עו"ד אבי עייש לא מוותר, זאת כבר הפעם הרביעית שהוא מתמודד לראשות עיריית אשקלון, אך הפעם הוא נחוש יותר מתמיד להגיע אל הקומה הרביעית בבניין העירייה. “אנשים שואלים אותי, ‘מה, עוד פעם?’ אז כן, עוד פעם. לפני 15 שנה התחלתי תהליך ועד שהווייז לא יגיד לי, ‘הגעת ליעד’, אני ממשיך. לפעמים יש חישוב מסלול מחדש, אבל בכל הפעמים שבהן לא ניצחתי הייתה סיבה אובייקטיבית לכך. אני הולך בדרך שלי עד הסוף כי אני מאמין בה”, הוא אומר.
אניבאדי הום? אבי עייש בפתח דירה באפרידר
לפני כמה חודשים החליט עייש לנקוט טקטיקה קצת לא שגרתית כדי להגיע ללבו של הציבור. הוא לא מארגן חוגי בית וגם לא כנסים מסודרים ורשמיים, הוא יוצא לשטח ודופק על דלתות בתיהם של התושבים, Door to Door, כפי שהוא מכנה את זה. “פשוט מאוד, בחרתי בקשר ישיר עם התושבים”, הוא מסביר. “התושבים שלנו רגילים לשלטים מתנוססים, מודעות בעיתונים והודעות SMS בתפוצה רחבה, מה שבדרך כלל מעצבן אותם. הם לא רגילים לקשר ישיר ובלתי אמצעי, והרגשתי שזה מה שחסר להם וגם לי”.
הקמפיין הלא שגרתי הזה דורש ממנו עבודת שטח מאומצת, הוא פינה את כל הערבים שלו ויוצא לבתי התושבים בכל יום בין השעות שש לתשע בערב. “אני לוקח את העניין הזה מאוד ברצינות והחלטתי לכתת רגליים ולפגוש אנשים באופן אישי, ללחוץ יד, לשמוע ולדבר”.
איך נראה מפגש כזה?
“אני דופק בדלת, היא נפתחת, ומיד אומרים לי, ‘שלום, אבי עייש’, אני אפילו לא צריך להציג את עצמי, הזיהוי הוא מיידי. הרבה אנשים מכירים אותי, ואחרים מזהים אותי מהשלטים ומרגישים שהאיש מהפוסטר יצא אליהם. אני לא אגזים אם אומר שביקרתי עד עכשיו באלפי בתים, ולא היה מקום אחד שבו לא זיהו אותי, אפילו הילדים הקטנים מזהים”.
המפגש האישי. אבי עייש עם תושבת בפתח ביתה
איזה תגובות אתה מקבל?
“הכול מתחיל בחיוך, נמשך בחיוך ונגמר בחיוך. תמיד מזמינים אותנו פנימה, מציעים לשתות משהו ושמחים לארח אותנו. לא תמיד אנחנו מסכימים כי לפעמים אין זמן להתעכב. לפעמים אנחנו מגיעים לבתים שבמקרה יש בהם אורחים או קבוצה גדולה של אנשים, אז מתפתח במקום חוג בית ספונטני לחלוטין. אני זוכה לפרגון בלתי רגיל, ובגלל זה כשמציגים לנו סקרים כאלה ואחרים אני מגחך, השטח משדר לי משהו אחר”.
מה משדר לך השטח?
“תמיכה של כמעט 100 אחוז, כי אנשים זקוקים לשינוי אמיתי. כל האנשים שפגשתי עד עכשיו הסכימו לתלות שלט ומעבירים לי את הטלפונים שלהם ללא היסוס. מבחינתי, מדובר באינדיקציה בלתי רגילה. הם למעשה אומרים לי שהם סומכים עליי, ולכן אין להם בעיה שאני אטריד אותם ואשלח להם מידע. מי שמסכים לזה מביע נכונות להיות חלק מקבוצת השייכות שלנו”.
“קרובת משפחה של מועמד אחר”
לדברי עייש, לא כל מועמד יכול לקחת על עצמו אתגר כזה ולהפתיע ככה את התושבים במבצרם האישי והפרטי. “זה ייחודי ומתאים למי שמוכר בעיר, כי אם אתה דופק בדלת, ואף אחד לא מכיר את הפנים שלך, אז ייקח לך כמה דקות להציג את עצמך ולהסביר מי אתה, ואין ספק שזה עלול ליצור אי-נעימות. במקרה שלי זה קצר ומיידי והופך את הכול לנינוח הרבה יותר”.
היו מקרים בהם לא הציעו לך להיכנס?
“לא, לא נתקלתי אפילו באחד כזה. יש מקרים שבהם אנשים עסוקים במשהו ומבקשים שנחזור מאוחר יותר, אז אנחנו ממשיכים לדירה הבאה וחוזרים אחר כך. היה מקרה של אישה שאמרה שהיא באמצע מקלחות של הילדים וביקשה שנחזור מאוחר יותר וכך עשינו. היה מקרה נוסף של אישה שאמרה שהיא קרובת משפחה של מועמד אחר, ולכן תומכת בו, היא אפילו הרגישה צורך להתנצל על כך. אלה שני המקרים הכי חריגים שאני זוכר, תמיד מקבלים אותנו בשמחה”.
ובכל זאת, זה לא קצת לא נעים?
“ממש לא. אנשים מביעים התפעלות מזה שאני משקיע ועובר מדלת לדלת. הם מאוד מפרגנים כי אנשים יודעים להעריך עבודה קשה. מבחינתם זה כבוד, זה לא מובן מאליו שמישהו טורח עבורם”.
לא הפסקתי לרוץ. עו"ד אבי עייש
מי מגיע איתך?
“אני מגיע עם צוות של פעילים במטה שלי, יש לנו צוות גדול ומטה מאוד פעיל. בגלל שזה הרבה שעות ויכול להיות מאוד מתיש עבורם, הם עושים תורנויות. אני מקדיש לזה בכל יום כשלוש שעות, אפילו למעלה מזה. הם עושים תורנות של כשעה וחצי, ואני מאוד מעריך את זה ולא רוצה להתיש אותם. נעשית כאן עבודה רצינית, וכולם מתגייסים לטובתה, הם מבינים את האופן שבו אני לוקח את הדברים. גם התושבים מבינים את זה, הרצינות והנחישות משאירות רושם חיובי על כולם”.
קמפיין על גלגלים
גם את חלקו הראשון של היום מקדיש עייש לקמפיין הבחירות שלו ועושה גם את זה בדרך קצת אחרת. בין השעות 11 בבוקר ל-14 הוא מגיע לשכונת שמשון, השכונה שבה גדל, עולה על קווי אוטובוס אקראיים, יורד בתחנות מזדמנות ונפגש עם תושבים. “יש סמול טוק, יש מגע אישי, ויש שיחות שממשיכות גם כשאנחנו יורדים ביחד בתחנה וממשיכים לכיוון הבית”.
מה אתה שומע מהתושבים בשכונות הדרומיות?
“שהם מרגישים אזרחים סוג ב’. הם לוקחים אותי ומראים את המצב ברחובות, ואין ספק שזו החצר האחורית של העיר. שיגעו אותם עם הסיסמה הזאת ‘התחדשות עירונית’, הם מחכים ומחכים כשבפועל לא קורה שום דבר. שדרת הניהול בעיריית אשקלון התפרקה, גזברים הלכו הביתה, מנכ”ל, מהנדס, ואין מדיניות ברורה. אני עוסק בנדל”ן ותכנון ובנייה, זה התחום שלי, וקידמתי פרויקטים כאלה במקומות אחרים, ולכן אני רואה כיצד אפשר לעשות את זה אחרת, לעשות את זה נכון ולהפוך את עתיקות לשכונה שכל השכונות הצפוניות יקנאו בה”.
שכונת שמשון. שנים של הזנחה. צילום: אורי קריספין
אתה חושב שיש להם סיבה לחוש אזרחים סוג ב’?
“לצערי הרב, הרבה אנשים שגרים באזורים הללו לא יודעים לבטא את המצוקות שלהם, להניע מהלכים, לצלם, להתלונן, להתנגד. יש הרבה קשי יום, יש כאלה שגם לא מדברים עברית וצריכים עזרה אפילו בלמסור תלונה כמו שצריך. מנגד, יש אוכלוסייה שיודעת להילחם ולעמוד על שלה. כשהעירייה עסוקה רק בלכבות שריפות, אז התוצאה היא שמטפלים רק באלה שיודעים לדרוש ונלחמים, הכי קל להתעלם מהחלשים. אז אני בהחלט מבין את התחושות שלהם, ועובדתית המצב בשכונות הללו לא דומה לשכונות הצפוניות”.
“הסכם הגג הוא אסון”
אם בשכונות הדרומיות מתלוננים שוב ושוב על הזנחה ולכלוך, אז התלונות העיקריות של התושבים בשכונות הצפוניות נוגעות לעומס בכבישים, הפקקים בשעות השיא ובעיות החנייה. “זו קטסטרופה, אין איכות חיים”, אומר עייש. “אנשים מוצאים את עצמם בבוקר בפקקים של 40 דקות, וזה מוציא אותם מדעתם. ומי שזה מפריע לו צריך להבין שאם לא נשים לזה סוף, זה רק ילך ויהיה גרוע יותר”.
עומסי תנועה כל בוקר וערב. צילום: אשר דיין
אתה מתכוון להסכם הגג?
“בוודאי. ההסכם שעליו חתם איתמר שמעוני בהתלהבות ואותו מקיים ראש העיר בפועל תומר גלאם, גם הוא בהתלהבות, הוא אסון. מכרו את אשקלון לשר כחלון בגלל פוליטיקה ואינטרסים אישיים, והכול על הגב של התושבים. רוצים להוזיל את מחירי הדיור, וזה בסדר גמור, אבל לא על חשבוננו. אני אומר: תעצרו, תתחילו לפתח תשתיות, יציאה צפונית, מחלפים, פתרונות תעסוקה, תכריזו על אשקלון כאזור עדיפות לאומית א’, תטפלו בגידול הטבעי שלה ורק אחר כך תביאו לכאן אנשים מבחוץ. לא ניתן שאשקלון תהפוך לעיר מפלט של תושבי חוץ, שבאים לקנות כאן דירה זולה ב-30 אחוזים ולא תהיה כאן איכות חיים. מישהו יכול לדמיין לעצמו איך תיראה העיר אם יתווספו אליה עוד 30 אלף בתי אב?!”
לא הפסקתי לרוץ. עו"ד אבי עייש
אבל זה טוב שהעיר גדלה ומתפתחת, לא?
“זה נהדר, אבל לא בצורה הזאת, כי אנחנו עומדים בפני קטסטרופה. כבר כשחתמו על ההסכם ציננתי את ההתלהבות ואמרתי, ‘חכו רגע’. עכשיו אני אומר חד משמעית שצריך לעצור את הסכם הגג עד שנקבל ערובות ופתרונות בנושאים מהותיים. אנחנו צריכים קודם כול לדאוג לרווחת התושבים שחיים כאן היום, ולא לרוץ ולהביא תושבים חדשים. גם התושבים מבינים את זה, והם בחרדה. פגשתי תושבי חוץ שתכננו חיים נוחים ושלווים באשקלון ורוצים עכשיו לחזור לערים שהם באו מהן, כי אין פה איכות חיים. הסכם הגג הוא אסון לאשקלון, נקודה”.
שכונת עיר ימים. הדמייה: עיריית אשקלון
יש דרך לעצור אותו?
“אני יכול לעצור אותו, ואני מתחייב על זה. אני מכיר את החוק, את פקודת העיריות ואת מערכת היחסים שיש בין העירייה למשרדי האוצר והשיכון, ואני יודע כיצד להכניס בלמים להסכמים הללו. השאלה היא לא אם יש דרך לעצור, השאלה היא אם יש רצון, ומהבחינה הזאת זה או אני או הם”.
כלומר?
“יש כאן הבדל מהותי בין תזות של מועמדים. בדרך כלל כולם אומרים אותו דבר, כולם מדברים על חינוך ותעסוקה וכיוצא בזה. בעניין הסכם הגג אנחנו חלוקים, כי יש את אלה שרוצים בו ומטפחים אותו, ויש אותי, שמתנגד לדבר הזה. מי שרוצה לתמוך באלה שהביאו עלינו את האסון הזה, אז בבקשה. אני האנטי-תזה שלהם. עכשיו יש לתושבים שתי אופציות, להמשיך לחיות ככה ולהיחנק עוד יותר או לדאוג לעצור את כל הדבר הזה. אני רוצה להאמין שמערכת הבחירות הקרובה תהיה פייר פייט. אני לא מוכן להשחית את דרכי ולוותר על העקרונות שלי, לא עשיתי את זה בעבר ואני לא מתכוון להתחיל לעשות את זה. אם הקרב יתנהל בצורה הוגנת, אז אני רגוע”.
