למעלה משנה לאחר שניצלה מהטבח במסיבת הנובה, הוציאה לאורה מלו מאשקלון סינגל ראשון, המתאר את החוויות של אותו יום נורא, את הבריחה מהמוות, את שריקות הכדורים שחלפו מעל ראשה, ואת התהליך שעברה כדי לשרוד את הטראומות הקשות מאז.
לאורה נולדה בקולומביה ועלתה יחד עם הוריה ואחיה לישראל בשנת 2007, כשהייתה בת 12. הם התגוררו באשדוד במשך השנים, היא סיימה את לימודיה בעמל טכנולוגי אשדוד, ולפני מספר שנים עברה לגור עם הוריה באשקלון.
לאורה כותבת ומלחינה שירים כבר מגיל 15, ותמיד אהבה מוזיקה. זמן קצר לפני ה-7.10 היא גם החלה לעבוד כדי-ג'יי במסיבות, אבל הטראומה שליוותה אותה מאותו יום גרמה לה להפסיק לעסוק בכל מה שעסקה לפני.
לאורה מלו, מסתתרת בחממה בבוקר טבח פסטיבל הנובה. צילום: לאורה מלו
את בוקר המתקפה במסיבת הנובה מתקשה לאורה לתאר. "אני הייתי במסיבה כבר לילה קודם, ואמרתי לחבר טוב שלי, איתמר, שגר במושב שתולים, שיבוא גם למסיבה. הוא הגיע ב-6:10 בבוקר עם עוד כמה חברים, והם אפילו לא הספיקו לרקוד. 20 דקות לאחר מכן החלו האזעקות. אחד החברים שהיו איתו – אליה אילוז ז"ל, נרצח, ומאותם רגעים כל החיים שלי השתנו".
לאורה נסעה עם איתמר לתפוס מחסה בקיבוץ ניר-עוז, ולאחר שמחבלים ירו על הרכב שלה היא נאלצה לצאת ולתפוס מחסה בחממה בקיבוץ, שם התחבאה במשך 16 שעות. "ראיתי גופות, דם, מחבלים במרחק של 7 מטר ממני, יריות וצעקות וצרחות. התקשרתי למשטרה שיבואו לחלץ והם אמרו שאין להם דרך כרגע ושנמשיך להסתתר. זה לא היה פשוט לקבל את המוות של עצמי. התקשרתי להורים שלי ונפרדתי".
תמונה שצילמה לאורה בחממה בה הסתתרה. צילום: לאורה מלו
לאורה מלו, בביתה חולים ברזילי לאחר החילוץ. צילום: לאורה מלו
בסופן של שעות מורטות עצבים, לאורה וחברה איתמר חולצו בחיים על ידי צה"ל וכיום היא כאמור מנסה להתמודד עם הטראומות הקשות מאותו יום. "אף אחד לא הכין אותי לחוויה מסוג כזה. הטראומה שנוצרה בי מאז מאוד קשה", היא אומרת ומוספיה כי דווקא המוזיקה הייתה זו שהצילה אותה. "חודש לאחר הטבח, התחלתי לכתוב את השיר. התחלתי והפסקתי, וכך כל פעם מחדש. היו ימים שהייתי נשאבת לחור שחור ולדיכאון ורוצה לוותר, אבל אז הייתי קמה שוב וממשיכה. לפני מספר חודשים התחלתי ללכת למטפלת שעזרה לי המון ובמקביל ביקשתי המון עזרה מהשם, והתחלתי לחזור למוזיקה".
לאורה מלו וחברה, איתמר. צילום: פרטי
לפני כשלושה חודשים, ב-8.10 – שנה לאחר הטבח, נסעה לאורה לארגנטינה במסגרת משלחת של הנובה כדי לעשות הסברה. "במשך חודש היינו שם, נפגשנו עם קהילה יהודית ועם אזרחים, נפגשנו עם חבייאר מיליי ונציגי ממשלה, סיפרנו את הסיפור שלנו ומה שעברנו. באותם רגעי אימה של ה-7.10, מי היה מאמין ששנה בדיוק אחרי אני אהיה בארגנטינה ואספר את הסיפור שלי", סיפרה.
לאורה במשלחת לארגנטינה. צילום: פרטי
לאורה ונשיא ארגניטינה חבייאר מיליי. צילום: פרטי
"חזרתי לארץ מלאת אנרגיות ואהבה שקיבלתי משם, וכתבתי את החלק השני של השיר", היא מספרת, "תוך שבוע מאז שחזרתי מארגנטינה סיימתי את השיר ולפני מספר ימים הוצאתי אותו – הסינגל הראשון שלי".
לולא מה שקרה בנובה, את חושבת שהיית מוציאה סינגל?
"זה היה קורה בכל זאת, אבל אולי בעתיד הרחוק יותר. מה שקרה בנובה, וכל המסע בארגנטינה, גרם לי לרצות לעשות את זה יותר, ולמהר עם זה, גם כי מצאתי שזה מרפא, וגם כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר".
איזה תגובות קיבלת?
"התגובות מאוד טובות והן מגיעות לא רק מחברים ומשפחה, אלא גם מאנשים שאני לא מכירה. ראיינו אותי לאתר חדשות בספרדית ושם קהל דובר ספרדית נחשף לשיר ואמרו לי שגרמתי להם לצמרמורת. זה גורם לי להבין שאני בדרך הנכונה. אני מאוד גאה בעצמי, אני מרגישה כאילו הבאתי תינוק לעולם, ועכשיו אני כבר עובדת על השיר הבא".
לאורה במשלחת לארגנטינה. צילום: פרטי
"אני מאוד רוצה להתחבר, להעביר מסרים ולרגש אנשים דרך המוזיקה. יש בה הרבה כוח. מוזיקה היא קסם, זה לא רק משהו ששומעים דרך האוזניים אלא משהו שממש מעורר אצל אנשים תחושות ורגשות שעושים שינוי".
השיר נקרא "שרדתי" והנה קטע ממנו שמתאר את החוויה שלה בנובה:
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע,
ואז הם התחילו לירות עלינו.
כדורים חלפו דרך החלונות מצד לצד.
כמה מטרים לאחר מכן, התנגשנו בגדר,
הרכב נתקע ולא יכול לזוז.
ניפצתי את החלון בבעיטה אחת ויצאנו מהמכונית,
בלי לדעת לאן אנחנו בורחים.
(הכל הרגיש כל כך לא אמיתי)
לא הסתכלנו לאחור, רק רצנו כדי לא להיתפס.
האזינו לשיר:
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
