במלאת 30 לנפילתם של אורן שטרן ודני וובק זכרם לברכה, עלו היום בני משפחותיהם ומכריהם לקברם וקיימו טקס אזכרה וגילוי מצבה.
המצבות של דני ואורן זכרם לברכה
אורן ודני, חברים ושכנים בחייהם נפלו בקרב עם מחבלים בנתיב העשרה בו הם התגוררו ב-7 באקטובר.
הטקס שתקיים בבית העלמין של המושב, שכבר מהכניסה אליו רואים את הקברים החדשים והרבים שנוספו מאז הטבח הנורא.
חברי כיתת הכוננות של המושב, שנותרו בחיים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאורן ודני שלחמו לצידם כשהם לובשים חולצות של צוות שטרן, לזכרו של אורן שהיה חבר הכיתה.
צוות שטרן לזכרו של אורן שטרן ז"ל
הוריו של אורן, עמדו שם בעת שהחזן הצבאי קיים את טקס האזכרה. לאחריו אמר משה שטרן, אביו של אורן כמה מילים של כאב ופרץ בבכי. בת משפחה של אורן סיפרה על האיש, ועל חסרונו המורגש, וסיפרה על התקווה שלה מאז האסון כי הוא לא מת וכי בכל רגע הוא עשוי לקום. "אבל אחרי 20 ימים בחול המסריח הזה, אני כבר מבינה שאין סיכוי", היא אמרה ופרצה בבכי.
אזכרה על קברו של אורן שטרן ז"ל
אזכרה על קברו של אורן שטרן ז"ל
הוריו של אורן שטרן על קברו
לאחר מכן, התקיים טקס האזכרה של דני וובק, בו השתתפו גם הבנים שאימץ וובק, לאחר שעלה לישראל בגפו וללא משפחה. ספדו לו שם על גבורתו כאשר יצא מביתו כשהוא אוחז בנשקו האישי כדי להילחם במחבלים שחדרו למושב וסיפרו כי הוא ושכנו אורן יצאו יחד ונלחמו כתף אל כתף ושניהם שילמו על כך בחייהם.
אחד מהבנים שאימץ וובק, סיפר עליו: "דני היה אבא, סבא וסבתא הכל בשבילי, דני לימד אותי מה זה שלום בית, מה זה כבוד. אני לא הייתי חוגג ימי הולדת, אבל הוא לימד אותנו איך לערוך שולחן ולחגוג. הוא לא היה מחכה לנו. כל פעם שהייתי מגיע לפה הוא היה מוציא אותי לשדות והיינו מדברים וכל פעם שרציתי להתייעץ הייתי מדבר איתו. דני אני אוהב אותך".
אזכרה על קברו של דני וובק ז"ל
הרב יעקב אביטן, רב המועצה האזורית חוף אשקלון, שהגיע להשתתף בטקסי האזכרה נשא דברי הספד לזכרם של דני ואורן.
בכלל, בחודש וחצי האחרונים, פעל הרב אביטן כחברה קדישא של אדם אחד כאשר עבר מהלוויה להלוויה ומשבעה לשבעה, והיו רבים מאוד כאלה. הוא נשא דברים בטקסים השונים ואף פעל בהעברת גופות הנרצחים לצורך קבורתן, או למען משפחות שרצו להיפרד בפעם האחרונה מיקירהם.
בתחילת המלחמה, עת נערמו גופות רבות ונאסרה הכניסה לקיום הלוויות בעוטף עזה, היו מתקיימים טקסי הלוויה ביישובים השונים המרוחקים כמו נגבה או ניצן ולאחר מכן, הייתה יוצאת הלוויה מצומצמת מאוד ביישוב עצמו.
בהתחלה היה רעיון לבצע קבורה זמנית שלאחריה יועברו הנפטרים לקבורת נצח ביישוב שלהם, אך הרב אביטן התנגד לכך, מה שמנע טלטלה נוספות למשפחות שהיו נאלצות לקיים הלוויה שניה.
