מגזין

היא הייתה אישה הרפתקנית ומלאת חיים, טיילה בכל העולם, עד שכבר לא יכלה לעשות זאת. בגיל 67 חלתה יונה יעקובי מאשקלון במחלה תורשתית שפורצת בעיקר אצל בני העדה התימנית. עקב חוסר מודעות למחלה, אבחון שגוי גרם ליונה לקבל טיפול שגוי, ובמקום לעצור את התקדמות המחלה, מצבה החמיר והיא עברה לשבת בכיסא גלגלים. כעת היא מנסה לשבור את קשר השתיקה שיש סביב המחלה, "בהתחלה התביישתי שיראו את האישה התוססת והגזעית שאני בכיסא גלגלים, אבל אז הבנתי שלא רצחתי ולא גנבתי. זו מחלה שצריך להתמודד איתה, והגיע הזמן שכולם ישמעו עליה"

בבוקר השביעי באוקטובר יצא סנ"צ אבי עמר, תושב עוצם להגן על הדרום, כלוחם ביחידת יואב. הוא רץ בין הזירות בשדרות, סעד, כפר עזה ולכל מקום הוא הגיע ובגבורה עצומה נלחם וחיסל מחבלים עד שהצבא הגיע ואז המשיך ליעד הבא. התמונה שלו מחבק חייל שחטף הלם קרב בכפר עזה ריגשה רבים. הוא הגיע לקיבוץ בארי ושם נפל בקרבות הקשים. כעת, בתו סתיו, מספרת על האבא ש"באמת היה הכי חזק בגן", שמעולם לא הרים את הקול שלו, שחיבק את החבר הראשון שלה, שהגיע לכל אסיפת הורים ושגם ברגעיו האחרונים הציל חיים. פרק אחד מתוך הספר "יום אחד באוקטובר: ארבעים גיבורים, ארבעים סיפורים"

רינת שכן-טוב מאשקלון מגדלת 11 ילדים, אך אף אחד מהם אינו שלה, היא עושה זאת במסגרת תפקידה כאם בית במעון משפחתי של ארגון "אור שלום". הילדים אינם גדלים בביתה הפרטי והיא מקבלת שכר, תמיכה וליווי מהארגון. בראיון היא מספרת על העבודה הלא שגרתית, על האתגרים והחששות שבאים עם התפקיד, ועל הסיפוק התמידי בלראות את ההצלחות של ילדים שהוצאו מבית הוריהם הביולוגיים, וכעת מקבלים משפחה ובית חם, בזכות הורי המעון. אז אם אתם הורים בנפשכם ויש לכם תשוקה אמיתית לגידול ילדים, אולי התפקיד הזה בשבילכם

הרצח האכזרי של רס"מ אריק מרציאנו ב-7 באוקטובר הונצח במצלמות וזעזע את המדינה. חמישה חודשים לאחר מכן, מספרת בתו קוראל בראיון ל'כאן דרום' על התמונה הקשה של אביה שקיבלה בוואטסאפ, על הבריחה משדרות דרך מראות קשים, על ההתאקלמות באשקלון ובעיקר על ההתמודדות של אימרי בן ה-7 עם החיים ללא האב שהיה כל העולם שלו וגם על החדר החדש של אימרי שעוצב בהתנדבות על ידי מעצבות מוכשרות

יום לאחר מתקפת הטרור של חמאס, דווח בכלי התקשורת על חיסול של מחבלים שנסעו ברכב בכביש 4 ליד צומת אמונים. אלא שעד מהרה התברר כי לא היה מדובר במחבלים אלא בבחור צעיר בשם ניב איוס ז"ל, שיצא מביתו שביישוב ניצן על מנת להתגייס למילואים. מאות הכדורים שנורו על רכבו ופגעו בו לא הותירו לו סיכוי להינצל. כעת הוריו מדברים על המחדל העצום ועל העובדה שאף גורם לא ביקש סליחה או התנצל על הטעות האיומה: "אם מי שירה היה מגיע להלוויה או רק בא ואומר לי 'זה אני, סליחה' הייתי מנשק ומחבק אותו", אומר אביו, "אני מבין, זה קורה. אבל חודשים עברו מאז"

סיפור השיקום המדהים של בן בוחניק היה כנגד כל הסיכויים: אחרי הפציעה הכל כך קשה מעופרת יצוקה, הוא עבר סדרה ארוכה של ניתוחים וטיפולים רבים שהחזירו אותו לתפקוד, ומאז הוא הספיק להתחתן ולהקים משפחה. אבל לפני כשנה החל מצבו להידרדר לאט לאט, וטבח ה-7 באוקטובר, עם כל המשמעויות של זה עבור בן שנפצע בקרב מול מחבלי חמאס, הביא לרגרסיה חמורה במצבו, והוא נשלח לניתוח בהול בארה"ב, והמשפחה פתחה בקמפיין של גיוס המונים בהד-סטארט. בראיון ל'כאן דרום' מבקשת אימו של בן, קיטי, להתפלל לשלומו. "אני מאמינה שתפילה יכולה להזיז משהו בשמים. בן נלחם למען המדינה, ועכשיו אני מבקשת שילחמו עם תפילות בשבילו"

ב-7.10 החליט אלכסנדר שפיץ מאשקלון, קצין הבטיחות של תנובה בעיר, שהוא מתנדב למילואים ויוצא להגן על המדינה, למרות שעדיין לא קיבל צו 8. ב-22.12.23 הוא נפל בקרבות בעזה, שניה לאחר שהציל חיים של חייל אחר שנפצע. בת זוגו, מרגריטה לויט מאשקלון, שעדיין לא מצליחה לעכל את לכתו, סיפרה בראיון ל'כאן דרום' על האדם שהיה: "הוא היה אדם צנוע, נותן בסתר, וגיבור אמיתי", על התקווה שהוא לא נהרג לחינם: "צריך להשאיר בעזה רק חולות. אחרת, זה לא יגמר", ועל התמיכה שהיא מקבלת מכל דיירי הבניין, שנרתמו לארגון השבעה: "הם הביאו מקרר ושתיה ואוכל, זה מנחם ומחמם את הלב"

חודשיים עברו מאז שסמלת סיון אסרף מאשקלון נפלה בבסיס נחל עוז בשבת השחורה, שגם הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלה בצה"ל. היום, המשפחה מנסה להתמודד עם השבר, עם הגעגוע העמוק, ומנסה להנציח את סיון ככל האפשר. בראיון ל'כאן דרום' מספרת אסנת אסרף, אמה של סיון, על הילדה האהובה שלה, על השירות המשמעותי שבחרה בצה"ל, על החלומות שלא הספיקה להגשים, וגם, על החשש שהיה לסיון מאימוני חמאס שנשמעו היטב בבסיס: "אנחנו דורשים תחקיר, ילדינו הופקרו"

גלי וזיו ברמן הם שניים מתוך 239 החטופים שנחטפו לעזה בשבת השחורה. הם תאומים בני 26, והם נכדיו של גד סובול, היסטוריון יקיר העיר אשקלון. בראיון ל'כאן דרום' מספר גד על נכדיו האהובים, על אותה שבת בה נחטפו, ועל בתם טליה, אימם של השניים, שהצליחה להינצל מהתופת. "חוץ מהדאגה של מה איתם, אני לא יכול לעשות כלום, וזה פשוט מתסכל"

במשך חודש שלם מגויסים בני משפחת יטח מאשקלון למאמץ המלחמתי. האב והבן הבכור מגויסים לצה"ל בצו 8, הבן האמצעי במשטרת ישראל והאימא אחראית חמ"ל חירום בביה"ח ברזילי. בראיון ל'כאן דרום' סיפרו בני המשפחה כיצד מצליחים לתפעל ככה בית ומשפחה, ועל הגאווה האדירה שמתלווה אליהם, כשהם נרתמים כולם למען המדינה: "זה לא פשוט. אבל תחושת המשמעות מתעלה על הכל, רק ביחד ננצח"

בראיון ל'כאן דרום', בלב שבור, אך עדיין, מלא תקווה, מספר תא"ל במיל' אריה קרן, על אותה שבת ארורה בה המלחמה גבתה ממשפחתו מחיר אישי: טל, נכדו האהוב, נרצח על ידי מחבלים בזמן שיצא לדוג בחוף זיקים. כאיש צבא שנלחם ב-4 מלחמות בחייו, הוא מדבר על תובנותיו מאז תחילת הלחימה, ולמרות טענותיו הקשות נגד הדרג המדיני והצבאי, קרן עדיין אופטימי: "העם מאוחד", הוא אומר, "וצה"ל הוא הצבא החזק ביותר, והוא ינצח"

אין ספק שהעוטף כבר לא יהיה אותו עוטף אחרי 7 ה-7 באוקטובר ורבים מהתושבים שואלים את עצמם לא רק מתי, אלא האם יחזרו הביתה. התושבים במועצה אזורית חוף אשקלון שחוו את האימה מספרים על ההתלבטויות שלהם. "זיקים זה הבית, אבל בעלי חושב שזה לא בסדר לסכן את הילדים", אומרת רעות. האמן מיכה ביטון מנתיב העשרה אומר כי לא יחזור אם תהיה הפסקת אש. קובי פודה מנכ"ל פולירון מזיקים, אומר כי הוא כבר הזדקן בשביל זה, "לי אין רצון לעזוב. זה הבית שלי. אני יותר מדי שנים פה" ודודי סעדה ממבקיעים אומר בגילוי לב "אני בפחד אימים על הילדים שלי, אבל לא עוזב". כך נראה חבל ארץ בטראומה

הם עומדים על האדמה החרוכה, מריחים את הריחות הקשים, רואים את הגופות השרועות על האדמה, לעיתים גם ימים ארוכים. הם אוספים, מכסים בשקית, אומרים קדיש, ומבקשים מחילה. מתנדבי זק"א מאשקלון ואשדוד, שמשימתם הלאומית היא לשמור על כבוד המת ולהביאו לקבורה בקבר ישראל, בראיון ל'כאן דרום'. הם מספרים על הימים האחרונים מאז תחילת המלחמה, בהם נחשפו לאכזריות קשה מנשוא: "המראות קשים. בעיקר של הילדים". על ההתמודדות בפינוי גופות תחת אש הרקטות והמחבלים שפתאום צצים, על המשפחה שדואגת בצד השני, ועל המוטיבציה האמיתית להמשיך: "אנחנו אחים, ואנחנו צריכים לדאוג שכל ישראל יהיו ערבים זה לזה"

בשבוע שעבר נהרג אדיר טאייב ז"ל בתאונת אופנוע קשה בצומת סילבר. אחיו הגדול, מאור, סיפר לכאן דרום על האח שכל כך אהב, על החלל הגדול שהשאיר בלב, ועל הטרגדיה שפקדה את משפחתם, בדיוק בשבוע שהם מציינים אזכרה לאבי המשפחה, שנפטר לפני 20 שנה. "אדיר היה רק בן 7 כשאבא נפטר. עכשיו שניהם שומרים עלינו מלמעלה"

כבר 22 שנה שאלי לחזיאל עולה כל יום לקבר של בנו בני ז"ל בחלקה הצבאית באשקלון. למרות הזמן הרב שעבר, הוא מתקשה להשתחרר מהאבל. שנים רבות לקח לו להפסיק ללבוש שחור, הוא נאבק שימחקו את המילה ז"ל במשרד הפנים, לצד השם של בנו. וגם כעת, עם כניסתו לתפקיד יו"ר יד לבנים באשקלון, הוא מתקשה לחזור לאותו יום מר ומשחזר את השנים הראשונות שלאחר האובדן, את החיים כמשפחה שכולה, ומספר על התוכניות שלו ביד לבנים וגם, על שיר ההנצחה של הזמר שריף לזכר בני ז"ל

בין סגרי הקורונה, כשהוא רק בן 29, מונה אסף סויסה מאשקלון לתפקיד מנכ"ל ערד טקסטיל וזאת אחרי ריאיון קצר בתחנת דלק. ללא כל ניסיון בתחום, אבל עם הרבה רעיונות טובים, הוא הצליח להביא את החברה לרווחיות, למרות שעדיין מרימים גבה כשהוא מגיע לפגישות עבודה "אמרו לי ביטויים כמו: 'אתה בגיל של הילדים שלי'". בראיון ל'כאן דרום' מספר סויסה איך הגיע לתפקיד כזה בגיל כה צעיר, למי ממערכת החינוך בעיר הוא שומר חסד נעורים, והאם תפקיד ראש עיריית אשקלון קורץ לו

לאחר הליך משפט ארוך שנמשך יותר מ-8 שנים, זוכה איש מוסד לשעבר ואסיר ציון, יוצא העדה האתיופית, לאחר שנאשם בשידול לרצח. בגיל 70, ללא עבר פלילי אך כן די מפואר, הוא נחקר באופן משפיל ומבזה, "בגלל מוצאו", טוען עורך דינו רובי גלבוע. בראיון לכאן דרום, הוא מספר על ההתנהלות התמוהה על הפרקליטות לכל אורך המשפט

ירדן מיינפלד דיזינגוף הייתה מעצבת אופנה מוכרת ומצליחה מאוד באשקלון עם לקוחות מכל רחבי הארץ ועתיד גדול בתחום. עד שיום אחד היא החליטה להגשים חלום אחר, ופשוט מכרה את הסטודיו שלה, עברה לתל אביב והפכה לאחת מיוצרות התוכן המצליחות של תרבות הפופ בישראל כשעשרות אלפים עוקבים אחריה. היום היא מסקרת את כל מה שמעניין משטיחים אדומים בעולם, עושה סלפיז עם המפורסמים ביותר בטקס האוסקר, מתארחת בתוכניות בוקר, וגם – חברה של לאה שנירר וליאור סושרד. עכשיו, היא עוצרת לרגע ומספרת איך הפכה ירדן בוכניק, הבת של המורה הידועה לאנגלית מאשקלון, ל-IT GIRL של עולם הבידור בארץ ובעולם