מיכל החליטה לרכוש אוכל ולחלק בתקופת הקורונה, מאיה מסייעת לחולי סרטן ברגעים הקשים וסמיון עוזר לנערים בקשיי הקליטה בישראל. אלה בני הנוער שבזכותם העיר אשקלון כבשה את פסגת הזכאות לבגרות חברתית
בגיל 14, ליווה עומרי יום-טוב את אמו לטיפולים במחלקה האונקולוגית בברזילי. היום, 4 שנים לאחר מכן הוא סוגר מעגל וחוזר לאותה מחלקה אונקולוגית, אבל הפעם בתור מתנדב בשירות הלאומי ועם מבט אחר על המטופלים “אני לא בא אליהם ממקום של רחמים, אני רואה בהם גיבורים”, אומר עומרי
אל תוך וילה טיפוסית בשכונת גבעת הפרחים באשקלון, מגיעים המקרים הקשים והמזעזעים ביותר של פגיעה בקטינים. אם זאת ילדה שנפגעה מינית על ידי הסבא או ילד שספג אלימות פיזית מהגננת, כולם עוברים דרך "בית לין". שם הם והוריהם מקבלים את כל התמיכה והסיוע מהרגע שמתעורר החשד. הצצה נדירה למקום שאליו מגיעות הנפשות הרכות והפצועות
בגיל 5 הוא עלה לראשונה על המגרש, אבל שביט מזל נולד לתוך משפחה של כדורגל. אחרי שעלה לליגה של הגדולים וחתם על חוזה בהפועל ת”א, מספרים חבריו, מאמניו והוריו על השחקן המוכשר והגולר המרשים שכבר כבש 80 גולים בעונה אחת
סיפור חייו של סא”ל עידן ורניק מקיבוץ יד מרדכי, יכול בהחלט לספק כמה פרקים בסדרה אבודים. הוא נולד במקסיקו ועלה לישראל רק עם אמו בגיל שנתיים, את אביו הכיר רק בגיל 30 והוא נפטר חצי שנה לאחר מכן. בהמשך גם גילה שיש לו אחים גדולים ממנו מאמא אחרת. עכשיו כשהוא מסיים תפקיד כסגן מפקד חטיבת מנשה, הוא מדבר הפיגועים שהתרחשו בגזרה שלו ועל החיים של המשפחה בצל ההסלמות ג'ני פרנקל שלום
מיכל ויעקב דניאלי התחתנו לפני 14 שנים ומאז חוו טיפולי פוריות רבים ואפילו ארבע הפלות, כעת הם הבינו כי הדרך היחידה שלהם להפוך להורים זה באמצעות פונדקאות. אבל מדובר בהליך יקר מאוד ומה שמפריד כעת בינם לבין התינוק שלהם זה 250 אלף ש”ח וכאן הציבור נכנס לתמונה, “בבקשה תעזרו לנו להגשים את החלום ולהפוך להורים”, אומר יעקב
סא”ל במיל’ רוני אליאב, השתתף בלא מעט מבצעים עלומים במסגרת שירותו כלוחם ומפקד בסיירת מטכ”ל וסיירת שלדג. כיום הוא עוסק בהכשרת אנשי ביטחון כשבמקביל הוא מפלרטט לא מעט עם הפוליטיקה המקומית. אבל למרות השנים שחלפו, רישומן של החוויות מהשירות לא דהה והן מלוות אותו עד היום, אז הוא החליט לקבץ אותן לספר בשם “זאב אפור”
אחרי שמונה שנים בתפקיד אחראית על פניות ציבור ודוברת “ברזילי”, מסיימת איילת קדר את תפקידה וממשיכה למשרד הבריאות יחד עם פרופ’ חזי לוי שכבר נכנס לתפקיד מנכ”ל המשרד. היא אמנם סרבנית ראיונות, אבל הפעם היא הסכימה לשבת ולדבר על עצמה, על התפקיד ועל המטרה שהיא הציבה לעצמה והצליחה לעמוד בה: לשנות את התדמית של ברזילי
כששני ילדיה איתה יוצאת חן כהן עזיזי, עובדת סוציאלית באגף הרווחה של עיריית אשקלון, להפגנות ברחבי הארץ בדרישה לקבל שכר הוגן ולקבל מענה מול האלימות המופנית לא פעם כלפיהם, “העובדים הסוציאליים הם סוכני שינוי חברתי ואנחנו פה כדי לעזור לאוכלוסייה שזקוקה לנו. אבל אם אנחנו לא נטפל בעצמנו ונדאג לעצמנו לא יהיה לנו מה לתת למטופלים שלנו”, היא אומרת
מבחן החגורות השנתי של מועדון הג’ודו “מיטב אשקלון” נערך השבוע ללא קהל בשל הגבלות הקורונה, בראיון ל “כאן דרום” סיפר הבעלים והמאמן של המועדון, אייזיק מיקאילוב על המבחן השנתי, על האגודה שבנה בשתי ידיו, ועל השאיפות שלו לעתיד: “אשקלון תהיה מעצמת ג’ודו”
מעשה הגבורה של מיכאל בן זיקרי ז”ל לא הפתיע את בתו, מיתר. היא הכירה את אבא היטב וידעה שבמקרה כזה, מי שיקפוץ ראשון למים זה אבא שלה. בריאיון מרגש היא מספרת הקשר המיוחד ביניהם ועל תחושת ההחמצה שהיא חשה שלא פגשה אותו יותר. דקות לפני ההלוויה היא התעקשה להיפרד ממנו פנים מול פנים, “הוא היה שקט ושליו כל כך כאילו ישן”, היא מספרת
לא כך תכנן רם זהבי את הקדנציה שלו כמנהל מחוז דרום במשרד החינוך. הוא נמצא בתפקידו פחות משנתיים אבל כבר הספיק לחוות נפילות טילים, הסלמות וכמובן משבר של פעם במאה שזעזע את מערכת החינוך. בשיחת סיכום שנה הוא מסביר למה בתי הספר הם המקום הכי מוגן מקורונה, מביע חשש מהתפרצות אצל תלמידים דווקא בחופש הגדול ומתייחס למצב של מקיף אמי”ת ב’ באשקלון
נועם דהן היא כל מה שלא חשבתם על מתמודדת בתחרות יופי: גם קצינה בצה”ל בשירות קבע וגם סטודנטית למדעי החברה במכללת אשקלון. לקראת התחרות היא מספרת על אבא שרשם אותה לתחרות ואומרת כי חשוב לה להתקדם בתחרות כדי לשתף על החיים הלא פשוטים בעוטף עזה. ההצבעה לתחרות כבר נפתחה ואתם יכולים להגשים לנועם את החלום
המנהל החדש של המרכז הרפואי ברזילי, פרופ’ יניב שרר, מספר על הדרך שעשה מאז שהיה נער והתנדב במד”א בזירות של הפיגועים הקשים, דרך התואר של “הסגן הכי צעיר בארץ” ועד לניהול של המרכז הרפואי בו עשה את הסטאז’ בתחילת דרכו. הוא גם מספר על היעדים שהציב כמו הקמת מחלקה שתטפל בפגיעות ראש קשות ומרפאת כאב ועל השאיפה לכבוש את המקום הראשון בטבלת שביעות הרצון
הצלם המיתולוגי גד פרטוק (פוטו גד) נושק כבר לגיל 90 ועדיין מצלם. בימים אלה הוא מפנה את ביתו ומפרסם אלבומי תמונות שלא נאספו. כך תמונות מבר מצווה לפני 30 שנה וצילומי ילדות לפני 40 שנה הושבו כעת לבעליהם. בשיחה איתו הוא נזכר בילדותו תחת אימת הנאצים בתוניסיה, מספר על התמונות הראשונות שצילם, מתגעגע לאהובתו ומבקש שלא נשכח את הקשישים העריריים, “קשישים חיים לבד ומתים לבד. אני מצטמרר מהמחשבה הזאת”, הוא אומר
חייהם של הזוג שי וחגית רווח התהפכו באחת כאשר חגית עברה אירוע מוחי והפכה לסיעודית. הם אינם יכולים להתפרנס ועברו להתגורר בדירת חדר וחצי מחולקת וצפופה. בכל פעם שהיא זקוקה לצאת לטיפולים, הוא נאלץ להרים אותה בידיו ולרדת במדרגות הספורות. למרות שחגית נכה 100% הבקשה לקבל דיור ציבורי נדחתה על ידי משרד השיכון בגלל שלבעל יש רק 31% נכות ולא 75%, “זה שובר אותי”, הוא אומר
יש בסיפור הזה את הכל: אח קיבוצניק ואח חרדי חוזר בתשובה. נתק ארוך שנים בגלל תחושה של כפייה מצד אחד ותחושה של חוסר כבוד מהצד השני. חשדנות והססנות. עם כל המטען הזה יצא גיל פנקס, מקיבוץ נגבה למסע מיוחד לחידוש הקשר עם אחיו החרדי ברק. במסע הזה הוא גילה הרבה על החברה החרדית, אבל בעיקר על עצמו. המסע הזה תועד במסגרת סדרת דוקו-ריאליטי בשם “עוד ניפגש” שמשודרת בכאן 11
היא כיהנה בתפקיד המשפטי הבכיר ביותר בעיריית אשקלון בתקופות הכי סוערות שידעה העיר, אבל דווקא כשהרוחות נרגעו, החליטה עו”ד הילה רווח לסיים את תפקידה כיועצת המשפטית של העירייה. כעת, בריאיון ראשון אי פעם, היא מסבירה מדוע החליטה לפרוש, מדברת על ראשי הערים איתם עבדה, מגיבה למבקרים וגם נזכרת בעבודה שלה בחדר הטראומה של ביה”ח הדסה בתקופת הפיגועים הקשים בירושלים
