המוות של יהודה ביאדגה הזכיר לעינב קורן אירוע דומה שבו שוטרים ירו על עקיבא אלקריף, ירי שהוביל למהומות מצד יוצאי מרוקו במה שמכונה “אירועי ואדי סאליב”. זה גם הזכיר לה שאברה מנגיסטו עדיין בשבי וגם את הסיפור של רוזה פארקס, רק שהמכנה המשותף לכל האירועים זה צבע העור
פיני ביטון לא מסכים עם העובדה שסיקור אוהד נחשב שוחד וחושב שבמקסימום זה עבירה אתית. ולמה התחלנו להתפאר בפעולות שלנו בסוריה? מי מעוניין בעימות צבאי?
את הקושי הזה מכירים הורים רבים: לצאת ללימודים או לטפל בילדים? יפה טבג’ה, שהיא בין הדוחפים לחקיקת חוק להקמת מעונות במוסדות אקדמיים, מגלה שבקרוב יוקם כזה במכללת אשקלון
אבי יצחק הוא אדם נורמטיבי, ולכן כואב לו להיות מודאג מניידת משטרה ברמזור, אך יותר כואב לו שבני הקהילה האתיופית מאבדים אט אט את האמון במערכת אכיפת החוק. הוא תוהה אם יש תכנית להתיש את בני הקהילה ודורש המשטרה תעשה חשבון נפש לפני שרצים לנפנף ב”טייס האתיופי הראשון”
בתקופה הזאת יפה טבג’ה ועוד עשרות אלפי סטודנטים נרדמים על קלסרים ומתעוררים עם מרקרים. תקופת המבחנים הגיעה, ויפה אומרת שעכשיו אתם נמצאים במבחן מול עצמכם ומול יכולותיכם
פיני ביטון ממליץ לראש העירייה תומר גלאם שלא לאמץ את יצר הנקמנות, מקווה שיימצא מועדון חלופי לבני הקהילה האתיופית ומאמין שתיק 4,000 יתפורר השבוע
קל מאוד להיעלב בשם הדת, האמונה, הממסד ועוד, אבל יש ערך עצום בלבדוק ולהטיל ספק. כי ביקורת היא לא כלי מקטין, להפך, היא אמורה לגרום לנו להתפכח ולהרחיב את המבט
סוף שבוע בירושלים, עם ביקור בכותל ביום שישי בערב, הזכיר ליפה טבג’ה למה חשוב כל כך לפעמים לעצור הכול. למה חשוב לקחת פסק זמן ממרוץ החיים, לנשום וליהנות ממה שיש לנו
פיני ביטון השתתף השבוע בישיבת המועצה הראשונה מאז הבחירות שאליה הגיע איתמר שמעוני וראה איך הוא חוזר לתפקיד המצליף כמו בתקופת בני וקנין, אלא שהפעם הוא קצת יותר פגיע. ומה קורה עם רמי סופר?
עינב קורן חשה בושה אל מול השיימינג שביצע אבי גבאי בחברת הכנסת ציפי לבני, אך מנגד חשה גאווה גדולה אל מול חקיקת חוק הזנות. והיא גם מותחת קו ברור בין אותה השפלה שביצע גבאי לבין אותה השפלה שחוות הנשים שעובדות במקצוע העתיק בעולם
הבחירות לכנסת הוקדמו, ופיני ביטון עושה לכם סדר: ראש הממשלה זכאי עד שיוכח אחרת, שקד צריכה להוביל את “הימין החדש”, אבי גבאי המפרק הרשמי, כחלון לא עמד ביעדים, ואיך בני גנץ שותק ומביא 16 מנדטים?
עינב קורן מתלבטת בין הרצון לצמצם את מספר המפלגות הרצות לכנסת לבין הרצון להעניק ייצוג הולם לכל זרם ומגזר. היא הגיעה למסקנה שהדבר כרוך בפשרה, שהיא “מילה נרדפת לחיים”, כמו שכתב עמוס עוז ז”ל
יפה טבג’ה נפרדת משנת 2018 בסיפוק גדול ומסמנת וי על לא מעט הצלחות שלה ושל מכללת אשקלון, שדורגה השנה במקום השלישי בשביעות רצון מאיכות ההוראה, ואף אחד כבר לא יקרא לה “אצ’קלון כפרע”
יפה טבג’ה תומכת בהשתתפות הסטודנטים במחאת “האפודים הצהובים” מהסיבה שיוקר המחיה פוגע בכיס של כולנו, בלי הבדל של דת, גזע או דעה מדינית ופוליטית. ובכלל נמאס לה שיש מי שצובע כל מחאה בצבעים פוליטיים
פיני ביטון אומר שלום לשנת 2018, שבה הטרור הרים את ראשו ואשקלונים נמלטו לממ”דים, בזמן שראש הממשלה היה גם שר בארבעה משרדים נוספים. הוא רק מקווה שב-2019 יהיו יותר מיטות בבתי החולים שכבר מתפקעים ממאושפזים ושדונלד טראמפ ימשיך לעמוד לצדנו, רק עם פחות קפריזות ושליפות
החיים של יפה טבג’ה נחלקים לשניים: לפני שהתחילה את לימודי התואר ואחרי שהתחילה. זמן פנוי אין לה ממש, בטח לא לראות טלוויזיה, ואפילו לא את נטליה אוריירו
נינה פינטו-אבקסיס משחזרת את זיכרון הילדות הראשון שלה משכונת עתיקות ג’ על השריפה בבניין המגורים הרעוע. חוויות חייה המרכיבות את ספרה “סיפורים אינטימיים” עובדו להצגה שתעלה בשבוע הבא בספרייה העירונית מדיה טק
התכנית להפוך את אשקלון למגה עיר מעלה לעינב קורן תהייה לגבי הצורך העירוני בכמות גדולה כל כך של תושבים חדשים ושכונות חדשות, כאשר הצורך האמיתי הוא לטפל ולשדרג קודם את הקיים. והכול מתחיל בזיכרון ילדות קטן ממגדל המים
