הדרמה בחיי יעקב נמשכת, אחרי שיעקב עוזב את לבן, הוא פותח בהכנות למפגש הגורלי עם אחיו עשו, לאחר למעלה מעשרים שנות נתק. יעקב יודע שמדובר במהלך “נפיץ” הוא שולח מלאכים – שליחים שיפייסו אותו. שימו לב ביציאתו לחרן יעקב רואה מלאכים שמרגיעים אותו ואילו בחזרתו מחרן הוא שולח מלאכים, שמלחיצים אותו, כי הם שבים ומעדכנים אותו שמחנה עשו ערוך כיחידה צבאית ופני אחיו למלחמה.
יעקב מחליט להתגונן בשלוש דרכים שונות: ראשית, הוא מחלק את העם לשני מחנות. אם יותקף, חלילה, מחנה אחד, יינצל המחנה השני. שנית, הוא נושא תפילה לבורא עולם שיציל אותו מכוונותיו של עשו. לבסוף, הוא מכין מנחה הכוללת בקר וגמלים, ושולח אותה לאחיו. אבינו יעקב הוא בית ספר לדיפלומטיה: הוא רודף שלום, אך אינו “עיוור” או “נאיבי”, הוא מלמד אותנו מה הדרך הנכונה לכל אתגר או קושי, הולכים אל הלא נודע, מפגינים נדיבות ומתכוננים לכל אפשרות.
ה’ יעזור – חשוב מאוד מאוד. אך לא רק זאת – עושים השתדלות.
יעקב לא פוחד לפחד “וירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ”, מדוע הכפילות? הרי רק בפרק הקודם התגבר על לבן. בנוסף, קיבל הבטחות רבות מהאל. רש”י (בעקבות מדרש תנחומא) טוען כי יש משמעות בחזרה במילים אחרות על אותו הרעיון “וַיִּירָא” “וַיֵּצֶר לו”: יעקב חושש מהרג במחנהו וגם מגרימת הרג למחנה עשו. כמה יפה השלום שמפגין יעקב אבינו – הוא פוחד להיהרג, אבל גם להרוג חפים מפשע. הפרופסור נחמה לייבוביץ’, קבעה שיעקב הפוחד לא מביע חוסר ביטחון בקב”ה או בהבטחותיו, אלא חשש או חוסר ביטחון בעצמו ובהתנהגותו, הוא חושש שמא הוא יחטא, שמא יטעה.
אייל חסאן. צילום: פבל
ברשותכם ניגע בפחד. הפחד הוא רגש אנושי טבעי שקיים על מנת להגן עלינו, שגורם לנו לנקוט באמצעים שונים להגן על עצמנו.
אולם לפעמים אותם אמצעים יכולים להזיק לנו או לאחרים, במיוחד כאשר הפחדים שלנו אינם מגובים במציאות אובייקטיבית. כמו שהתברכנו ברגש הפחד, כך גם התברכנו ביכולת השכל. ובעוד שחייבים אנו להיות מודעים לפחדים שלנו וממה הם נובעים, אל לנו לקחת החלטות על פי הפחד בלבד – ואל לנו להצדיק את החלטותיהם של אחרים אשר נלקחים מתוך פחד – אלא מצווה עלינו להתאמץ לאזן את הפחד עם השכל, ולקחת החלטות על פי ההיגיון והאמת. כך עושה יעקב הפוחד, כאשר הוא מתכונן למפגש עם עשו בחשש אבל גם בתבונה ובאחריות.
ואז יורד הערב ויעקב החושש מתמודד, בלילה, לבדו מול איש מסתורי (מלאך) שנאבק עמו, יש פרשנות מיוחדת של רשב”ם שיעקב מבקש לברוח מהמפגש עם אחיו והמלאך (אולי, מלאכו של עשו?) מונע ממנו. בהמשך הפרשה אנחנו מגיעים למעמד המכונן שבו נותר יעקב לבדו, “ויאבק איש עמו עד עלות השחר”. וכאשר יעקב מנצח סוף סוף, הוא מסרב לשלח את האיש עד שיברך אותו. הרמב”ם אומר שהמעמד הזה לא ריאלי, שזו נבואה. הרמב”ן אומר – שהאירוע קרה. מכל מקום שם, במעבר יבוק נולד השם ‘ישראל’, יעקב שמכניע את המלאך מבקש ברכה אבל המלאך לא מברך אותו, אלא מחליף לו את השם, “יִשְׂרָאֵל: כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל”.
יעקב שנאבק, לא צריך ברכה, הוא כבר מבורך. יעקב יגיע לתובנה חדשה שתשנה לנצח את מהותו ואת תפיסתו מיעקב לישראל. ואז כתוב “וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ” – יעקב צולע וחבול וכואב, אבל השמש סוף סוף זורחת, האור והטוב בפתח. האור הוא התקווה האמיתית שהיא חלק מסוד הקיום האנושי. שם, בעלות השחר, קיבל יעקב העסוק בהישרדות בלתי פוסקת את שֵם העם שעתיד לקום מזרעו, עם ישראל שיֵדע כמוהו שתמיד הפנים לנדיבות ולשלום כמו לקראת המפגש עם עשו אבל, עם שמבין שבאין ברירה צריך להילחם, אולי לצאת צולע אך לבסוף לנצח. וזה אחד מסודות הקיום של עמנו: לדרוש שלום, לא לוותר, להילחם כשצריך, לצאת צולע וחבול אבל לנצח.
זו המורשה שהותיר לנו יעקב, זה סוד קיומו של עמנו מאז 1948 ובכלל, וגם אם הדרך הכללית של יעקב מאוד ברורה ומובטחת זה לא פוטר אותו מלהתייחס ולדאוג, שכן יש אין סוף מקטעים וחולשות ואסור לנוח על זרי הדפנה – יעקב בדרך להפוך לישראל הוא אדם מאמין וגם מודאג, מוטרד, מתחבל תחבולות וזו גדולתו.
ואחרי שלמדנו עד כמה יעקב גדול נחפש מסר חינוכי ונלמד מהטעויות של יעקב – כשיעקב רואה את עשו מתקרב אליו עם ארבע מאות לוחמים. הוא מחלק את בני משפחתו לפי סדר החשיבות. כאשר את ילדי בלהה וזלפה הוא שם במעגל הקרוב ביותר למחנה עשו, פגיעים מכולם, ולאחריהם את לאה וילדיה, כשכולם כבר מספיק בוגרים לראות ולהבין שאת היקרים לו מכל, רחל ויוסף האהובים ביותר, הוא שם הכי קרוב אליו במעגל הכי רחוק ממחנה עשו.
לי כאדם, כאב וכאיש חינוך קשה לקבל זאת. נערכת נכון, שלחת מתנות, פנית לבורא עולם – הכל טוב. למה להפלות בנים ונשים באופן כה בולט וכה חד?
האם יעקב לקח בחשבון כמה קשה לגדול בידיעה שהורה שלך אוהב אותך פחות מאחרים? כמה עצוב להבין שלא משנה מה תעשה הוא תמיד יעדיף אחר על פניך. יעקב טעה כאן ומפה הקנאה והמרמור של ילדיו, מפה יתחילו זרעי הפורענות שעליהם נדבר בפרשה הבאה (מכירת יוסף ועוד). כל העוסקים בחינוך ובכלל עמלים כל העת למנוע תעדוף, לגדוע כל אפשרות של חרמות כדי לשמור על נפשם של הילדים. הדבר חשוב שבעתיים בתקופת הקורונה והבידוד החברתי הכפוי.
לפיכך, נלמד מיעקב להיערך כיאות לכל אתגר, לעשות הכל להימנע ממלחמות, אבל בלית ברירה לא לחשוש ולסמוך על הקב”ה, ובנוסף נלמד מטעויותיו של יעקב שאסור לתעדף ילד זה על אחר – שכן הנזקים שייגרמו לילד ולמשפחה יכולים להיות קשים ועל זה נלמד (בעצב) בפרשה הבאה.
שבת שלום.
