מה דינו של אדם שהורשע בבית משפט, בין היתר בעבירת הריגה אגב נהיגה בצורה פראית, חסרת עכבות, בזחיחות הדעת בדרגה מרבית, בפזיזות נוראה ביותר, באדישות ואף באכזריות, בהתעלם מתנאי הדרך ומקיומם של אנשים ורוכבי אופניים רבים על הכביש?
האם המאורע שגרם למותו של המנוח הוא "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק? בית המשפט מציין כי במקרה כזה עולה ממעשיו ומאופן נהיגתו כי היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאה קטלנית ואף היה אדיש לגבי אותה תוצאה.
בכתבה הזו ניכנס לעומק הדברים בעזרת עו"ד רונן פרידמן ונבהיר את הנושא:
מה אומר החוק?
"סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע את החזקה הממעטת לפיה לא יראו כתאונת דרכים מאורע שנעשה כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.
"הוראה זו נועדה להחריג תאונה שנגרמה במתכוון מהגדרת "תאונת דרכים". על תכליתה של הוראה זו התקיימו דיונים רבים בבית המשפט בשלל תביעות שהוגשו על ידי עו"ד תאונות דרכים, דובר רבות ונקבע כי היא נועדה לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. בנסיבות בהם נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים".
מהי ההגדרה לתאונת דרכים מכוונת?
"הקטגוריה של תאונה מכוונת מאגדת בתוכה קשת מקרים שהצד השווה שבהם הוא שהתאונה לא התרחשה במקרה, באופן בלתי צפוי ופתאומי, כדרך התרחשותן של תאונות רגילות, אלא שהיה מעורב בהתרחשותה מעשה שנעשה במתכוון על מנת לגרום נזק שלעיתים אף מסתיים במקרה של מוות בתאונת דרכים. עסקינן במצבים העשויים להיראות על פני השטח כתאונה, אולם בפועל התרחשותם לא היתה מקרית אלא מכוונת.
"הכוונה במקרים כאלו היא לגרום לתאונה, שבה דן סעיף 7(1) לחוק, הינה כוונה של ממש, העולם כדי מזימה ישירה, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות כדי להחיל סעיף זה.
"השימוש ברכב יהיה "ככלי לגרימת נזק" רק כאשר ישנו רצון "חפצי" של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של האדם. הסתפקות במבחן שנקבע בדין הפלילי – מודעות לאפשרות קרובה לוודאי לגרימת התוצאה – עלולה להביא לתוצאה של שלילת פיצוי גם במקרים שבהם הפגיעה נובעת במישרין מן הסיכון התחבורתי, כגון נסיעה המסכנת אחרים באופן ברור".
ומה לגבי פגיעה באדם שלא התכוונו לפגוע בו תוך כדי תאונה מכוונת?
"הוראת חוק זו חלה באופן שווה על כל השחקנים המעורבים בתאונה המכוונת, בין שמחולל התאונה הצליח לפגוע בקורבן המיועד ובין שלאו. במילים אחרות, המצב המשפטי בנוגע לתאונה המכוונת תואם את המלצתם של מנסחי הצעת החוק להוציא מגדר חוק הפיצויים כל תאונה שנגרמה כתוצאה ממעשה מכוון, לרבות תאונת דרכים בלי ביטוח חובה.
"החזקה הממעטת, על-פי לשונה, אינה מבחינה כלל בין השחקנים השונים המעורבים בתאונה מכוונת. היא מתייחסת ל"מאורע" ולא לסוגי נפגעים. היא מוציאה את כל המאורע, אם חלו התנאים הקבועים לכך, מגדר חוק הפיצויים. כמו כן, כפי שהבהרתי לעיל, לדעתי, אין כל תנאי בחזקה הממעטת הקובעת כי לצורך תחולתה נדרש כי קורבנה המיועד של התאונה יהיה אותו אדם אשר בפועל ייגרם לו או לרכושו נזק. לגבי מי שנפגע אף שלא התכוונו לפגוע בו אלא התכוונו לפגוע באחר, אין מתקיים רכיב הכוונה במי שנפגע בפועל אלא רק בפוגע, וייתכן שבהעדר רכיב זה יש מקום לטענה שנפגעים כאלה אינם כלולים בהוראת החוק האמורה. בהקשר זה חשוב לציין שההלכה היא כי הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת מוטל על הטוען לתחולתה".
תאונת דרכים במתכוון – סיכום
"ההוראה שנועדה לשלול פיצויים בתאונת דרכים במתכוון נועדה לשלול את תחולתו של חוק הפיצויים על אירועים שהינם תוצאת מעשה שנעשה במתכוון על מנת לגרום נזק. המעשה המכוון יכול שייעשה על מנת לגרום נזק למחולל הפגיעה עצמו, או – וזהו המצב במרבית המקרים – לאדם אחר. תכלית החזקה הממעטת הינה להוציא מגדר החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. בנסיבות שבהן נגרמת פגיעה עקב מעשה שכוונתו לגרום נזק לאדם או לרכוש, הרי שהשימוש הנעשה ברכב הינו שימוש ככלי לגרימת נזק ולא שימוש תחבורתי רגיל.
"מטרת החוק היתה לצמצם את תחולת חוק הפיצויים לסיכונים תחבורתיים בלבד. כאשר הגורם לפגיעה הוא מעשה מכוון – ממילא נשללת האפשרות כי מדובר ב"תאונה" אשר מעצם טיבה וטבעה אמורה להתרחש במקרה. עמדה זו נגזרה מגישתה הכללית של הצעת החוק, שלפיה אין להטיל על שכמם של ציבור הנהגים את הנטל לבטח סיכונים שאינם טיפוסיים לשימוש ברכב לצרכים תחבורתיים.
"אשר על כן, כשבתי המשפט באים לבחון על דרך של פרשנות את היקפה של החזקה הממעטת הנ"ל, עלינו להתחשב בתכלית החוק ולבחור בפירוש המתיישב עמה טוב יותר. בנסיבות שבהן נגרמה פגיעה עקב מעשה שנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים".
כתבה שיווקית
