הערב, ערב יום הזיכרון, נערך הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לחללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה תשפ"א, ברחבת יד לבנים המחודשת, בהשתתפותם של המשפחות השכולות, ראש העיר, תומר גלאם, חברי מועצת העיר, יו"ר יד לבנים, יעקב מושיאשווילי, נציגי משטרה, צה"ל ומכובדים נוספים.
הטקס השנה צוין בסימן 'לו לרגע יכולתי' וקטעי ההקראה הינם פרי עיטם של משפחות וקרובי החללים אותם כתבו על כל אותם הרגעים בהם קרוביהם חסרים להם מכל.
הטקס נפתח עם צפירה כבת דקה ולאחריה משמר הכבוד ומשמר הדגל תפסו מקומם והורידו את הדגל לחצי התורן.
טקס יום הזיכרון. צילום: אלדד עובדיה
טקס יום הזיכרון. צילום: אלדד עובדיה
את הטקס הנחה אקי אבני ובקטעי השירה השתתפו עמיר בניון, עידן עמדי ונרקיס.
בטקס השתתפו משפחות החללים וחלקם כאמור לקחו חלק בקטעי הקראה. בין המקריאים: מומי מלכה שסיפר את סיפורו של אב וסב שכול, גפן דאבוש שסיפרה את סיפורה של יתומת צה"ל, מזל לחזיאל עם סיפורה של אחות שכולה, נטלי ארמה עם סיפורה של אלמנת צה"ל, סיפורו של יוסי, על חבר שכול ואליהו עוזר עם סיפורו של אח שכול.
טקס יום הזיכרון. צילום: אלדד עובדיה
טקס יום הזיכרון. צילום: אלדד עובדיה
בטקס נאמו ראש העיר, תומר גלאם ויו"ר יד לבנים, יעקב מושיאשווילי אשר גם הוא אב שכול לנתנאל ז"ל.
הטקס כלל גם קריאת אל מלא רחמים על ידי החזן ישראל קרבר ופרק תהילים וקדיש על חללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה על ידי אביאל עדיאל טפרברג, אביו של הנופל רועי ז"ל.
ראש העירייה נואם בטקס יום הזיכרון. צילום: אלדד עובדיה
מיד עם תום הטקס המרכזי, נערך ערב "שרים לזכרם" בהשתתפות אמנים מקומיים והזמרים עידן עמדי, עמיר בניון ונרקיס.
להלן הדברים שנשא ראש העיר, תומר גלאם, בנאומו:
"העיר אשקלון מרכינה הערב את ראשה ומתייחדת עם זכרם של 23,928 חללי מערכות ישראל, חללי כוחות הביטחון ונרצחי פעולות האיבה.
מתוכם 372 ממיטב בניה ובנותיה של העיר אשקלון שנפלו בהגנה על המולדת ו-58 שנרצחו בפעולות איבה וטרור.
הערב ומחר, נהפוך כולנו למשפחת שכול אחת גדולה. גדולה מדי.
ננסה ולו ליום אחד לשאת עבור המשפחות השכולות את הכאב, ננסה להקל על כובד המשקל שהן נושאות על כתפיהן ובליבן, מאז אותו רגע ארור שבו נשמעה הדפיקה על הדלת והעיניים התמלאו בצבעם הירוק של מדי הזית.
ואלו לא היו מדי הזית של הבן או הבת שהנה שבו הביתה, אלו היו מדי הזית של קציני העיר ובפיהם בשורת האיוב הקשה והכואבת ביותר בעולם. הבן והבת לא ישובו עוד.
עם שוך הזעקה וקריאות השבר מחלחלת ההבנה כי גם החיים שהכרתם לא ישובו עוד להיות מה שהיו.
באבחה אחת התנפצו החלומות, התקוות, היעדים והשאיפות והפכו לאלפי רסיסים של זיכרונות ולבור עמוק בתוך הלב.
בדיוק במקום בו שכנה האהבה העצומה שלכם למי שהריתם וילדתם, למי שגידלתם, טיפחתם והשקעתם את כל נפשכם, בדיוק במקום הזה נותרה כעת תהום עמוקה שלא תוכל להתמלא לעולם. הגעגוע ילך ויגדל, הכאב ילך ויתחדד.
לצד אלו מלווה אתכם גם תחושת ההחמצה על החיים שיכלו להיות ואינם. על כל מה שכבר לא.
כבר לא תלוו אותם לחופה, לא תראו מהם נכדים, לא תצאו איתם לטיול הגדול, לא תצחקו מהבדיחות שלהם, לא תכינו להם את האוכל שאהבו, לא תראו אותם יושבים סביב שולחן החג,
הם כבר לא ירימו אף אחד על הכתפיים או ילוו לגן, הם כבר לא יבואו לקראתכם בפנים מחייכות, ולא תשמעו אותם קוראים בשמכם.
לו לרגע יכולתם הייתם מבקשים עוד חיבוק אחד, ליטוף של אמא, מבט של אבא. הייתם מסניפים אותם אליכם ומרגישים את חום גופם.
הייתם מבקשים מהם גם שיבקשו בשבילנו שם למעלה, שלא נדע עוד נופלים ונרצחים, ובפעם האחרונה הייתם נושקים להם ומבטיחים להם כי ביום מן הימים תשובו לראות אותם בדירה אליה עברו, מעבר לענן.
משפחות יקרות,
אנחנו עומדים כאן היום איתכן ולצדכן, מצדיעים לכן על תעצומות הנפש ועל הבחירה שלכם בחיים, בכל יום מחדש, ובפינו הבטחה. הבטחה כי המחיר הכבד, הכבד מנשוא ששילמו ילדיכם, המחיר הכבד מנשוא שאתם משלמים כל יום ביומו, לא יהיה לשווא.
את הנעשה אין להשיב אך את העתיד בכוחנו לשנות. הזיכרון אינו רק נחלת העבר, הזיכרון הוא מה שמתווה לנו את העתיד.
מעולם לא רצינו לחיות על חרבנו, וגם כאשר ניצחנו במלחמות, הפסדנו אובדן עצום, עליו יעידו אלפי השמות החקוקים על מצבות האבן ובחדרי הלב.
קדושת החיים הייתה ותהיה הערך העליון המלווה את צה"ל, את כוחות הביטחון ואת החברה הישראלית, ופנינו תמיד יהיו לשלום, לפיוס ולאחדות.
יחד עם זאת, למרות שעברו למעלה משבעה עשורים, ועל אף שהקמנו מדינה לתפארת, מדינה מצליחה, עם הישגים רבים ונדירים, איום ההשמדה עדיין מרחף מעל ראשינו. יידעו אויבנו כי תמיד נדע להגן על עצמנו ולהקדים את כל הקמים לכלותינו, בארץ ובעולם.
מחר באותה השעה, יונף הדגל לראש התורן וישוב להתנוסס בגאון לרגל יום העצמאות השבעים ושלושה למדינתנו האהובה.
באותה השעה נחשוב עליכן, משפחות יקרות, ועל כך שעבורכן המעבר החד בין יגון לשמחה הוא מציאות יומיומית. נחשוב על כל הקהילות הנפלאות המרכיבות את עמנו, על מגוון העדות והדעות שהן חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו, נחשוב על היוזמות פורצות הדרך, החדשנות והסטארט-אפ שהופכים את האומה שלנו לאחת המובילות בעולם בתחומים רבים ובעיקר נחשוב על דור העתיד שלנו – ועל כמה שאנחנו חייבים להמשיך ולפעול כדי לוודא שיגדל לתוך מציאות סבלנית וסובלנית,
מציאות שמקבלת את האחר, מציאות שמאפשרת ביטוי לכל אחת ואחד מאיתנו, מציאות שבה עוצמתנו הערכית כמו גם הפיזית ממשיכות להיות עמוד האש ההולך לפני המחנה ומשמרות את קיומו של העם היהודי בארץ ישראל.
אסיים בתפילה לרפואתם ולהחלמתם של כל פצועי צה"ל והלומי הקרב, לשובם של כל נעדרי ישראל, בהם סגן הדר גולדין, סמל ראשון אורון שאול זכרם לברכה, ואברה מנגיסטו, תושב העיר אשקלון ולשלומם של כל חיילי צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון,
הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ,
מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם,
וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נצור ומבורך בלבנו לעד".
