דוח מיוחד שהפיקו באופן עצמאי – פרופ' שיר דפנה-תקוע מהמכללה האקדמית אשקלון, פרופ' אילת הראל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ושופטת בית המשפט המחוזי בת"א בדימוס סביונה רוטלוי, מסקר את החמ"לים הקדמיים בעוטף עזה, לצורך בירור עובדתי, מקיף ומעמיק החוקר את הכשלים שהובילו למחדל הגדול בתולדות המדינה ולאירועי ה-7.10. הדוח יעמוד לרשות ועדת החקירה הממלכתית לכשתוקם.
למעלה מ-60 ראיונות מקיפים נערכו לטובת הדו"ח באמצעותם התבררו היבטים שונים של אופי השירות בחמ"לי התצפית בגזרת עזה, התנהלות הצבא מול החיילות בהקשרים כגון ביטחון וחוסר ביטחון, הגנה, מיגון, תנאי השירות, נשיאת נשק, מיקום החמ"לים ועוד. בשיחות נכללו תצפיתניות, מפקדות תצפיתניות, קצינות וקצינים בדרג בכיר, הורים ובני משפחה של חיילות בחמ"לי תצפית ועוד.
לדברי החוקרות, הנרטיב שהתקבע בציבור כי "הכול קרה כי לא הקשיבו לתצפיתניות", אינו ממצה את כל היבטי הנושא, ואף מטעה, היות והוא מקטין אותן ואת פועלן וממעיט בערך התפקיד. לכן, הדו"ח מציג תמונה רחבה של השתלשלות האירועים, של מעמד התפקיד ושל הטעון תיקון.
על פי החוקרות, מאחר והמחדל היה גדול כל כך וגרם לאבדות רבות, אין להסתפק באמירות כלליות אלא יש להעמיק ולחקור את שאלת האחריות ואת חלקו של כל גורם בנפרד בהשתלשלות העניינים שהובילה ל-7 באוקטובר.
אלו הן תובנות מרכזיות העולות מהתחקיר העצמאי:
מהדוח עולה כי המילים "זה רק תרגיל", "חמאס מורתע" ו-"הם רק מתאמנים", חזרו ונשנו לאורך כל הראיונות. הסתירה המובנית בין ארגון צבאי היררכי ובין נחיצותו של מרחב שבו אפשר להעלות לדיון כשלים או חולשות פוטנציאליות בולטת לעין. בזירה שיש בה אלימות מתמשכת והתרעות רבות, שבסופו של דבר אינן מתממשות, קשה מאוד להיות "ערוכים לכל תרחיש".
עוד עולה מהדוח כי המוצבים והחמ"לים לא היו מוכנים לפשיטה בפועל, במיוחד בחטיבה הצפונית. הכוחות בנחל עוז ובגזרה היו מעטים מדי, ותומכות הלחימה לא ידעו מה עליהן לעשות בעת פשיטה בשעה שהן אינן במשמרת בחמ"ל. אחדות העידו שנאמר להן ללכת לחדר האוכל, אחרות אמרו שהנחו אותן לרוץ למיגונית הפתוחה. לחיילות המוצבות במשמרת לא ניתנה הנחיה כיצד לשמור על ביטחונן האישי בזמן חדירת מחבלים, כי החמ"ל בטוח לכאורה וחיילים לוחמים יגנו עליהן.
עוד צוין כי רובן הגדול של המרואיינות ציינו כי התצפיתניות עצמן אינן צריכות לשאת נשק, אך בגלל המיקום הרגיש, הסמוך כל כך לגבול, מפקדות מדרגת פיקוד מסוימת ומעלה צריכות להיות חמושות. טכנאיות ונגדיות שעוסקות בין היתר בתיקונים על הגדר, חייבות גם הן לשאת נשק. סוגיית הנשק תלויה במידה רבה במשתנים נוספים: אילו נמנעה הפשיטה מראש בעקבות הידיעות וההתרעות שהועברו, אילו היו בגזרה די כוחות לוחמים להגן על החיילות, אילו עמדו לרשותן מיגוניות מתאימות, ייתכן שלא היו מרבים כל כך לעסוק בנושא זה.
החוקרות ציינו כי רבים מבני המשפחה והסביבה החווה את הטראומה של אובדן תומכות הלחימה מנחל עוז חוו גם תחושה עמוקה של פציעה מוסרית שנובעת מתחושה של בגידת הממשלה באזרחים ומכישלון הצבא בהגנה על החיילות. ההורים השכולים אינם מרגישים נבגדים רק משום שהממשלה והצבא הפקירו את בנותיהן מלכתחילה, אלא גם כי במשך ימים ארוכים המפקדים ממערך האיסוף ומיחידו נוספות נאלמו דום ולא ענו לפניותיהם כשהתחננו לדעת מה עלה בגורל בנותיהם.
עוד צוין בדוח כי התנאים בחמ"לים (נוסף על נושאי המיגון שהוזכרו) לרבות זמינות המזון, מבני המגורים, התנאים הסניטריים והטיפול הרפואי, אינם תמיד תואמים את הדרישות המבצעיות מהחיילות ואת המשמרות הארוכות שלהן. למרות הקושי, ניכרת האחווה שנרקמה בין החיילות, שחיזקה אותן ויצרה הווי חברתי ייחודי ניכרת גם מקצועיותן, גבורתן ומסירותן לתפקיד.
פרופ' דפנה- תקוע מהאקדמית אשקלון: "פומביות ממצאי הדו"ח המפרטים את ממדי האסון, הטרגדיה האנושית והכישלון המדיני והצבאי, תאפשר לכל הגורמים המעורבים לקבל עליהם אחריות ולהפיק לקחים. כמו כן היא תאפשר לחיילות להנכיח את עצמן בתהליך ההחלמה האישי והלאומי ולחולל שינוי בעמדות כלפי השירות הצבאי שלהן וכלפי שירותן של נשים בצבא בכלל".
השופטת בדימוס סביונה רוטלוי: "ברור לנו שכאשר תוקם ועדת חקירה ממלכתית סיפור החיילות בחמ"לים הקדמיים יהיה חלק חשוב מניתוח הכשלים של השבעה באוקטובר".
פרופ' אילת הראל ציינה כי יש להבחין בין תחושת החיילות שלא הקשיבו להן לבין השאלה המהותית למי הועבר המידע ומדוע הוא לא תורגם לשינוי מדיניות. "מן הממצאים שלנו עולה שהמידע הועבר הלאה ונדון בדרגים גבוהים יותר בחילות שונים ובפורומים שונים, אך אין ביכולתנו לקבוע היכן נעצר. יש לבחון זאת בקפידה במסגרת ועדת חקירה ממלכתית".
מעוניינים לקרוא את הדו"ח במלואו? לחצו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך