שרגע כתיבת שורות אלה הוא יום רביעי בבוקר. מקווה שברגע קריאתכם את הטור המצב כבר נרגע ונמצא תחת שליטה. לענייננו, “מחאת יוצאי אתיופיה” (מעצם שמה מסמלת מה עקום פה. זו אמורה להיות מחאת “אזרחי ישראל”) יצאה מכלל שליטה. היא יצאה מכלל שליטה מכמה סיבות. העיקרית שבהן חוסר הבנה בסיסי של אופי […]

בתור מי שחשה אהבה למילה הכתובה ולמילים בכלל, עינב קורן מרגישה בעננים בחודש הספר. את האהבה הזאת היא הנחילה לבתה שהשבוע הביאה כבוד לעיר בתחרות כתיבה

יפה טבג’ה נתקלה במכתב שפרסמה אישה בשם אור רקיע שהלכה לעולמה. המכתב שהוא סוג של צוואה פורסם לאחר מותה והיא מעבירה בו מסרים על כמה עלינו לחבק את החיים שיש לנו היום ומזכירה לנו איך הכל מתגמד מול המוות

סאגת הארנונה הכל כך היקרה לעסקים באשקלון הסעירה גם את פיני ביטון, שהפעם מסכים דווקא עם אנשי האופוזיציה כי העירייה חייבת למצוא מוצא ולהקל על המשרדים שמשלמים תעריף יותר יקר מאשר בתל אביב

לפני כשנה כתבתי כאן את המאמר “חלום התחנה המרכזית”, שזכה לחשיפה רבה ובעקבותיו גם לשיח ציבורי ער. המשכתי לדון על כך בקמפיין הבחירות שלי ולהעלות מודעות לנושא. רבות דובר על התחנה המרכזית באשקלון. לתחושתי, יותר מדי. מעבר לכך שמדובר במבנה רעוע ומסוכן לציבור, שהתקרה בו קורסת ומסכנת חיי אדם, המקום מוזנח בצורה בלתי רגילה, שירותים […]

יפה טבג’ה נתקלה לא פעם בחייה בשד העדתי, אבל במקום לפחד ממנו, היא הפכה אותו לפיה טובה, מעניינת, מרתקת וצבעונית