סוף השבוע הזה כולו פורים וקריאת מגילת אסתר. המגילה שמסתיימת בהצלה גדולה בזכות יד אלוקים הנעלמה וגבורת מרדכי ואסתר היא סיפור מעט אכזרי: עמים משועבדים ונשים כרכוש. קומבינות, תככים וכוח מנהיג להשחית. אלימות שרירותית, גחמות אישיות, השמדת עם (כמעט) ונקמות אכזריות. האם זהו טבע העולם? ואם כן, אסור לקבל זאת.
לב הסיפור הוא היפוך הגורל: גזירה אכזרית שהפכה לישועה גדולה, מ"אסון" ל"נס", ומקורבן לנוקם. בפורים שעבר הופיעה הקורונה וברור שהקיום בדיוק כמו במגילה – שברירי. הכל תלוי על בלימה, על רוע או תושייה, על אסון או נס. זהו מסר נוקב וכואב כעת. החיים הם לעתים "נס", ואולי "אסון" ולכן, כעת כשאנו חוזרים לשגרה אחרי סגר שלישי וכואב צריך לנהוג באחריות ובזהירות.
אייל חסאן. צילום: פבל
ומכאן לפרשת השבוע – פרשת תצווה מתמקדת בכהנים ובקדושתם. הערך הראשון שאני מבקש ללמוד מהפרשה הנו חברתי – קבלת האחר, השונה וחשיבות המאחד בתוכנו. הכהן הגדול נושא על חזהו שתים עשרה אבנים שונות, בצורתן ובצבען, האבנים הן סמלם של שבטים שהם שונים באופיים, שמתנקזים יחד אל תוך חזהו-ליבו-תודעתו. המסר התמידי והאקטואלי – לעתים החברה הישראלית חווה תופעות של רדיפה והשתקה של קבוצות שלא מתיישרות עם הקו הרעיוני של המנהיגים, תוך חוסר סובלנות למגוון דעות, צבעים וזהויות. ביום ראשון בחרנו להבדיל את אוכלוסיית המבוגרים המחוסנים לאלו שלא מחוסנים. אני סבור שיש לחדול מהשיח הרעיל והנפיץ בנושא ולזכור, שפרשת תצווה מלמדת אותנו שמנהיגות אמיתית היא זו הנושאת על חזה את המגוון שבעם ורואה בו ברכה, את עושר הדעות וההשקפות, חוגגת את שלל צבעי הקשת ושוללת חד-גוניות. זה מה שנצפה מעצמנו וזה מה שנדרוש ממנהיגנו לפני ואחרי הבחירות הקרובות.
הפרשה קובעת שהכוהנים הראשונים, יתקדשו לעבודת הכהונה דווקא על ידי לבישת הבגדים. אנחנו מדברים על קדושה. על פוטנציאל לחיבור קרוב ואינטימי יותר עם האלוהות שהבגדים האלה מאפשרים. מה יש בהם בבגדים שהם מאפשרים כזה דבר? מדוע הכהן הגדול זקוק לבגדים מפוארים כל כך? מה פשר ההופעה המאוד מהודרת הזאת? האם לא היה ראוי לבקש מהכוהנים, ובייחוד מהכוהן הגדול, שיופיעו בבגדים פשוטים יותר, ללא זהב ואבנים יקרות, (כפי שהכהן הגדול היה עושה ביום הכיפורים, כשנכנס לקודש הקודשים).
התורה מסבירה שהלבוש אמור ליצור מראה מכובד ופאר. הרמב"ן מוסיף שהבגדים לבושי מלכות הם. אחד ההסברים לבגדים הייחודיים הנו "לכבוד ולתפארת". כלומר הכהן הגדול נכנס לתודעה חדשה ומאבד את תודעת האני – הבגד יוצר בכהן את תחושת גודל המעמד ואת תודעת השליחות שלה נועד. בתוך בגדיו המיוחדים שליחותו נשמעת לו, לכל מקום שאליו ילך הכהן הוא יזכור את מי הוא מייצג ומשרת, האבנים הטובות שהכוהנים מוקפים בהן – צריכים להזכיר להם שעליהם לשמור אותנו, בני ישראל בתודעתם. הכהן מתלבש בעבור כולנו, בתפארתו נתרגש כולנו. כל פריט לבוש צריך להיות במקומו ובסדר הנכון. יש לכהן הגדול פעמונים המזכירים לו בלכתו מהיכן קיבל את כבודו. הכל על מנת שלא יסטה, שלא יירדם וירום לבו מעל אחיו חלילה.
למעשה, הפרשה מבהירה כי אחד הכלים שיכולים לסייע לאדם הנו הבגד שילבש. לכן בכל ראיון עבודה האדם יופיע בלבוש ההולם את התפקיד. כל רופא יופיע בחלוק לבן ועובדי ציבור רבים כמו גם טייסים ודיילים, אחיות ועוד יופיעו בתלבושת אחידה מייצגת ומכובדת.
אבל, הלבוש משפיע גם על הלובש עצמו. הטייס הלובש מדי טייס לא ישכח לרגע את חשיבות התנהלותו בגובה אלפי מיילים. מסקנה אחת – "הבגד עושה את האדם".
מאידך, חשוב לזכור, יש גם סכנה בהתמקדות רבה מדי בהופעה החיצונית. לפעמים, מרוב עיסוק בלבושנו נשכח מהו רצוננו הפנימי האמיתי. אולי, הבגד הנו תחפושת או כיסוי ואנו רוצים להרשים את הזולת או את עצמנו בזכות הבגד? מסקנה שניה – הבגד אינו עושה את האדם, אלא מעשיו.
הפרשה שלנו שכל כולה קולקטיב של בנייה משותפת של המשכן עלולה ליצור מוסד אליטיסטי שמגדל משפחת כוהנים אחת בלבד ונותן בידיה כוח רב והון עצום. האם הכוהנים השתמשו בכוחם הגדול בתבונה? האם הבינו שהבגדים אמורים לרסן אותם? לצערנו, לא פעם לא. ראינו גם ראינו שלצד התפקיד הקשה, האחריות וההתעסקות באוצרות העם כך גם הפיתויים וההתמודדות, ולמרבה הצער, כוהנים לא מעטים נכשלו במשימה ומעמדם ניתק אותם מההמון. זהו מסר לכל מנהיגנו המציעים עצמם לבחירת העם – אל תשכחו לרסן את כוחכם, היזהרו להתנתק מההמון. יותר אהבה, יותר הקשבה, יותר אמונה בין אדם לאדם (בדיוק כמו בשיר יותר – המצורף)
הפרשה עוסקת גם בקרבן התמיד. הצורך להעניק ביטוי מוחשי לקשר בין העם לאלוהיו יצר את קרבן התמיד. קשה לרבים לכתוב על קרבנות. הנפש העדינה שלנו לא אוהבת את זה. קשה לעכל את התזת הדם, את השחיטה ואת הכאב של בעלי החיים. התורה בוודאי לא מטיפה לצמחונות, (ולטעמי חבל שכך) אבל, צריך לזכור שבמזרח הקדום הקרבנות היו המוניים וכללו גם קרבנות אדם.
בכל זאת, מדוע צריך להקריב את קרבן התמיד?
בתורה שלנו לכל דבר יש חשיבות – קרבן התמיד הוא המצאה מקורית שיצרה דפוס שגרה מסודר לעם. סדר יום קבוע, מסגרת ועוגן. ומכאן חשוב שנבין את הצורך בשגרת לימודים, (גם בזום) שגרת עבודה ושגרת התנהלות בבית. לשגרה יתרונות רבים – היא מונעת הפתעות ויוצרת תוכן מסודר לחיים. לעומתה, שבירת השגרה, חוסר סדר, איחורים ובלאגן יובילו למיני אנרכיה בכל בית או ארגון.
השבוע חזרנו ללמידה מקרוב ולהנחיות מאתגרות. לכן, כשאנו מקפידים על אמנה ותקנון, על הצהרת בריאות ומסכות, כשאנו דורשים סדר, וכשאנו מעירים להורים על איחורים ודורשים משמעת, זכרו את יתרונותיה של המסגרת והשגרה והבינו זאת.
השגרה והסדר, המשמעת והתקנון הם נכס חשוב להצלחה בכל – הם ארגז כלים מעשי במשפחה ובעבודה.
שבת שלום וחג שמח.
יותר
מילים: יהונתן גפן
נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
מתי נהיה יותר קרובים
עד שנרגיש ונוותר?
כולם רוצים להיות טובים,
אבל אפשר היה יותר:
יותר אהבה,
יותר הקשבה,
יותר אמונה בין אדם לאדם,
יותר שלום, יותר תקווה,
פחות קנאה ושנאת חינם,
יותר נשמה,
יותר אלוהים,
יותר הבנה ביני לבינך,
יותר שמחה, יותר חיים,
פחות לבד, יותר איתך.
נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
יותר שמחה, שלי, שלך,
הרבה יותר מילים חמות,
פחות שקרים, פחות דמעות,
פחות למות, יותר לחיות.
יותר אהבה…
