לירון אטיה: “מאז ומתמיד כתבתי כשהייתי עצוב”

קשה להאמין שעבר כבר קרוב לעשור מאז פרצה הלהקה המקומית "הפיל הכחול" לתודעה הישראלית ועשתה את מה שרבים לפניה רק חלמו עליו. היה שם הכול: הופעות במועדונים הכי נחשבים בארץ, מקום ראשון בפלייליסט של גלגל”צ, כתבות בטלוויזיה, קליפ בכיכובה של בר רפאלי והרבה זוהר ותהילה. אך דווקא בשיאה של ההצלחה הזאת החלו סדקים, החברים התפצלו, וכל אחד הלך לדרכו.

“הסולן עזב, הגיטריסט חזר בתשובה, אחר כך הסולנית עזבה. ההרכב הפך למאוד דינאמי, אבל בשלב מסוים כבר אי אפשר היה להחזיק את זה יותר”, מספר לירון אטיה, חבר הלהקה. לפני כשלוש שנים נפרדו דרכיהם באופן סופי. “הבנו שלמרות הפרגון הגדול, הרדיו וההופעות, זה לא עקבי ומשהו שאי אפשר לסמוך עליו ולהתפרנס ממנו. מצד אחד זה דרש מאיתנו המון חזרות, הופעות והכנות. מצד שני, חייב עוד משהו שגם יכניס כסף, והיה בלתי אפשרי לשלב בין הדברים”.

לירון אטיה. צילום: אילן אסייג

מיליוני צפיות ופינה ב"ארץ נהדרת"

גם אטיה הלך לדרכו, למד עריכת וידאו ואנימציה ופתח, יחד עם חברו רועי, את Look & Listen. השניים עושים היום קליפים למוזיקאים מובילים, פרסומות לטלוויזיה ועורכים סרטונים שכבשו את העולם כולו, אשר אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק "תכל’ס". “הדברים התגלגלו וגילינו שאנחנו טובים במה שאנחנו עושים. יצרנו קליפים, יש לנו פינה ב’ארץ נהדרת’, והסרטון שנצפה ביותר בעולם הוא שלנו. הסרטונים של 'תכל’ס' הם בעלי אמירה חברתית, מין רצון כזה לעשות שינוי”.

את המוזיקה החליט אטיה להשאיר כתחביב, והיא תמיד התנגנה ברקע. בסוף כל יום עבודה היה נשאר באולפן ועובד על חומרים עד השעות הקטנות של הלילה. לאט לאט הרגיש שזה שוב משתלט עליו. הפעם הוא עשה הכול לבד, כתב, עיבד, ניגן, הלחין ושר. “הבנתי שאני לא יכול לוותר על זה, ואם לא זרם כלהקה, אני אעשה את זה לבד. זה היה מאוד מאתגר, בעיקר פיזית, כי בגלל המגבלה שלי אני לא באמת יכול לנגן על חלק מהכלים. אני יודע בראש איך זה אמור להיות ולהישמע, אבל פיזית לא יכול לעשות את זה, אז בניתי לי כל מיני פתרונות יצירתיים והשתמשתי באמצעים טכנולוגיים. מורן אחי עזר לי קצת, אבל בגדול עשיתי את הכול ממש לבד”.

להקת הפיל הכחול בימי הזוהר. צילום: יואב נקש

“התחושה שהשירים האלה הצילו אנשים”

בשלב מסוים עלה רעיון להעלות את השירים של אטיה לרשת, והתגובות החמות והמחבקות לא איחרו להגיע. “להפתעתי, הם זכו להצלחה לא קטנה. לא עשיתי מזה עניין, לא ניסיתי לקדם ולפרוץ שוב, פשוט העליתי וזהו. אבל מבחינת הקהל זה היה המשך ישיר של 'הפיל', הם הרי לא היו עדים לכל התהפוכות שעברנו. מיליון צפיות לשיר, השמעה ב’צינור לילה’, אבל בעיקר המון תגובות ומסרים אישיים שקיבלתי מהקהל והותירו אותי די המום ובעיקר מרוגש עד דמעות”.

לירון אטיה. צילום: אילן אסייג

מה כותבים?
“מדובר בעיקר בסיפורים אישיים מאוד, שלא נוח לי לחשוף אותם. התחושה הכללית היא שהשירים האלה הצילו אנשים, ואולי זה נשמע גרנדיוזי ומופרך, אבל זה ממש ככה. ברגעים הכי קשים בחיים שלהם, כשכבר חשבו להרים ידיים ולוותר על הכול, הם מצאו נחמה דווקא בשירים שלי. זאת הרגשה שלא ניתן לתאר במילים”.

התגובות שהוא קיבל גרמו לו להבין שהוא לא יכול לוותר וחייב להמשיך וליצור בעיקר בשביל הקהל. לפני כשנה וחצי קיבל אטיה החלטה סופית, הוא עושה אלבום לבד. כבר היו לו כמה שירים מוכנים,
והוא החל לעבוד במרץ על נוספים. לאחרונה התגבשה כל העבודה הזאת לכדי אלבום אישי, בועט ומרגש.

“אני לא אדם שאוהב חשיפה”

על מנת שלא להיכנס לתסבוכת כלכלית החליט אטיה לפנות לקהל באמצעות הדסטארט, פלטפורמת מימון המונים ברשת. המהלך הזה היה לא קל, עוד משוכה שהוא היה צריך לעבור בדרך. אל דף הגיוס, שנפתח רק ביום ראשון האחרון, הוא צירף את סיפורו האישי וגם סרטון קצר, שבו הוא מתקשה לבקש את עזרת הקהל וממחיש עד כמה המהלך הזה היה קשה לו. “באנו לצלם משהו אחד, אבל יצא משהו אחר לגמרי. כמובן שזה מוקצן קצת, אבל זה מאוד אמיתי”. בתוך ימים אחדים הגיע הפרויקט ליותר מ—70 אחוז מימון, סכום של 50 אלף שקלים, נותרו עוד 20 אלף עד להשגת היעד. הסרטון, אגב, הגיע ליותר מ-200 אלף צפיות.

תחושת האי-נוחות הזאת היא בגלל שאתה מבקש כסף?
“לא, דווקא זה לא זה. בתכל’ס אני לא מבקש כסף, אני מבקש שירכשו את האלבום מראש כדי שאוכל לדעת לקראת מה אני הולך וכמה עותקים לייצר. אין לי בעיה עם הדסטארט, ההפך, אני חושב שזה רעיון גאוני”.

אז איפה הקושי?
“לשים את עצמי במרכז ולקדם את העשייה שלי, אף פעם לא היה לי נוח עם זה. לא הצטלמתי שנים וגם לא התראיינתי. זה מתחיל מהדברים הקטנים, כמו העובדה שלא החלפתי תמונת פרופיל בפייסבוק כבר חמש שנים, ונגמר במוזיקה. אני לא אדם שאוהב חשיפה ואת כל מה שמסביב. ההחלטה הזאת מבחינתי הייתה מאוד קשוחה, קיבלתי אותה די מהר, אבל לקח המון זמן עד שבאמת הצלחתי לבצע. הבנתי שאין ברירה ושאם אני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים, זאת הדרך היחידה”.

רועי מישר ולירון אטיה יוצרי תכל'ס. צילום: אילן אסייג

על מה אתה כותב?
“זה אלבום מאוד אמיתי ואישי שלי. מאז ומתמיד כתבתי כשהייתי עצוב, וזה המשיך ככה. אני לא יכול לכתוב כשאני שמח. אז זה בעיקר דברים על החיים, עם נימה אופטימית קצת”.

הרבה אמנים כותבים מתוך עצב וקושי, ולמרות זאת זה דווקא גורם לקהל להתחזק. קצת הפוך על הפוך, לא?
“כן, כי זה מה שמוזיקה עושה. אתה שומע שיר עצוב, אבל אז אתה מבין שאתה לא לבד ושמה שאתה עובר קורה גם לאחרים. תחושת ההזדהות הזאת גורמת לאיזושהי התעלות, זה מאוד מחזק לדעת שאתה לא לבד”.

לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון

היה לך חשוב לדעת מה חברי הלהקה חושבים על האלבום?
“כן. למרות שכל אחד נמצא במקום אחר בחיים שלו, אנחנו סך הכול בקשר טוב וכמובן שהשמעתי להם את החומרים. חלק פחות התחברו, כי אלה שירים יותר רגועים. בעבר עשינו הרבה רעש, דיסטורשן ועצבים, פה חזרתי לדברים הפשוטים והרגועים, ולא כולם מתחברים לזה וזה בסדר. החברים הטובים, שהם לא מהלהקה, אומרים שזה האלבום הכי טוב שיצא עד עכשיו. אני סומך עליהם ויודע בוודאות שאם זה לא טוב הם יגידו: ‘על הפנים’. אני יודע שעשיתי את הכי טוב שאני יכול, מה שיקרה עם זה הלאה זה כבר לא בשליטה שלי”.

מה היית רוצה שיקרה?
“הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שזה יגיע לכמה שיותר אנשים, שיתחברו, יתחזקו ואולי אפילו שאחד השירים יהפוך עבורם לשיר נוסטלגי שתמיד יזכיר להם תקופה בחיים. זה מה שכל אחד היה רוצה, לא?”

כל אחד היה רוצה להיות בפלייליסט של גלגל”צ.
“הרצון הזה להגיע לפלייליסט הוא מתחלק לשניים: יש כאלה שרוצים את זה בשביל הפרסום והכסף ויש כאלה שזוהי פלטפורמה עבורם להגיע לכמה שיותר אנשים. אז אני שייך לחלק השני”.

פרסום וכסף לא משחקים תפקיד?
“בקטע הכלכלי אני ממש לא בונה על זה. יש לי עסק שאני מתפרנס ממנו, וזה לגמרי בסדר. לגבי הפרסום, אז ממש לא. התאהבתי במאחורי הקלעים. גם בתחילת הדרך של הלהקה היו המון ראיונות וחשיפה שמעולם לא היה לי נוח איתה. היום אני עושה דברים עם אימפקט גדול מאוד, אבל אני מאחורה, וזה עובד נהדר וכיף לי עם זה”.

להקת הפיל הכחול. צילום: יואב נקש

רוצים לבחור שם לאלבום?
לאלבום החדש של אטיה עדיין אין שם, אבל חדי העין יבחינו שבפרויקט בהדסטארט יש אפשרות לתת סכום כסף של יותר מ-30 אלף שקלים ולבחור שם לאלבום. “זאת כמובן בדיחה”, צוחק אטיה, “אבל הוספנו את זה כחלק מהתשורות, ככה בשביל הכיף. מי יודע, אולי יש אי שם מישהו שישים את הכסף ויקרא לאלבום ככל העולה על רוחו, זה יכול להיות מאוד מעניין דווקא. אני מאוד מאמין באלבום הזה ומקווה שהוא יצליח. הוא יצא לגמרי מהלב שלי, וכשזה כל כך אמיתי ואישי, זה חייב להצליח. אני שמח שעשיתי את זה ולא נתתי לחיים לעצור אותי”.